פסק-דין בתיק א 208369/02

בפני תביעה שעניינה חוב נטען של הנתבעת 1 כלפי התובעות וטענות לחיוב אישי של הנתבעים 3 ו-4. עיקר המחלוקת בתיק זה היא האם יש להטיל אחריות אישית על מנהלי הנתבעת 1 ובעלי מניותיה, הנתבעים 3 ו-4 מכח "הרמת מסך" וחיובים אישיים מכוח דיני הנזיקין ודיני החוזים.

עיקר העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים .

1.         התובעת 1, שפיר אספלט בע"מ, הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי אספלט ובשירותי סלילת כבישים (להלן: "שפיר אספלט"), התובעת 2, שפיר מחצבות (1991) בע"מ הינה חברה העוסקת בהפקה ובשיווק מוצרי מחצבה (להלן:"שפיר מחצבות") והתובעת 3, שפיר מבנים (1991) בע"מ הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי בטון ותשתית (להלן: "שפיר מבנים").

2.         הנתבעת 1, לזר משה ויואב נוי ופיתוח בע"מ הינה חברה שעסקה בתקופות הרלבנטיות לתביעה בביצוע עבודות קבלניות בתחומי הפיתוח, התשתיות והגינון (להלן: "חברת לזר" או "החברה"), שהנתבעים 3 ו-4 (להלן: "לזר יואב" ו - "לזר משה" בהתאמה) הינם בעלי מניותיה ומנהליה. הנתבעת 2, כפי שיפורט להלן נמחקה במהלך ניהול ההליכים בתיק זה.

3.         לטענת התובעות, החל משנת 1999 רכשה חברת לזר סחורות ושירותים משפיר אספלט. בשנת 2000 הפסיקה לבצע הזמנות, ובמהלך שנה זו פעלה החברה לשלם את מלוא חובותיה לשפיר אספלט. החל מחודש דצמבר 2000 חזרה החברה לבצע הזמנות, בהיקפים שהלכו וגדלו.

4.         לטענת התובעות, במהלך שנת 2001 חידשה החברה הזמנותיה בקצב מואץ וכך בתוך מספר חודשים צברה אשראי ספקים בסך של 613,000 ש"ח בקירוב, כאשר במהלך שנה זאת שילמה רק סכום קטן של פחות מ- 2,500 ש"ח על חשבון הזמנותיה, עד שהגיעה לחדלות פרעון.

5.         התובעות פירטו את ההתקשרויות בין כל אחת מהן לבין חברת לזר, את החוב של חברת לזר בגין כל התקשרות, והגישו העתקי הסכמים, חשבוניות ותעודות משלוח. 

6.         לטענת התובעות, על משה ויואב לזר לשאת אישית בחובות אלו, הן מכוח "הרמת מסך" והן מכוח מעשיהם ו/או מחדליהם האישיים. בין היתר טוענות התובעות כי הללו פעלו בהטעייה ובמרמה, ויצרו מצג שווא לפיו מצבה של חברת לזר תקין והיא תפרע את כל חובותיה לתובעות. דבר זה נאמר בשיחות בין נציג התובעות, מר דודי וילנר, למר יואב לזר, בין היתר בשיחה ביולי 2001 , כאשר בדיעבד הסתבר כי בשלב זה כבר היה ידוע ליואב ומשה לזר מצבה העגום של החברה. כמו כן טוענות התובעות כי משה ויואב לזר עיכבו מסירת שיקים ומסרו שיקים דחויים עד שלבסוף קרסה החברה וכל השיקים חוללו בשל כך שחשבונה של החברה היה מוגבל.

7.         כן טוענות התובעות כי יואב ומשה שהזמינו בשם חברת לזר סחורות ושירותים, מבלי שהיתה להם כל כוונה לשלם, תוך העברת הכספים שהופקו מחומרים ושירותים אלו לשותפות או לכיסיהם במקום לשלם לתובעות, והתנהלו באדישות ו/או נטילת סיכון בלתי סביר. לטענתן, יואב ומשה לזר פעלו בידיעה כי החברה לא תוכל לשלם עבור הסחורה והשירותים וכן פעלו תוך העדפת נושים פסולה. בנוסף טוענות התובעות כי יואב ומשה לזר הפרו חובת הזהירות המוטלת עליהם כנושאי משרה והתרשלו, וכי במעשיהם ומחדליהם סייעו ו/או ייעצו ו/או פיתו את החברה למעשיהם ו/או למחדליהם וגרמו לתובעות נזקים.

