פסק-דין בתיק א 208490/02

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 15.9.40, נפגע בתאונת דרכים ביום 15.3.02, בהיותו בן 62, בנסיבות המהוות תאונת עבודה. שעה שנהג ברכבו, בסמוך לכניסה לבאר שבע, התפוצץ צינור מים ראשי, וזרם מים פרץ לעבר הכביש; משאית שנסעה במקביל לתובע סטתה ופגעה ברכבו; מים פרצו לתוך הרכב. התובע לקה בליבו. בבית החולים "סורוקה" אובחנו בצקת ריאות ואוטם חריף בשריר הלב. כעבור שבוע עבר התובע ניתוח מעקפים (חמישה).

3.         הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") קבעה כי לתובע נותרה נכות זמנית של 50% למשך שלושה חודשים (15.6.02 - 14.9.02) ולאחר מכן נכות צמיתה של 40% בגין מצבו לאחר אוטם שריר הלב, לפי תקנה 9 (1) ג3 לתקנות המל"ל. הוועדה זקפה 20% למצב קודם ו - 20% יוחסו לתאונה. כן ראתה הוועדה לנכון להפעיל את תקנה 15. מדובר, על כן, בנכות רפואית של 20%.

5.         זוהי קביעה על פי דין, ומאחר ובקשת הנתבעות להביא ראיות לסתור נדחתה, כמו גם בקשת רשות ערעור על החלטה זו, היא גם מחייבת. אין מקום לטענות שהועלו כנגדה.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר

6.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717).

7.         ואכן, בעניינו של התובע ישנם ראיות ונתונים כאלה (אלא שישנה מחלוקת קשה בדבר הסיבות לאי חזרתו של התובע אל מעגל העבודה לאחר התאונה). למעשה, בהקשר האמור יש מקום לבחון רק את הפסדי העבר. התובע מתקרב לגיל 66; הוא עסק בעבודה בעלת היבטים פיזיים, ולפי הוועדה, "נשא" עמו נכות עוד מלפני התאונה. יהיה סביר לערוך את החישוב (ולא רק מטעמי נוחות...) כאילו התובע יוצא לפרישה היום.

8.         אעיר, כי איני רואה בעדותו של התובע "עדות יחידה", בשים לב לעדות הרופא התעסוקתי וכן למסמכים הרבים שהוגשו לתיק. מכל מקום, "כבר נפסק בעבר לא אחת, כי אין כל חשיבות לכך שבית-המשפט המחוזי אינו מציין את דבר היותו של מסמך ראיית חיזוק ואינו מפנה לסעיף 54 לפקודה (ראו: ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן-ארי, פ"ד נו (4) 689, 699-700). הואיל שכך, אני סבורה כי נתמלאה דרישת סעיף 54 לפקודת הראיות ודינה של טענת המערערים בעניין זה להידחות" (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, ניתן ביום 8.2.06, פיסקה 9). וראו גם: " חובת ההנמקה לפי סעיף 54 קמה בהתקיימותם של שני תנאים: האחד, פסיקה על-פי עדות יחידה שאין לה סיוע ואין היא הודיית בעל דין; השני, התקיימות אחד המקרים המנויים בסעיף... בין אם הסיוע לעדות היחידה אינו אלא ראיה ממקור נפרד ועצמאי ובין אם די אך ב"תוספת ראייה" - נתקיימה כאן ראיה מסייעת... פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפרט את הראיות הנוספות עליהן הוא נסמך, בהן מכתבים מאת רופאים תעסוקתיים, מכתב סמנכ"ל הבנק בו עבדה המערערת ובעיקר תמליל חקירתה של המערערת על-ידי חוקרת פרטית מטעם המשיבות - שנסקר בהרחבה בפסק הדין. משכך לא קם עוד הצורך בהנמקה נפרדת להסתמכות על עדותה של המערערת" (עניין  טרטמן הנ"ל, פיסקה 5).

