פסק-דין בתיק א 20892/05

לפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים.

התובעת, ילידת 1955, נפגעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונה בעבודה ב-22.11.2000. מדובר בקביעה בהתאם לס' 6 ב' לחוק הפלת"ד. וועדה הרפואית של המל"ל קבעה נכות רפואית בשיעור של 10%. הוועדה לא הפעילה את תקנה 15.

הצדדים חולקים על שיעור הפיצוי המגיע לתובעת בגין פגיעתה בתאונה. לפיכך, יש לדון ולהכריע בטיעוני הצדדים לגבי כל אחד מראשי הנזק.

הפסד שכר לעתיד

טענות התובעת

התובעת פסיכולוגית במקצועה עם התמחות מיוחדת בטיפול בילדים, עבדה עובר לתאונה ועובר למעבר שלה ביחד עם משפחתה לגור במושב אמירים (בעת שהתובעת עבדה והתגוררה במרכז הארץ) במשרה מלאה שכללה כ-1,300 מפגשים טיפוליים בשנת עבודה. 

מהשומה של התובעת לשנת  1996, ניתן ללמוד כי בשנת העבודה המלאה האחרונה טרם מעברה של התובעת לעבוד ולגור בצפון הארץ היא השתכרה כבר אז יותר מפי שניים מהשכר הממוצע במשק. ההכנסה החייבת שלה עמדה בשנת 1996 על 119,835 ש"ח בשעה שהשכר הממוצע במשק לשנת 1996 עמד בשנת 1996 על  55,410 ש"ח. כל זאת בעת שהוותק של התובעת כפסיכולוגית קלינית היה מצומצם בהרבה מהוותק כעת.

התובעת טוענת כי את הפסדי השתכרותה יש לחשב על בסיס שילוש השכר הממוצע במשק.

למרות שדרגת הנכות של התובעת כפי שנקבע ע"י ועדה רפואית של המל"ל הינה 10% לצמיתות בגין הגבלה קלה בתנועות עמו"ש צווארי, התובעת טוענת כי נכותה הפונקציונלית גבוהה מנכותה הרפואית וכי מתצהירה על נספחיו ומעדותה בפני בית המשפט ניתן ללמוד בנקל שהפסדי השתכרותה בגין מגבלותיה הפיזיות והכאבים מהם היא סובלת עקב הפגיעה הינם גבוהים בהרבה מדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לה במל"ל.

התובעת טוענת כי טיפול קליני בילדים מצריך אותה לפעולות פיזיות כגון ישיבה ממושכת על הרצפה, קפיצות, הרמת הילד והפיכתו תוך כדי משחק וכיו"ב. פעולות אלה כרוכות במאמץ רב של הצוואר ובצורך מוגבר ברכינה ובישיבה זקופה ממושכת, דבר המסב לה תוך זמן קצר כאבים אשר מונעים ממנה מלהתמיד בביצוע הטיפולים לאורך זמן. גם טיפול במבוגרים, למרות שאינו דורש פעילות פיזית רבה כמו עם ילדים- קשה מאוד לתובעת שכן גם טיפול במבוגרים דורש מהתובעת ישיבה לאורך זמן, ריכוז מירבי ומכוונות מלאה למטופל. התובעת טוענת שהעידה, ועדותה לא נסתרה בחקירתה הנגדית, כי הכאב מסיח את דעתה ומקשה על יכולתה לחוש את המטופל וכי בנוסף לכך תנועות של חוסר נוחות והבעה של כאב שבאה מהתובעת מפריעות למטופל שעלול לפרש אותן, ובצדק מבחינתו, כקושי של התובעת להתרכז בו או כקושי של התובעת להכיל רגשית את התכנים והרגשות של המטופל.

התובעת טוענת כי צמצום נוסף בפעילותה נובע מכך שלאחר התאונה הייתה חייבת לדחות טיפול בילדים שבהם היא טיפלה בעבר וזאת בשל מגבלותיה הפיזיות אשר מונעות ממנה את היכולת לטפל בילדים עם הפרעות התנהגותיות חמורות, ילדים עם התקפי זעם קשים, ילדים עם רמה גבוהה של היפראקטיביות וכיו"ב. התובעת טוענת כי לטיפול בילדים יש יותר ביקוש ופוטנציאל עיסקי טוב יותר מאשר טיפול במבוגרים וכי מצבה הגופני והירידה ביכולותיה לעבוד ולטפל בילדים גורמות לה נזק כלכלי ניכר במיוחד לאור העובדה שהמוניטין שצברה הינו בתחום הטיפול בילדים.

