פסק-דין בתיק א 208405/02

1.         התובעת מבקשת דמי ארנונה ששולמה, לטענתה, לעיריית ת"א בטעות עבור נכס שהחזיקה בשכירות במשך 18 שנים. בזק טוענת כי פינתה את הנכס ושילמה בטעות בתקופה שלאחר הפינוי ולכן מגיעים לה דמי הארנונה ששילמה. את ההחזר היא תובעת מהנתבעת ולא מהעירייה.

הנתבעת (רוזן) טוענת כי אכן בזק פינתה את הנכס אבל באופן חד צדדי בלי רשותה.

2.         הנתבעת מבקשת לקזז סכומים מהתביעה:

-         בגין מיזוג אויר.

-         בגין ריביות בגלל אי תשלום דמי שכירות במועד

-         בגין דמי נזק למושכר לפי חוו"ד שמאי, אל מול טענת בזק כי מדובר בבלאי סביר למשך 18 שנה.

-         בגין דמי שכירות עבור תקופה שלאחר הפינוי החד צדדי.

טענות התובעת

3.         בתחילת שנות ה-90 הוסכם בין הצדדים לגבי נכס מקרקעין הנמצא ברחוב לינקולן 18 בתל אביב:

חוזה אחד מתייחס לחלק מהנכס ששטחו עמד על כ- 1544 מ"ר (להלן: הנכס הגדול) וחוזה שני התייחס לחלק מהנכס ששטחו עמד על כ- 124 מ"ר (להלן: הנכס הקטן).

4.         התובעת טוענת כי ביום 30.3.1999 פינתה את שני הנכסים מכל אדם וחפץ אולם בשל טעות, המשיכה לשלם את מיסי הארנונה גם חודשים רבים לאחר מכן. ועל כך תביעה זו.

התובעת טוענת כי סכום הארנונה ששולם ביתר עומד על סך של 266,575.78 ש"ח.

5.         לעניין טענות הקיזוז בהקשר לתקופת השכירות בנכס הקטן, טוענת התובעת כי הנתבעת הסכימה לקיצור ההסכם עימה הן בכתב והן בע"פ, כחודש לפני העזיבה.

6.         לעניין ביצוע העברה מסודרת של החזקה בנכס, התובעת טוענת כי פינתה את הנכס במועד, או לכל המאוחר מספר ימים לאחר מכן. התובעת טוענת כי אין חולק כי החזקה בנכס נמצאת בידי הנתבעת כבר מחודש מרץ 1999. וגם אין חולק כי עזבה התובעת את הנכס ולא פועלת ממנו מאז.

7.         לעניין הנזקים הנטענים בנכס, טוענת התובעת כי הנזקים ושיעורם לא הוכחו ע"י הנתבעת. התובעת טוענת כי חלק נכבד מן הנזקים שטוענת להם הנתבעת הם נזקים כתוצאה מבלאי סביר, ונטל תיקונם מוטל על הנתבעת.

התובעת טוענת כי אין קשר בין מצב הנכס לבין חוסר  הצלחת הנתבעת להשכירו.

8.         לעניין השימוש במיזוג האוויר, התובעת טוענת כי הנתבעת לא הוכיחה מה גובה סכום הקיזוז אותו היא דורשת. התובעת טוענת כי הצדדים הסכימו על דרך חישוב שונה מהדרך בה נוקטת בה עכשיו הנתבעת.

התובעת טוענת כי סבלה רבות ממערכות המיזוג ותובעת מהנתבעת להשיב לה בגין תקופות אלה את הכספים ששילמה.

טענות התובעת בפירוט

מועד סיום תקופת השכירות על פי ההסכמים:

9.         התובעת טוענת כי ביום 20/2/92 הצדדים חתמו על הסכם שכירות בנוגע לנכס הגדול. ס' 17 להסכם קובע כי תקופת השכירות תוארך אוטומטית עד ליום 31/12/98 אלא אם השוכר נתן הודעה למשכיר על הפסקת השכירות, אשר תגיע לידי המשכיר 105 ימים לפני תום תקופת השכירות.

10.       התובעת טוענת כי העלתה על הכתב ביום 11/1/98 הסכמתה להאריך את תקופת השכירות עד ליום 31/12/98 בצירוף 2 תקופות אופציה אוטומטיות בנות 3 חודשים כל אחת. התובעת טוענת כי ניתנה לה האפשרות לא לעשות שימוש בתקופת האופציה באם תודיע לנתבעת 6 חודשים מראש על אי רצונה לממש את אחת מתקופות האופציה או את שניהם.