פסק-דין בתיק א 20922/03

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובעת, ילידת 1968, נפגעה בתאונת דרכים ביום 1.5.02, בהיותה בת 34. כיום התובעת הנה בת 39.

3.         הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה סביב סוגיית שיעור הנזק וכן בנוגע לשאלה האם מדובר בתאונת עבודה.

תאונת עבודה?

4.         הנתבעת טוענת כי יש לקבוע כי מדובר בתאונת עבודה. לטענתה, מחקירת התובעת עלה, כי במועד התאונה התגוררה התובעת עם הוריה, אחותה וילדיה של אחותה; בתה של התובעת הייתה אז בת 12; התובעת החלה את יום עבודתה (כמטפלת בילדים) מדי יום בשעה 08:00; ביום התאונה לא לנה התובעת בביתה, והייתה בדרכה מהמקום שבו לנה אל מקום עבודתה בראשון לציון. הנתבעת טוענת כי יש לדחות כל גרסה אחרת של התובעת, שלא נתמכה בדבר.

            בתצהיר עדות ראשית כותבת התובעת כי נפגעה בתאונת דרכים, "שאיננה תאונת עבודה" (סע' 2). לפי אישור המשטרה (נספח א' לתביעה) דיווחה התובעת על תאונה שאירעה באור יהודה, בשעה 07:00; אין למעשה חולק שהתובעת נהגה להתייצב בבית מעסיקתה בראשון לציון בשעה 08:00 בבוקר; מקום מגוריה אז של התובעת היה גם בראשון לציון. התובעת סיפרה בחקירתה הנגדית כי בימים שבהם לא ישנה בבית הייתה יוצאת מוקדם יותר על מנת לעבור דרך הבית לראות את בתה ולתת לה תשומת לב לפני יציאתה לבית הספר. כדבריה: "ש. ביום של התאונה היית בדרך לעבודה. ת. לא, זה היה מוקדם. בסביבות 7, אני מגיעה הביתה להכין את הילדה לבית ספר להיות איתה. התחלתי לעבוד כל יום ב 8. לכיוון ראשון אין פקקים... הייתי צריכה לחזור הביתה להעיר אותה, להכין לה ארוחת בוקר, מקום העבודה שלי קרוב לבית. אני הייתי מחנה את האוטו ליד הבית והולכת ברגל... אבא שלי יוצא ב 6 וחצי אמא ב 6, אז בזמנו אחותי לא עבדה. אחותי הרשתה לעצמה לישון עד מאוחר, אז היא הייתה עדיין בהריון. בזמן התאונה היא הייתה בחופשת לידה. היה חשוב לי לבוא בבוקר, אם לא הייתי ישנה בבית, להיות עם הילדה שלי, כל פעם שלא הייתי ישנה הייתי עוברת קודם דרך הבית".

            לא ראיתי כל סיבה שלא לקבל עדות זו, אשר מתקבלת על הדעת גם בהתחשב בלוח הזמנים ובמיקום הגיאוגרפי של האירועים. לא היה הכרח לתמוך אותה בעדויות נוספות. אחותה של התובעת, גב' שריד שולדמן, שהצהירה על תנאי ההעסקתה של התובעת אצלה, נקראה לחקירה נגדית, אך לא נשאלה דבר לגבי אותו בוקר. כך גם המעסיקה בזמן קרות התאונה, גב' יעל נוימן. מצד הנתבעת לא הובאה כל ראיה בהקשר האמור.

            אני קובע, על כן, כי לא מדובר בתאונת עבודה.

נכות רפואית

5.         התובעת נבדקה בחדר מיון של בי"ח 'אסף הרופא' והתלוננה על כאבי צוואר, כתף ושכבה ימנית. נבדקה ע"י אורטופד בחדר מיון. צילומי צוואר וכתף ימין היו תקינים. ניתן צווארון וחמישה ימי חופשת מחלה. לאחר מכן המשיכה התובעת במעקב ובטיפול במסגרת קופת החולים. התובעת נבדקה על ידי מומחה בתחום האורטופדי, דר' ש. עמיהוד (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו מיום 1.10.04 מפרט המומחה כי מצא כי הכל תקין אצל התובעת בכל הקשור לתנועות הצוואריות, ברך ימין ועמ"ש מותני. באשר לכתף ימין מצא המומחה כי "... תנועות מפרקי כתפיים פעילות וזהות... קיימת מגבלה בסיבוב פנימי: מימין אגודל מגיע ל - L2 ומשמאל ל - D8. רגישות מעל שרירי INFIRASPINATUS ו - TERRES MINOR... סיכום ומסקנות :  בת 35 מטפלת בילד, ממשיכה בעבודה זו. נבדקו ע"ש צווארי ומותני וברך ימין ונמצאו תקינים לחלוטין. בכתף ימין הגבלה רק בתנועות סיבוב פנימי, אשר ספק אם היא כתוצאה מן התאונה. מפאת הספק, מעריך נכותה בכתף ב - 5% עפ"י 41 (1) ד'. אין נכות בצוואר, ברך וע"ש מותני" (ההדגשה במקור - א.ז.).

