פסק-דין בתיק א 20905/05

1.         התובעים 3-4, בני משפחה ויורשיהם של התובעים 1-2, מרים טבצ'ניק ואהרון טבצ'ניק ז"ל  (להלן: "המנוחים"), הגישו תביעה בסדר דין מקוצר, כנגד מר שמואל בר משיח (להלן: "הנתבע"), לפינוי חנות הנמצאת ברחוב העצמאות 52 בקרית אתא
(להלן: "הנכס"), אשר הינם בעלי הזכויות בה.

2.         רשות להתגונן ניתנה ביום 24/4/06 על-ידי כב' הרשמת ספרא-ברנע.

3.         הרקע לסכסוך הוא שכירת הנכס על ידי הנתבע במשך למעלה מ- 20 שנה,  כאשר במרבית שנות השכירות הסכם השכירות נעשה בעל פה. ביום 1/1/1999 נערך חוזה בכתב
(להלן: "החוזה"). בחוזה הושכר הנכס לנתבע לתקופה של 12 חודשים החל מיום 1/1/1999. לנתבע ניתנה אופציה להארכת החוזה לשנתיים נוספות בשלמות או מידי שנה בשנה, אך בכל מקרה לא על תקופה שתעלה על שתי שנים מתום תקופת השכירות. לאחר חוזה זה, לא נחתם עוד חוזה שכירות בכתב בין הצדדים, והצדדים אינם חלוקים כי, הנתבע עמד בתשלומי השכירות. על החוזה משנת 1999 חתמו המנוחים ויתר התובעים כאן.

4.         התובעים 3-4 טוענים, כי לאחר תום תקופת השכירות ב- 1/12/2001 התחדש חוזה השכירות מכללא על-פי הוראות סעיף 19(א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א - 1971. בשלהי 2004 פנו לנתבע, באמצעות עו"ד גידי אינהורן ובעלה של התובעת 3 (להלן: "עו"ד אינהורן"), ודרשו חידוש חוזה השכירות או לחילופין פינוי המושכר. לאחר שהמו"מ על חידוש חוזה השכירות נכשל שלחו  הודעה לנתבע, ביום 21/6/05, לפינוי המושכר
תוך 90 יום.

בפועל לא נחתם הסכם שכירות חדש בין הצדדים, לא הוארכה תקופת השכירות לתקופה שלאחר 21/9/05 והחזקת הנתבע בנכס, בעצמו או באמצעות אחרים, לאחר פקיעת החוזה המוארך ביום 1/12/2001, הינה ללא כל זכות ובלא הסכמת התובעים.

5.         מנגד טוען הנתבע, כי הוא מחזיק בנכס ברציפות משנת 1983,  ולנוכח יחסי אמון בינו לבין המנוחים לא נחתמו חוזי שכירות בכתב, למעט בשנת 1983 ובשנת 1999, אשר בכל הנוגע לאחרון נחתם ביוזמתו שלו, מכיוון שרצה להכניס שוכר משנה למושכר. בעקבות הסכמה זו הועלו דמי השכירות החודשיים של המושכר והוא מצידו ביצע על חשבונו, שינויים קלים, לשם התאמת הנכס לשוכר המשנה.

המגעים בכל תקופת השכירות בנוגע לנכס נוהלו עם המנוחים. על-סמך הסכמת המנוח להשכיר את הנכס לטווח ארוך, השביח והשקיע בנכס בשווי של  82,650 ש"ח, כפי שעולה מחוות דעת המומחה מטעמו, האדריכל פורטל ניסים (להלן : "מר פורטל").

אשר על-כן, דרישת התובעים לפינויו, מהווה הפרה בוטה של ההסכמות בינו לבין המנוח ויש לאכוף עליהם להמשיך ולהשכיר לו את המושכר. לחילופין, במידה ויקבע כי יש לפנותו, יש להתנות את הפינוי בתשלום פיצוי הולם ובהשבת עלות השבחת הנכס, שתעמוד ביחס ישר לשווי ההשבחה. לנתבע טענות אפליה וקיפוח, כאשר כלפי שוכרים אחרים בבניין בו נמצא הנכס לתובעים היו דרישות אחרות (כמו למר יחיאל יונה).

פרשת התביעה

6.         מטעם התביעה העידו עו"ד אינהורן, ותצהירו הוגש וסומן כ- ת/1 והתובעת 3, אשר תצהירה הוגש וסומן כ- ת/2.

7.         עו"ד אינהורן הצהיר כי הינו, בעלה של התובעת 3, ולאחר פטירת המנוח, נתבקש על ידי היורשים למלא את מקומו בניהול משא ומתן עם השוכרים לצורך חידוש ההסכמים.  במסגרת זאת ערך הסכם שכירות לנתבע, ומשלא נענתה על ידי האחרון, הדרישה לחתום על ההסכם, נשלחו לו מכתבים ביום 1/11/2004  וביום 13/12/2004, ניתנה לו הזדמנות נוספת על-ידי היורשים להישאר בנכס תמורת תשלום דמי שכירות על-סך 1,000$. עו"ד אינהורן קיים עימו פגישות ביום 2/1/05 וביום 6/2/05, כאשרבפגישה האחרונה ערך פרוטוקול והוצע לנתבע הסכם שכירות הכולל את כל דרישותיו והנתבע מצידו יתחייב לפנות את המושכר בסוף תקופת השכירות ולהותירו AS IS. לאחר פגישה זו, הנתבע  דחה את פניותיו וסרב לחתום על הסכם השכירות. בכל התקופה האמורה שילם שכ"ד בסכום ששולם עובר לפטירת המנוח.

עו"ד אינהורן העיד כי, הוא נכנס לתמונה למול הנתבע ביחס לנכס, לקראת סוף שנת
2004. אין חובה חוקית להציע לנתבע חוזה שכירות זהה כמו שהוצע, למר יחיאל יונה,  בנכס בין 28 מ' המצוי באותו המבנה בו נמצא הנכס של הנתבע (חוזה השכירות עם מר יחיאל הוגש וסומן כ- נ/1).

ההשקעות בנכס לא נעשו על דעת התובעים, אם כי ייתכן ובמשך הזמן נודעו להם. הוא עצמו לא שלח מהנדס בנייה או ארכיטקט לבדוק את טיב הבנייה, שכן הוא אינו יורש.

8.         התובעת 3 הצהירה, כי אמנם המנוח היה הגורם אשר ניהל את המו"מ למול השוכרים השונים, ובכלל זה הנתבע, בנכסים השייכים למשפחתם, אך הדבר נעשה תמיד בידיעתם, ותוך התייעצות עם כל התובעים. היא לא ידעה על מו"מ נפרד שנוהל עם הנתבע ותוצאותיו. מה גם, שכל אחד מבעלי הזכויות בנכס חתם באופן אישי  על ההסכם, על-כן, לא ניתן לומר כי, אחד מהאחים יכול היה להתחייב בשמם של האחרים.

לאחר פטירת המנוח, בנה נעם, המנהל את הנכס, ועו"ד אינהורן החלו לטפל בנושא חידוש הסכמי שכירות עם שוכרי החנויות לרבות הנתבע.

במסגרת חובתם החוקית להקטנת הנזק, הסכימו לקבל תשלום מהנתבע עבור השימוש במושכר, על אף היותו משיג את גבולם.