            אכן, ייתכן והתובע יכול היה להעיד עדים שהכירו את אופי עבודתו ואת נסיבות הפסקתה, אך העדרם אינו פוגע פגיעה של ממש במשקל הראיות הקיימות. כבר נפסק כי "אמנם היו מקרים שבהם הימנעותו של בעל-דין מהבאת עד או ממתן עדות תרמה לערעור גרסתו של אותו בעל-דין, אך כל מקרה נמדד לפי נסיבותיו הוא, ובוודאי שאין די בהימנעות כזו בלבד כדי לערער גרסתו של בעל-דין" (ע"א 635/76 טייבר נ' טייבר, פ"ד לא (2) 737, 743). כן הובהר, כי "אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הצפייה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על ידו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען להן" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651, 659).

9.         ובכן, התובע, שהיה בעברו נהג מונית, עבד משנת 1984 ועד לתאונה כקבלן משנה של חברת "מסוף", ועסק בהעברת שקי דואר בין בנקים, במסלול יום יומי קבוע מתל אביב לדרום הארץ. הכנסתו החודשית נטו עובר לתאונה עמדה על סך של 3,792 ש"ח (בהסתמך  על נתון השכר הרבע שנתי שנמסר למל"ל. לא ראיתי לנכון להסתמך על ניירת אחרת, במיוחד שעה שהתובע לא מכחיש שהרוויח פחות מ - 4,000 ש"ח לחודש - עמ' 14 לפרוטוקול). הוא שהה בתקופת אי כושר מיום 15.3.02 עד ליום 30.10.02 (7.5 חודשים). התובע זכאי לפיצוי בגין תקופה זו בסך של 28,840 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (7.7.02), סה"כ סך של 35,269 ש"ח.

10.        הקושי מתעורר לגבי התקופה שלאחר מכן. הרופא התעסוקתי בקופת החולים, ד"ר חיים כהן, כותב, ביום 24.7.02, כי "בעתיד יוכל לכל היותר לחזור לעבודת נהיגה בלבד ללא פריקה וטעינה..."; הוא מוסיף, ביום 27.10.02, כי "... אינו מסוגל להמשיך בעבודה הנוכחית... יכול לעבוד 4.5 שעות ביום בעבודה קלה" (מוצגים 14, 15).

            ד"ר כהן זומן לחקירה נגדית בידי הנתבעות. בעדותו ציין כי אין מניעה שהתובע ינהג, כי הוא יכול להיות שומר ב"בודקה", שוער בלובי של בניין, מסירת מכוניות לתיקון, ולמעשה יכול לעבוד, בישיבה ובעמידה, כ - 6 שעות ביום (עמ' 8 - 9 לפרוטוקול). התרשמתי, כי התובע עשה מספר ניסיונות להתעניין בעבודות שונות, אך לא באינטנסיביות יתרה. הוא לא פנה למחלקות כוח אדם רלוונטיות ולא פנה לשיקום. אין לדעתי הצדקה לפסוק הפסד שכר של 100%. אעיר, כי גם בעניין גירוסגיאן הנ"ל, שבא כוח התובע הפנה אליו, ובצדק, דובר בנכות (אורטופדית) של 23.5% שנגרמה למי שעסקה בעבודה פיזית (עובדת ניקיון), אשר בעקבות התאונה הפסיקה לחלוטין לעבוד; שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות הועמד שם על 50%, ודומני כי סדר גודל מקורב ראוי לאימוץ גם כעת.

            לפיכך, מיום 1.11.02 עד להיום (42.5 חודשים), הייתי פוסק פיצוי של 2,000 ש"ח לחודש, כלומר סך של 85,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה (7.8.04), סה"כ 93,270 ש"ח.

            סה"כ הפסדי שכר - 128,539 ש"ח.

כאב וסבל

11.        התובע זכאי לפיצוי של 30,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל).

עזרה והוצאות שונות

12.        עיקר ההוצאות נגרמו, מטבע הדברים, בחודשים שלאחר התאונה; יש מקום לאמוד סכום מסוים גם לעתיד. על דרך האומדן הייתי מעמיד את הפיצוי על סך של 13,000 ש"ח, נכון להיום.

ניכויים