6.         הנתבעת יוצאת כנגד קביעה זו; לחלופין, מבקשת היא לקבוע כי אין לנכות כל השפעה תפקודית. הנתבעת מצביעה, בצדק, על כך שהמומחה ביקש לבסס את חוות דעתו על ממצאי בדיקות עזר, אך התובעת לא המציאה לו דבר; לא הוצג גם כל תיעוד בדבר טיפול אחרי שנת 2002. אכן, מדובר בנכות הוענקה רק "מחמת הספק". חרף זאת, אותירה על כנה, שהרי בסופו של יום ראה המומחה מקום להעניקה.   

7.         נותרנו, לפיכך, עם  נכות רפואית של 5% בגין אותה הגבלה חלקית וקלה. משמעותה והשפעתה הן עניין לבירור נפרד.      

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר

8.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, תק-על 2005(3), 29, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792 (1995), 799 - 800; ההדגשה שלי - א.ז.).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, נז', 717 (2000)).

9.         התובעת עבדה עובר לתאונה כמטפלת בבית משפחת נוימן. בתצהירה היא כותבת: "במשך חודש לאחר התאונה לא יכולתי לעבוד בכלל. הצוואר שלי היה מקובע בצווארון ויד ימין הייתה עם מתלה לצוואר. במצב זה מובן שלא יכולתי לעבוד. הייתי במצב זה למשך חודש... גם לאחר שעבר חודש לא יכולתי לחזור לעבוד בביתה של הגברת נוימן, עבודה אשר כללה גם טיפול חוץ מבתינוק בעוד 3 ילדים... וכן עבודות בית קלות כגון קיפול כביסה, עזרה לילדים בשיעורים ובישול... גב' נוימן הסכימה בלית ברירה שאטפל בתינוק בביתי... ואכן עבדתי אצלי בבית... מיום 1.6.02 עד ליום 25.8.02. כתוצאה מכך נפגע שכרי וקיבלתי שכר של 1,850 ש"ח לחודש בלבד, במקום 3,000 ש"ח שקיבלתי קודם לכן... לאחר שלושת החודשים האמורים הטיפול בתינוק הופסק שכן התינוק גדל והלך לגן. בעקבות מצבי הבריאותי לא יכלתי להמשיך ולטפל בילדים כבעבר... פניתי ללשכת התעסוקה אולם לא הצלחתי למצוא כל עבודה, בשל מצבי הבריאותי... משראתה אחותי כי אינני מצליחה למצוא עבודה במשך זמן רב ועל אף שהיה לה סידור חלופי העבירה לי אחותי לטפל בבתה בין התאריכים 1.6.03 - 1.6.04... בספטמבר 2004 בתה של אחותי כבר החלה ללכת לגן ולכן שוב לא הייתה צריכה אחותי את עזרתי... מאז אין ביכולתי למצוא כל עבודה חלופית...".

            משך ותנאי העסקתה של התובעת אצל גב' נוימן ולאחר מכן אצל אחותה, שריד שולדמן, אושרו בתצהיריהן ובעדותן של השתיים.

            עם זאת, יעל נוימן העידה, כי התובעת הייתה אמורה להפסיק לעבוד אצלה בכל מקרה באוגוסט 2002, מאחר והילד נכנס כבר לגן (עמ' 14 לפרוטוקול).       

10.       אינני יכול לקבל את הטענה, התולה בתאונה את כל תלאותיה של התובעת בכל הקשור למציאת עבודה ולהתמדה בה. מדובר בנכות רפואית קלה, שאף היא נקשרה לתאונה "מחמת הספק"; המומחה מצא מגבלה אחת בלבד מתוך כל תנועות הכתפיים - התנועה של סיבוב היד הימנית לאחור אל מאחורי הגב באופן שווה לעומת יד שמאל; מסמכי המוסד לביטוח לאומי מראים כי משנת 1986 ואילך היו תקופות ארוכות שבהן התובעת כלל לא עבדה; היא הועסקה מעת לעת בעבודות מזדמנות, בשכר נמוך, כך שכושר השתכרותה מעולם לא היה משמעותי; אכן התובעת נתקלה בקושי לחזור לעבודה מיד לאחר התאונה, אך הגב' נוימן ממילא עמדה לסיים את העסקתה באוגוסט (התאונה אירעה במאי).

            במצב דברים זה יש לדחות את חישובי הנזק שערכו ב"כ התובעת. בתחשיב הנזק פורטו נזקי שכר לעבר ולעתיד בסדר גודל של כ - 100,000 ש"ח. בסיכומים "צמח" הסכום ל - 660,000 ש"ח (!). אלה חישובים מופרכים, משוללי יסוד, שנראו כאילו נלקחו מתיק אחר.