פסק-דין בתיק א 208852/02

תביעה לתשלום שכר טרחתו של אדריכל שתכנן את שיפוצו של הבניין שברחוב מונטיפיורי 1 תל-אביב, (להלן: "הבניין") הוא מקום משכנה של הנתבעת, לשכת רואי החשבון בישראל (להלן: "הנתבעת" או "הלשכה").

העובדות והמחלוקת:

1.         הלשכה הינה הבעלים של הבניין המוגדר על ידי חוקי העזר של עיריית תל - אביב כבניין לשימור.

2.         הנתבע 2 הינו, והיה במועדים הרלבנטיים לתביעה, מנכ"ל הלשכה.

3.         בשנת 1994 פנה הנתבע לתובע על מנת שיתכנן את שיפוצו של הבניין והגדלת שיטחו על פי האפשרויות שמעניק החוק לבעל הקרקע.

4.         במהלך השנים 1994 - 1995 שלח התובע לנתבעת מספר מכתבים בהם הוא מפרט את הערכתו לעלות שיפוץ הבניין וכן את השכר המבוקש על ידו (נספחים א' ו-י"ב לתצהיר התובע). במענה למכתבו של התובע מיום 16.8.95 (נספח י"ב האמור), השיב לו הנתבע בשם הנתבעת כדלקמן:

            "שכר טרחה ישולם בהתאם למוסכם וזאת לאחר שנשואת הלשכה, בפניה הובא הנושא, קיבלה החלטה ביום 20.8.95".

בסיכומי הנתבעים הם מודים כי מכתב זה מהווה הודעת קיבול להצעת התובע לשכר טרחתו כפי שבאה לידי ביטוי בנספח י"ב לתצהירו (סעיף 10 לסיכומים).

5.         התובע החל בעבודות תכנון שיפוץ הבניין והגדלת שטחו. במקביל ניהל התובע מגעים אינטנסיביים עם נציגי עיריית תל-אביב, לרבות עם אדריכלית ניצה סמוק, הממונה בעיריית תל-אביב יפו על בניינים לשימור.

בין נציגי העירייה לנציגי הנתבעת, לרבות התובע והנתבע 2, התקיימו ישיבות אין ספור לצורך שיכלול תוכניות הבנייה של הבניין והשגת מירב אחוזי הבנייה להרחבתו והגדלתו. כתוצאה ממגעים אלה ערך התובע שינויים רבים בתוכניות הבנייה, ערך מספר תכניות אלטרנטיביות תוך כדי שינוי שטחי הבניה, מספר הקומות שיבנו, שינוי בשטחו של המרתף וכיוב'.

על פי המלצתו של התובע אף נשכרו שירותיהם של יועצים לתכנון מערכות הבניין לרבות מהנדס קונסטרוקציה, אינסטלציה, חשמל, מעליות, מיזוג אוויר וניהול ופיקוח צמוד על הפרויקט.

ביום 23.9.99, התקבל היתר הבנייה שתוקפו הוארך על ידי העירייה עד ליום 23.8.00, והוארך שנית עד שנת 2002.  בעקבות כך הכין התובע את מסמכי המכרז שיוצא לקבלנים לבניית הבניין. יחד עם זאת, משלא שילמה הלשכה את האגרות ולא השלימה התנאים הקבועים בהיתר הבנייה הוא פקע בחודש ספטמבר 2002 והנתבעת לא החלה בבניית הבניין ושיפוצו.

6.         במהלך תקופת העבודה המתוארת לעיל הגיש התובע חשבונות שכר טרחה זמניים וקיבל מהנתבעת סך בשקלים השווה לכ - 62,000 $ על חשבון שכרו.

7.         התובע טוען כי בינו לבין הנתבעת נכרת חוזה לתשלום שכר טרחתו על פי הצעתו שבנספח י"ב, שבבסיסו שכר השווה ל-7.5% מעלות הבנייה, הכוללת תשלום לקבלנים, ליועצים, למנהל הפרויקט, תשלום אגרות וכופר חניה. לטענתו שווי הבנייה הגיע לכדי סך בשקלים השווה ל - 1.8 מיליון דולר. כן הוא תובע סכומים נוספים, עבור עבודות נוספות שביצע במהלך תכנון הבניין, שתמורתן הוא תובע שכר ראוי.

התובע תובע את הנתבע 2 באופן אישי בטענה כי הצעת התובע הייתה מקובלת עליו וכי במהלכה של כל תקופת העבודה המשותפת (כשש שנים) הוא הציג בפניו מצג כי הלשכה תשלם לו את שכרו לפי דרישתו.

נטענו טענות תרמית, הטעייה, הבטחה אישית לתשלום ורשלנות.

הנתבעים אינם מכחישים כי התובע זכאי לשכר טרחה מוסכם בשיעור של 7.5% מעלות הבנייה, אלא שלטענתם יש לחשב עלות זו על פי הערכתו של התובע בנספח י"ב, היינו, לפי עלות בניה בסך בשקלים השווה ל - 450,000 דולר.

כן טוענים הנתבעים כי שכר היועצים עליהם המליץ התובע, הינו שכר גבוה מהשכר המקובל וכי הם הסכימו לשלם ליועצים שכר זה על סמך האמון שנתנו בתובע, הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית. בדיעבד הסתבר לנתבעים כי יועצים אחרים הציעו הצעות נמוכות בשיעור העולה כדי מחצית משכרם של היועצים אותם הפנה התובע.

בנוסף, טוענים הנתבעים לרשלנות התובע הן אשר להמלצות בבחירת היועצים, הן אשר להעדר התייחסותו לתשלום כופר חניה, שנדרש על ידי עיריית תל-אביב - יפו בסכום העולה על 770,000 ש"ח והן אשר למקצועיותו כמומחה בשיפוץ בניינים לשימור.