פסק-דין בתיק א 20871/03

1.       במסגרת פעילותה פרסמה הנתבעת 1, החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן: " המשכ"ל") מכרז פומבי שמספרו תק/18/1999 לביצוע כבישים פיתוח ותשתיות ברשויות המקומיות. התובעת הינה אחת הזוכות במכרז. על פי תנאי המכרז נחתם ביום 30.11.1999 הסכם מסגרת (להלן: " ההסכם") בין התובעת למשכ"ל. על פי ההסכם, ההתקשרות בין הרשויות המקומיות השונות, המזמינות את ביצוע עבודות הכבישים, הפיתוח והתשתיות, תעשה באמצעות המשכ"ל, אשר פעלה כמזמינה וכשלוחה של הרשויות המקומיות מזמינות העבודה (סעיף 7.1 להסכם). ביום 20.1.1999 הזמינה הנתבעת 2, המועצה האזורית מבואות חרמון (להלן: " המועצה") מהתובעת, באמצעות המשכ"ל, עבודות בפרויקט המכונה "משמר הירדן - כביש 1 חתכים 23-11" (להלן: " העבודות"). ביום 27.12.1999 שלחה המשכ"ל הזמנת עבודה לתובעת לביצוע העבודות.

2.       אין מחלוקת כי התובעת, ביצעה את העבודות, אולם, נותרו בין הצדדים 3 סוגיות להכרעה בהתאם להסכמת הצדדים מיום 11.4.2005:

2.1.    זכאות התובעת לפיצוי מהמשכ"ל בגין הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 על עיכבון בסך 29,271 ש"ח, שהיה בידיה וזאת ממועד הגשת כתב התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.

2.2.    זכאות התובעת לפיצוי מאת המועצה בגין בטלת כלים.

2.3.    טענות התובעת בגין שני סעיפים בחשבון הסופי, אשר המפקח מטעם המועצה סירב לאשרם.

3.       התיק החל את דרכו בבית המשפט השלום בנצרת והועבר לבית המשפט השלום בתל אביב. לתיק הוגשו התצהירים הבאים: מטעם התובעת תצהיר של מנכ"ל התובעת, מר מרדכי מרדכי (להלן: " מרדכי"); מטעם המשכ"ל תצהיר של מר משה בריטשטיין, יועץ ומנהל פרויקטים מטעם המשכ"ל (להלן: " יועץ המשכ"ל") וכן תצהיר של מר נועם ריכטר, מנהל תחום פיתוח ותשתיות במשכ"ל (להלן: " מנהל במשכ"ל"); ומטעם המועצה תצהיר של מר עוזי גל מקיבוץ גדות, ששימש כמפקח על העבודות שנעשו ע"י התובעת (להלן: " המפקח"). לאחר שנשמעו ההוכחות, הוגשו סיכומים, התובעת הגישה סיכומי תשובה באישורי וב"כ המועצה הגיב לסיכומי התשובה.

בטלת הכלים

4.       מועדי תחילה וסיום של בטלת הכלים- בכתב התביעה המתוקן כתבה התובעת כי היא תובעת בגין עיכוב תחילת ביצוע העבודות ע"י הנתבעים פיצוי בגין בטלת כלי העבודה שלה, אשר הועמדו באתר מיום 16.1.2000 ועד 9.2.2000 (ר' סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן). בתצהיר מרדכי נכתב, כי בטלת הכלים היתה מיום 16.1.2000 ועד ה - 14.2.2000. לטענת המועצה מדובר בהרחבת חזית אסורה בכל הנוגע לימים שמעבר לתאריך 9.2.2000. טענה זו הועלתה כבר בתחילת דיון ההוכחות וקבעתי כי החלטתי תינתן במסגרת פסק הדין על פי טענות בסיכומים. בסעיף 45 לסיכומי ב"כ התובעת נכתב לענין זה כך: "מקובלת על התובעת טענת הנתבעות כי הכלים החלו לעבוד החל מהשבוע של 6.2.2000 ולפיכך בטלת הכלים הינה לתאריכים 16.1.2000 ועד ה - 4.2.2000." מכאן עולה שתביעת התובעת הינה לתאריכים 16.1.2000 עד 4.2.2000 בלבד.

