פסק-דין בתיק א 208624/02

1. התובע יליד 16.12.90 , נפגע בתאונת דרכים ב- 29.8.00 מרכב הנהוג בידי הנתבעת 1 אשר השימוש בו היה מבוטח בידי הנתבעות 2 ו-3.

התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

כתוצאה מהתאונה נפגע התובע משברים בירך ימין, בשוק שמאל ובכוויות דרגה 3 בחלק התחתון של הגוף.

השבר אוחה באמצעות מסמור ובשל הכוויות בוצעו השתלות עור ומשלא נקלטה השתלה נעשתה השתלה נוספת.

סך הכל היה התובע מאושפז במשך 25 ימים.

התובע שוחרר לביתו כאשר היה צריך לעבור טיפול רפואי יומיומי במיוחד בשל הכוויות וכן ריפוי בעיסוק ובהמשך טיפולים פסיכולוגיים.

מי מהוריו של התובע נעדרו מעבודתם בתקופה שבה היה מאושפז , כל פעם הורה אחר, ולאחר שחזר לביתו, גם אז נזקק לעזרה מרובה בשל מגוריו בקומה גבוהה וחוסר האפשרות לדרוך על רגלו דבר שהביא לכך שהיה צריך להורידו ולהעלותו בידיים ושימוש בכיסא גלגלים ולאחר מכן מעבר לקביים.

2. בית המשפט מינה כמומחה מטעמו בתחום האורטופדי את ד"ר אהרון צצ'יק אשר בחוות דעתו מציין כי התובע סבל משבר בירך ימין וטיביה ברגל שמאל. בחוות דעתו הראשונה המליץ על נכות של 5% למשך 3 שנים ובחוות דעתו השניה, לאור הפרש בין 1 ס"מ באורך הרגליים ללא הגבלות בתנועות מפרקי הירכיים והימצאות וורוס של 5 מעלות בשל איחוי השבר, במצבו זה, נכותו הרפואית הינה בת 2.5% מותאם לפי סעיף 47(2) לצמיתות.

בתחום הפלסטיקה מונה כמומחה ד"ר אריה אורנשטיין אשר בחוות דעתו מציין כי לתובע צלקות מספר, צלקת נרחבת בירך ימין, צלקת נרחבת בירך שמאל, צלקת שקועה בברך ימין, צלקת כהה ושמועה בירך ימין וצלקת בהירה בשוק שמאל, אשר אינן גורמות למגבלה בהנעת הגפיים. הצלקות הינן קשות ומרובות וגורמות לנזק אסטטי בעל משמעות. בשנים הראשונות לאחר הפגיעה סובל התובע מכאב וגרד אשר הולך ופוחת לאורך זמן והוא מניח כי לאורך השנים הכאב והגרד יחלפו, אולם הנזק האסטטי יוותר לתמיד ואין כל דרך להקטינו באופן משמעותי ולפיכך המליץ על נכות בשיעור 20% חםע סעיף 75(1)ג' לתקנות הבטוח הלאומי.

3. בעקבות עדותו של התובע בבית המשפט הוברר כי לתובע בעיות נפשיות כלשהן בשל התאונה ובעקבות כך מונתה הפסיכולוגית הקלינית ד"ר רעיה אריאל, אשר בחוות דעתה מציינת כי לתובע תסמונת בתר חבלתית (PTSD) והוא זקוק לטיפול פסיכולוגי פעם בשבוע למשך שנה וחצי וכי נכותו הגופנית משליכה על מצבו והיא בעלת פוטנציאל נזק לעתיד.

ד"ר רעיה אריאל נחקרה אודות חוות דעתה ומציינת כי האבחנה הקלינית של תסמונת ביתר חבלתית מאושרת גם על ידי המבחנים שערכה וכי לתובע מחשבות חודרניות אודות הטראומה וסצנת החתונה של אחיו אליה הובא על אלונקה כאשר הוא נאנק מכאבים וסצנה זו חוזרת ומוגדרת כמחשבה חודרנית.

התובע נמנע מכל גירוי המזכיר את התאונה ונמנע מלפגוש את אחיו שבא לבקר את משפחתו וכי יש לו גם נכות בגין האיחור בטיפול.

בעקבות כך מונתה הפסיכיאטרית ד"ר רחל בלומנזון אשר בחוות דעתה מציינת כי למרות הטיפולים הנפשיים שעבר, רוב הסימפטומים הפוסט-טראומטיים חלפו, אולם נותרה נטיה לסף תסכול ירוד ומחשבות חודרניות וכן דימוי הגוף ירוד וההתמודדות עם הצלקות שהינן בולטות ומשמעותיות אוביקטיביות, מביאות לתגובה רגשית התואמת את חומרתן של הצלקות לכן אין נכות פסיכיאטרית נוספת מעבר לנכות הפלסטית בגין הצלקות. אולם, הנטייה לסף תסכול נמוך ומחשבות חודרניות על הרס חתונת אחיו בשל התאונה, נותרו ויתמידו גם בהמשך ולאור כך קבע את נכותו הנפשית בגין התאונה ב- 15% לשנה הראשונה ולאחר מכן 5% לצמיתות לפי סעיף 34 לתקנות הביטוח הלאומי.

המומחית לא המליצה על טיפול פסיכולוגי נוסף עקב העדר מוטיבציה לכך, הן מצידו של הנער והן של הוריו.

4. התובע העיד בבית-המשפט והוא כבן 14, עדותו ככלל היתה אמינה אם כי קצת ניסה להאדיר את מצבו וקשייו. בעדותו ציין כי בימים חמים מרגיש הוא עקצוצים בכוויה הגדולה בירך ימין וגם במקום הוצאת השתל באזור האגן ולשם כך נוטל מידי פעם כדורי אקמול.

בתקופה הראשונה לאחר האשפוז לאחר חודשיים ששהה בבית הסיעה אותו לבית ספר דודתו וחלק מהתקופה נסע במוניות. הוא נעזר בחברים על מנת ללכת כאשר התהלך בעזרת קביים ואביו המתין לו על מנת לעזור לו לעלות במדרגות לביתו, מאחר ולא קיימת מעלית. גם לצורכי הטיפולים והביקורות אצל הרופאים נאלצו מי מהוריו להסיע את התובע וכך גם לגבי הטיפולים הפסיכולוגיים/ריפוי בעיסוק.

אביו העיד כי התובע נזקק להסעות לבית הספר למשך חודשיים שלושה.

הגב' אורית אלהרר העידה כי שווי יום מחלה של אביו-התובע, הינו 281 ש"ח ויום חופשה 226 ש"ח. שווי יום מחלה לפדיון בעת יציאה לגמלאות 242 ש"ח.