התובעת מבצעת כיום רק כמחצית הטיפולים שהיתה יכולה לבצע אלמלא נכותה כתוצאה מתאונת הדרכים נשוא תיק זה.

התובעת טוענת כי בהתחשב בעובדה שהיא מבצעת עקב מצבה רק כמחצית הטיפולים שהיא יכולה היתה לבצע אלמלא התאונה ולמעשה היא מבצעת רק כ-600 טיפולים בשנה לעומת 1,300 טיפולים שהיתה מסוגלת לבצע אלמלא התאונה (וכפי שביצעה בפועל בשנת 1996, השנה האחרונה המלאה שעבדה טרם התאונה וטרם מעברה לעבוד בצפון הארץ) יש לחשב את הפסדיה השנתיים על בסיס הפסד השתכרותה בפועל. דהיינו, הכפלת 700 הטיפולים לשנה שהתובעת אינה מסוגלת לבצע עקב התאונה כשאלה מוכפלים במחיר שגובה התובעת לשעת טיפול=240 ש"ח (לא כולל מע"מ) ובסה"כ הפסד של 168,000 ש"ח לשנה ו-14,000 ש"ח בממוצע לחודש. סך הפסדי התובעת בעתיד בהתחשב בהפסדי השתכרותה בפועל כמפורט לעיל (14,000 ש"ח לחודש), בגילה של התובעת (ילידת 15/08/1955), בגיל סיום השתכרותה (70 שנה-הגיל שעד אליו צפויה התובעת במקצועה כפסיכולוגית קלינית לעבוד) עבור 18 שנים ו-44 ימים ולאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור 16.37%
(4.75 נקודות זיכוי-2 ילדים מתחת לגיל 18) לפי מקדם היוון 165.8864 עומד על 1,942,165 ש"ח.

התובעת טוענת שאם יבחר בית המשפט לחשב את הפסדי השתכרותה בעתיד שלא על בסיס הפסד השתכרותה בפועל (כ-50% מכושר עבודתה) אלא יקבע שהפסדי הכנסתה יש לחשב על פי דרגת הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת (10%) הרי שלפי שיטה זו הפסד השכר של התובעת בעתיד יעמוד על 279,933 ש"ח וזאת על בסיס גילה של התובעת, 10% מפוטנציאל השתכרותה כמוכח בתיק זה (שילוש השכר הממוצע במשק-22,500 ש"ח), עבור 18 שנים ו-44 ימים לפי מקדם היוון 165.8864 (עד הגיע התובעת לגיל 70) ולאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור 25% .

טענות הנתבעת

וועדה הרפואית של המל"ל קבעה נכות רפואית בשיעור של 10% וציינה ברחל בתך הקטנה, תוך שנמנעה מלהפעיל את תקנה 15, כי הנכות אינה תפקודית שכן התובעת פסיכולוגית קלינית ואין מניעה כי תעסוק בעבודתה כעובר לתאונה.

התובעת הצהירה בתצהיר עדותה הראשית במפורש ואף אישרה עניין זה מספר פעמים בעת שנחקרה בביהמ"ש כי שבה לעבודה מיד לאחר התאונה וכי לא הפסידה ולו טיפול אחד בעקבות התאונה וכן כי לא נגרמו לה הפסדי השתכרות כלשהם וכי לאחר התאונה ובאופן עקבי עלה שכרה באופן משמעותי.

לטעמה של הנתבעת עניין לנו בתביעה המסתכמת בראש נזק יחיד - פיצוי בגין כאב וסבל -הא ותו לא. יתר טענות התובעת לפיצוי ביתר ראשי הנזק אינם עולים בקנה אחד עם תצהירה ועם תשובותיה בביהמ"ש ועומדים בסתירה גמורה למציאות בפועל.