פסק-דין בתיק א 206298/02

מבוא ורקע

1.         התובעים הינם בעלי זכויות הבעלות בבניין הבנוי על חלקה 65, שומה 7051 והמצוי ברח' ידידיה פרנקל 53, תל-אביב (להלן: " הבניין"), המכיל בין היתר דירת 3 חדרים בקומה השלישית של הבניין (להלן" " הדירה" או " המושכר").

2.         הנתבע מחזיק בדירה, בדיירות מוגנת, מכוחו של חוזה שכירות מיום 1.1.96 (להלן - " חוזה השכירות" או " החוזה") שנכרת בינו לבין נציגם, דאז, של הבעלים  - עורך הדין ג'ובראן (להלן: " עורך הדין ג'ובראן").

3.         מטרת השכירות נקבעה בחוזה - למגורים, כאשר דמי השכירות על פיו אמורים היו להשתלם מידי חודש - בכל ראשון בחודש - לחשבון הנקוב בו.

4.         עד לשנת 1988 נוהל הבית על ידי עורך הדין ג'ובראן, ומני אז נמסר הטיפול בבניין  לחברה לנאמנות של בנק לאומי בע"מ (להלן: " החברה לנאמנות"), אשר נוהל בפועל באמצעות קבלן משנה, חברת פירר הנהלת רכוש בע"מ (להלן: " חברת פירר").

5.         בתביעה שבכאן, עתרו התובעים להורות על פינויו של הנתבע מהדירה וכן עותרים הם לחייבו בתשלום סך של 50,000 ש"ח בערכי יום התביעה.

תביעת הפינוי נסמכת על שתי עילות פינוי חילופיות ואלו הן:

א.      אי תשלום דמי שכירות המגיעים מהדייר, עילה המנוייה בסעיף 131 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר" או " החוק").

ב.      נטישה, שהיא עילת פינוי יציר הפסיקה.

הסעד הכספי לו עותרים התובעים הינו לתשלום דמי השכירות שבפיגור, למן המועד בו שכר הנתבע את הדירה.

הטענות וגדר המחלוקת

6.         בכתב תביעתם טענו התובעים, כי למן המועד בו קיבל הנתבע את החזקה בדירה, מהדיירת שקדמה לו, לא שילם הנתבע את דמי השכירות המגיעים ממנו.

עוד טענו התובעים בתביעתם, כי למן שנת 1988 נטש הנתבע את הדירה לחלוטין ואין הוא מתגורר בה עוד.

בשל האמור, כך לתובעים, קמו להם עילות - שתיים במספר - לפינויו של הנתבע מהדירה, כמו גם לתשלום דמי השכירות שבפיגור.

7.         מנגד, טען הנתבע בכתב הגנתו כי הוא שילם - באמצעות אחיו וגיסתו - את דמי השכירות עד לחודש ינואר 1999, במלואן וכסדרם.

לשיטת הנתבע, למן חודש פברואר 1999, בשל טעות ובלי משים, לא שולמו דמי השכירות - ואלה שולמו על ידו מייד לאחר הגשת התביעה, עת שנודע לו על הפיגור בתשלום.

הנתבע הכחיש טענת התובעים בדבר נטישת הדירה וטען כי הוא התגורר ומתגורר בדירה ברציפות למן חודש 1/96 ועד הנה, למעט מספר חודשים בשנת 1998 - עת ביצע בדירה שיפוצים הכרחיים על מנת להשמישה למגורים.

הנתבע כפר בזכות התובעים לקבלת הסעד הכספי לו עתרו בתביעתם.

8.         בסיכומיו בכתב, הודיע ב"כ התובעים כי אין הוא עומד עוד על הסעד הכספי שבעתירה, נוכח העובדה שהנתבע אכן שילם את דמי השכירות עד לחודש ינואר 1999, ובשל כך שדמי השכירות שבפיגור שולמו על ידו עם הגשת התביעה.

נמצא, כי השאלה אשר נותרה במחלוקת בין הצדדים הצריכה הכרעה היא, האם - אם לאו - קמה לתובעים עילה לפינויו של הנתבע מהדירה.

ההכרעה

9.         טרם נדון בטענות הצדדים לגופן, יוקדם ויובהר כי ההליכים בתיק זה נתארכו יתר על המידה נוכח העובדה כי הראיות בתיק נשמעו למקוטעין.