5.       טענה מקדמית להעדר זכאות בשל סעיף 18.3 להסכם - לטענת המועצה על פי האמור בסעיף 18.3 להסכם, אין הקבלן זכאי לתשלום פיצוי בגין הפסקת עבודה לתקופה שאינה עולה על 30 יום, לפיכך אין התובעת זכאית לקבלת פיצוי בגין הימים שבהם לטענתה הכלים היו בשטח, שכן היא תובעת בגין ימי בטלה בתחום הימים שבגינם נקבע בחוזה כי אין לשלם עבורם בטלה. לטענת ב"כ התובעת, מדובר בשינוי ו/או הרחבת חזית אסורים ולכן ב"כ התובעת מתנגד להעלאת טענה זו. לטענת ב"כ התובעת הן בכתב ההגנה של המועצה והן בתצהיר המפקח לא הועלתה טענה זו. לטענת ב"כ התובעת, אמנם המשכ"ל העלתה בכתב הגנתה טענה זו אולם, לטענת ב"כ התובעת, חזרה בה משכ"ל מן הטענה, לאור האמור בסעיף 28 לתצהיר מרדכי המפרש את סעיף 18.3 כלא חל על מקרה זה. ב"כ התובעת גם מזכיר שטענה זו לא הועלתה שוב ע"י משכ"ל בשום שלב. איני מקבלת טענת הרחבת חזית, כאשר זו מסתמכת על סעיפים בהסכם, אשר ההסכם עצמו צורף במלואו ע"י התובעת. יתר על כן, טענה זו היתה ידועה לצדדים ואין בה כדי להפתיע ולכן אני מתירה את העלאת הטענה בענין סעיף 18.3.

סעיף 18.3 להסכם, הוא חלק מסעיף 18, אשר כותרתו " הפסקת העבודה", והוא קובע כך:

" הקבלן לא יהיה זכאי לתשלום פיצוי כלשהו בגין הפסקת עבודה לתקופה שאינה עולה על 30 יום".

סעיף 18 מופיע לאחר סעיף 13 להסכם, שעניינו "התחלת ביצוע העבודה" ולאחר סעיף 14 "העמדת אתר העבודה לרשות הקבלן". סעיף 18.1 קובע כי על הקבלן להפסיק את ביצוע העבודה לזמן מסוים או לצמיתות לפי הוראה בכתב מאת המנהל ובסעיף 18.2 נקבע כי הופסק ביצוע העבודה לפי סעיף קטן 18.1 ינקוט הקבלן באמצעים להבטחת העבודה ולהגנתה.

6.       סעיף 18 להסכם קובע הליך מסודר שלפיו רשאים הנתבעים להפסיק את ביצוע העבודות לאחר שכבר החלו ואת המנגנון הקבוע לכך. ר' לעניין זה את סעיף 18.6 להסכם. אולם במקרה זה לא בכך מדובר. הקבלן אינו טוען שקיבל צו הפסקת עבודה בכתב לאחר שהחל בעבודה, אלא  שקיבל צו התחלת עבודה, התייצב במקום העבודה, הביא את הכלים, אולם לא קיבל את הנתונים הנדרשים על מנת להתחיל בעבודה ולכן נגרמה בטלת הכלים כתוצאה ממחדל של הנתבעים ולא כתוצאה מפעולה יזומה שלהם להפסקת העבודה. מכאן שצודק ב"כ התובעת בטענתו שסעיף 18.3 לא חל על מקרה זה.

7.       התובעת טוענת לגופו של עניין, כי על מנת שתתחיל בביצוע העבודות צריכים היו להתקיים שלושה תנאים מצטברים: האחד כי יהיו בידיה "האישורים המתאימים מהגורמים הרלבנטים" לביצוע החפירות; השני, כי היה עליה לקבל את "נקודות הקבע", והשלישי כי היה עליה לקבל את "התוכניות לביצוע". "נקודות הקבע" הן נקודות גובה ארצי (אשר הצדדים כינו אותם במהלך המשפט גם "נקודות פוליגון" ו"נקודות Banch Mark או BM") והן נותנות לקבלן בשטח את הבסיס לסימון צירי הכבישים והמערכות.

8.       על פי סעיף 9.1 להסכם:

" לקראת תחילת העבודה ימסור המפקח לקבלן את נקודות הפוליגון הראשיות (להלן: "נקודות הקבע") מסומנות בשטח.

נקודות הקבע תהוונה בסיס לסימון צירי והמערכות האחרות על ידי הקבלן.

הרשויות המזמינות תספקנה לקבלן רשימת קואורדינטות וגבהים או כל נתוני סימון אחרים הדרושים לצורך סימון צירי הכבישים, המערכות ויתר חלקי העבודה."  (ההדגשה הוספה- ע.ר.).

9.       התובעת טוענת כי קיבלה את הצו ביום 16.1.2000 ומיד החלה בהזזת הכלים לשטח והם הגיעו ביום 17.1.2000. לעומת זאת, אין מחלוקת, כי את נקודות הקבע, שבלעדיהן לא יכלה להתחיל לעבוד (ר' עדות בריטשטיין עמ' 13 שורות 18-20), קיבלה רק ב- 31.1.2000 (ר' עמ' 6 שורות 22-23). לטענתה, הכלים "באגר ליבהר" ו"שופל" נדרשים מייד בימים הראשונים לתחילת העבודה לצורך פירוק וחפירת הכביש הישן, חפירה למבנה הכביש החדש, חפירת תעלות ביוב וכו'. גם "מכבש האם" נדרש בימים הראשונים לצורך הידוק התשתית וגם מכשיר "יוקלד דמפר" נדרש לפינוי הפסולת.

10.   התובעת מביאה כראיה מכתב שהוציאה ביום 28.1.2000 לחברת ד.א.ל, שהיא מנהלת הפרויקט מטעם המשכ"ל, ובו נכתב כך: