פסק-דין בתיק א 207238/02

בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לתובעת בעקבות אירוע של נפילה תוך לכתה של התובעת במדרכה, בתחום השיפוט המוניציפאלי של הנתבעת.

התובעת מייחסת לנתבעת רשלנות באחזקת המדרכה. התביעה כנגד הנתבעת 2 הינה בהיות הנתבעת  2, מבטחת בביטוח אחריות כלפי צד ג' של הנתבעת  1.

התביעה:

בכתב תביעתה טוענת התובעת, שהיא ילידת שנת 1929 וכי ביום התאונה 12.02.01, והתובעת בת 72 ובעודה הולכת על המדרכה הימנית, נתקלה רגלה במהמורה שהיתה במדרכה, סביב  מכסה ביוב ו/או מכסה ניקוז ו/או מכסה מים.  עוד טוענת התובעת כי המכסה היה מוגבה ממבנה המדרכה ואילו הלבנים שסביב המכסה היו שבורות בחלקן ועקומות שיוצרות בורות ומהמורות. 

התובעת טוענת  כי כתוצאה מההיתקלות במהמורות היא איבדה את שווי משקלה , קיבלה תנופה ועפה קדימה, נפלה ושברה את שתי רגליה.

התובעת עברה סדרה של טיפולים כולל אשפוז בבית החולים וגיבוס הרגלים השבורות.

התובעת טוענת בסע' 8 בכתב תביעתה כי על המקרה הנדון חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שתמציתו הינו הכלל : " הדבר מדבר בעד עצמו"ולפיכך, על הנתבעות חובת הראייה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק שנגרם לתובעת התרשלות שיחובו עליה.

בסעיף 9 לכתב התביעה, התובעת מייחסת לנתבעת 1 את האחריות לאירוע  בו נפגעה  וכך היא טוענת :

"לחילופין ומבלי לפגוע באמור לעיל טוענת התובעת  שהתאונה  הנ"ל ארעה  כתוצאה מרשלנותה ו/או חוסר זהירותה ו/או הפר חובות שבחוק מצד הנתבעת מס' 1 ובייחוד פקודת העיריות  ובמיוחד סעיף 235 שלה . . ."

בהמשך סעיף 9 מפרטת התובעת שורה של מחדלים שנגרמו לטענתה על ידי הנתבעת 1 ושגרמו לנזק.

ההגנה:

בהגנתן הכחישו הנתבעות את כל טענות התובעת וטענו שהמקרה אליו מתייחסת התובעת אינו מוכר להן ובפירוט הטענות הכחישו את עצם אירוע התאונה ואת הקשר הסיבתי בין האירוע, אם היה ,  ובין מחדל  או רשלנות מצד הנתבעת 1.

באשר לטענה בדבר תכולת סעיף 41 לפקודה, טענו הנתבעות כי אין תכולה לעקרון הגלום באותו סעיף, וכי על התובעת להוכיח את פרטי תביעתה ברמה העובדתית ולהרים  את הנטל המוטל על תובע  כדי לזכות בתביעתו.

הנתבעות הכחישו רשלנות מצידה של הנתבעת 1 ובמקביל טענו שגם אם האירוע התרחש, הרי זה היה בגלל רשלנותה הגבוהה ביותר של התובעת עצמה, שניתקה את הקשר  הסיבתי בין רשלנות, אם היתה כזו בכלל של הנתבעת  1 ובין התוצאה המזיקה.

דיון:

ראשית דבר יאמר, כי גם אני סבור שאין תחולה לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, המעביר את נטל הראייה מן התובע אל הנתבע. הכלל הוא כי מי שמבקש להוכיח נזק שעילתו בסעיף 35 לפקודה, קרי: עילת הרשלנות, חייב להוכיח 5 אלמנטים:

א.        קיומה של חובת זהירות.

ב.         הפרת חובת הזהירות.

ג.         גרימת נזק לזולת כתוצאה מהפרת חובת הזהירות.