8.         לטענת התובעות, יש להרים את מסך ההתאגדות מעל ליואב ומשה לזר בשל שימוש לרעה במסך ההתאגדות, מרמה, התחמקות מתשלום חובות לנושים תוך ניצול מסך ההתאגדות לשם כך, הברחת כספים מהחברה וערבוב נכסים.

9.         כן טוענות התובעות כי כן טוענות התובעות כי יואב ומשה לזר עשו עשיית עושר ולא במשפט על חשבונות התובעות וגם מכוח כך יש לחייבם.

10.        התביעה, על סך 971,441 ש"ח, הוגשה בראשיתה גם כנגד לזר נוי ופיתוח - שותפות רשומה. ביום 13/4/2004 בהסכמת הצדדים נמחקה התביעה כנגד השותפות.

11.        הנתבעים הכחישו הכחשה כללית וגורפת את אספקת הסחורה. כן טענות כי תעודות המשלוח של העסקאות עם שפיר אספלט הוציאה שפיר מחצבות. 

12.        לטענת הנתבעים פעלו יואב ומשה לזר אך ורק כשלוחים של החברה. כן טענו כי חברת לזר חדלה לבצע הזמנות מאת התובעות בשנת 2000 בשל קשיים כלכליים שהיא נקלעה אליהם אותה שנה. התובעת עצרו את האשראי שניתן לחברה ולא אפשרו לה לרכוש טובין באשראי. לכם הפסיקה החברה לבצע הזמנות ופרעה תשלומים על חשבון רכישות העבר. לטענת הנתבעים, היו התובעות ערות למצוקה הכלכלית של החברה, ולמרות זאת, לאור המיתון והעובדה כי החברה נחשבה כבעלת מוניטין וכמי שפורעת את חובותיה, חפצו לעבוד עימה. הנתבעים טוענים כי לא רימו ולא הטעו את התובעות או מי מהן ואין לחייבם אישית מכל טעם שהוא. 

דיון .

13.        אין מחלוקת בין הצדדים, וכמפורט בסיכומי התובעות, חברת לזר נמצאת בהליכי פירוק, ויש להעמיד את ההליכים נגדה. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא באשר להוכחת החובות הנטענים של חברת לזר ולאפשרות חיובם האישי של יואב ומשה לזר באותם חובות.

החוב הנטען .

14.        התובעות מגוללות שורת התקשרויות שהיו בינן לבין חברת לזר, לטענתן. בגין עסקאות אלו סיפקו שלושת התובעות, במהלך שנת 2001, לחברת לזר, סחורה ושירותים במהלך שנת 2001, אשר תמורתן לא שולמה. התובעות פרטו ארוכות את כלל העסקאות שהיו לחברת לזר עם כל אחת מהן, את ההסכמות שהיו בין הצדדים באשר לכל עסקה ואת החובות שנוצרו לחברת לזר בגין כל עסקה ועסקה, תוך ביסוס טענותיהן בהסכמים, חשבוניות ותעודות משלוח. הנתבעים הכחישו הכחשה כללית וגורפת את טענות התובעות, לרבות העסקאות הנטענות וסכומיהן.

15.        מהעדויות והראיות שבפני, לרבות מעדותו של מר יואב לזר, עולה כי אין חולק שבין הצדדים היו התקשרויות עסקיות, הועברו סחורות ושירותי מהתובעות לחברה ולחברת לזר קיים חוב לתובעות. למרות זאת העדיפו הנתבעים לנקוט בדרך של הכחשה גורפת, שאיננה עולה בקנה אחד עם המציאות העסקית שהיתה בין הצדדים. עוד טענו הנתבעים במסגרת ההכחשה, כי חשבוניות המשלוח שצורפו לעסקאות המפורטות של שפיר אספלט, הינן למעשה של שפיר מחצבות, חלקן של תעודות המשלוח אינן חתומות, ואלו שחתומות, אינן חתומות על ידי מי מטעמם, לטענתם.