פסק-דין בתיק א 207397/02

א.        עיקר העובדות וטענות בעלי הדין

1.       בפניי תביעה כספית ע"ס 100,000 ש"ח שהגישו התובעים, שהינם הבעלים של חנות הנמצאת "במרכז אגם" בהוד השרון נגד הנתבעים, שוכרי החנות. ביום 15.11.99 נחתם חוזה שכירות בין התובעים לבין הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת" ), לפיו השכירו התובעים לנתבעת את החנות לתקופה של 60 חודשים החל מיום 1.5.99 ועד ליום 30.4.04, בשכ"ד שווה ערך ל-930 $ לחודש בתוספת מע"מ, שישולמו כל שלושה חודשים מראש, והחל משנת השכירות השנייה יועלו דמי השכירות בשיעור 4.5% בכל שנה.

2.       לגרסת התובעים, מיום 1.8.00, המועד בו היה על הנתבעת לשלם שכ"ד עבור חודשים אוגוסט - אוקטובר שנת 2000, החלה הנתבעת לפגר בתשלומים. רק מאוחר יותר, מחודש נובמבר שילמה הנתבעת סכום של 3,500 ש"ח, שווה ערך ל-852 $ שנזקפו על חשבון דמ"ש לחודש אוגוסט.

          עוד מוסיפים התובעים וטוענים כי הנתבעת פנתה וביקשה הסכמתם לקיצור תקופת השכירות.

          ב"כ התובעים, במכתבו מיום 29.10.00 הודיע לנתבעת כי מרשיו מסכימים לקיצור תקופת השכירות בכפוף לתנאים שכללו: תשלום דמי השכירות שבפיגור עד למועד החזרת החזקה בפועל וכן, תשלום הריבית היומית בשיעור של 0.2% מיום הפיגור בתשלום ועד לפירעון בפועל, כפי שנקבע בסעיף 16 לחוזה השכירות, המצאת קבלות ואישורים על בצוע כל התשלומים המתחייבים לפי החוזה והחזרת מצב החנות לקדמותו, לגבי כל שינוי שבוצע בה לאור האמור בהוראת סעיף 7(ז)(3) לחוזה השכירות.

3.       לגרסת התובעים, הנתבעת לא פינתה את החנות מכל מיטלטליה, לא החזירה החנות למצבה הקודם, אלא, נטשה את החנות במועד כלשהוא בחודש ספטמבר 2000 או סמוך לכך, כשהחנות נשארה פרוצה. כמו כן, נטען כי חלק מן החפצים והמיטלטלין הוצאו מן החנות עד לשלהי חודש דצמבר 2000.

4.       התובעים טוענים כי לצורך הקטנת הנזקים וההפסדים נכנסו התובעים לחנות בחודש ינואר 2001, על מנת לערוך בה שיפוצים ולשם החזרתה לקדמותה.

התובעים פנו לשמאי ומעריך נזקים שביצע בדיקתו בחנות ביום 2.1.01 והעריך בחוו"ד מיום  25.2.01 את אומדן תיקון הנזקים וההוצאות להשבת החנות לקדמותה בסך 32,100 ש"ח.

סכום זה שוערך למועד הגשת התביעה לסך של 37,073 ש"ח.

התובעים מבקשים להוסיף לתביעתם את סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בסעיף 8 לחוזה השכירות; בסך של 15,000 $ בגין כל הפרת התחייבות על פי החוזה.

הנתבעים 2 ו-3 ( להלן בהתאמה: נס ואליאסי ), חתמו על חוזה השכירות כאחראים וערבים ביחד ולחוד לקיום כל התחייבויות הנתבעת על פי חוזה השכירות, ועל כן, הם נתבעו ביחד ולחוד עם הנתבעת.

5.       מנגד טענו הנתבעים, כי במועד ההתקשרות, היחידה המושכרת לא הייתה כהגדרת התובעים - חנות, אלא חלק משטח כולל אשר היה מורכב מ-3 יחידות שאוחדו ליחידה אחת גדולה עוד בשנת 1995 וכי חוזה השכירות נערך ונוסח על ידי התובעים ובא כוחם.

          הנתבעים טוענים כי בחודש אוגוסט 2000 לאחר שנדרשו על ידי הרשות המקומית ועל ידי בעל היחידה השלישית (המהווה אחת משלוש היחידות שיצרו את החנות) לפנות את החנות, מאחר ולא ניתן לקבל רישיון לניהול עסק במקום ושטח החנות בנוי בחלקו על שטח המדרכה, וכי חיבור השטחים של 3 היחידות נעשה ללא היתר, פנו הנתבעים לתובעים וביקשו לסיים השכירות החל מיום 1.9.00 ובאותו מעמד שילמו הנתבעים לתובעים סך של 3,500 ש"ח וזאת לגמר חשבון וסילוק דמי השכירות שהגיעו עד ל-1.9.00 ואף מסרו מפתחות החנות.

6.       הנתבעים טוענים, כי החוזה שנחתם בין התובעים לבין הנתבעת הינו בלתי חוקי מאחר ובעת עריכתו ידעו התובעים כי המבנה בו מצוי שטח המושכר הוא בלתי חוקי.

7.       עוד מוסיפים וטוענים הנתבעים כי קיצור תקופת השכירות נעשה בהסכמה בין התובעים לבין הנתבעת בחודש אוגוסט, ללא כל תנאי וללא כל מעורבות מצד בא כוחם ובעקבות הסכמת התובעים פינתה הנתבעת את שטח המושכר.

מכתב ב"כ התובעים נועד בדיעבד, לטענת הנתבעים וב"כ בסיכומיו, לנסות ולכפות על הנתבעת לבצע עבודות בנייה אשר לא הייתה חייבת לבצעם.

הנתבעת טוענת כי על פי חוזה השכירות, עליה להחזיר המושכר לקדמותו, והכוונה למצבו במועד חתימת החוזה ולא למצבו "ההיסטורי" משנת 1995, הנתבעת אף הוסיפה וטענה כי לא ביצעה כל שינוי בשטח המושכר מאז ועובר לחתימת חוזה השכירות.

8.         הנתבעים כופרים בחשיבות ורלוונטיות חוו"ד השמאי מטעם התובעים מהטעם שהעבודות הנדרשות, המפורטות בחוו"ד אינן בבחינת נזקים אלא עבודות שכאמור היה על התובעים לבצען על מנת להחזיר שטח המושכר למצב הקודם של 3 חנויות נפרדות.

          עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.