פסק-דין בתיק א 205613/02

1.       תביעה זו עניינה תאונת עבודה שארעה לתובע, בעת שעבד אצל אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). התאונה אירעה תוך כדי עבודת ניקוי של תנור האפייה של מכונה לייצור וופלים, כאשר ידו הימנית של התובע נקלעה בין חלקי המכונה ואגודלו נקטע.  

2.       במועד התאונה, הוטל על התובע לנקות את תנור האפייה של מכונה לייצור וופלים. מדובר במכונה שאורכה כ- 8  מטרים ובה פלטות מתנייעות, שיש לנקות כל מספר חודשים. תוך כדי עבודת הניקוי נקלעה ידו הימנית בין הגליל עליו נעה הפלטה לבין הפלטה עצמה, ואגודלו נקטע . 

3.       נסיבות קרות התאונה מתוארות בפרוטרוט על ידי התובע (סעיפים 3-6 לתצהיר):

"ביום התאונה, 2.10.00, בתחילת יום העבודה, המעביד הורה לי לנקות את תנור האפייה של המכונה לייצור וופלים. לפני תחילת ניקוי התנור עצמו היה עלי לבצע עבודות הכנה של ניקוי חלקים שונים במכונה באמצעות מברשת, לאחר שאלה הוצאו ופורקו מהמכונה. לאחר מכן היה עלי לכסות את הגלילים בגומיות כדי למנוע כניסת מים למסבים של גלילי הפלטות.

תהליכי ניקוי המכונה וכיסוי הגלילים התבצעו כאשר המכונה פועלת. המכונה יכולה לעבוד בשתי מהירויות, ובעת התאונה המכונה עבדה על המהירות הנמוכה.

בעת שהנחתי גומיה (כיסוי) על אחד הגלילים, נמשכה ידי בין גליל הפלטה התחתונה לבין פס הייצור וכתוצאה מכך נקטע האגודל בכף ידי הימנית."   

עיקרי טענות הצדדים

4.       התובע טוען, כי הוא ביצע את עבודת הניקוי על פי הנחיות מר רוקח, מנהל המפעל. התובע מסביר, כי קיימות שלוש שיטות אפשריות לניקוי המכונה: שיטה ידנית - מבוצעת ללא הפעלת המכונה; שיטת השלט - במהלכה המכונה מופעלת אך העובד אוחז בשלט ומזיז באמצעותו באופן חשמלי את הפלטות למרחק המתאים בכל פעם והשיטה שננקטה בפועל - הפעלה של המכונה במהירות נמוכה, כאשר עובד אחר מפעיל ומכבה את המכונה לפי הצורך, בלוח הפיקוד הסמוך. התובע ממשיך וטוען, כי ניקיון באמצעות שלט לא התאפשר הואיל וזה (השלט) לא חובר למכונה. התובע מדגיש כי במקרים בהם בוצע הניקיון בשיטת השלט היה מגיע קודם לכן מכונאי, איש אחזקה של החברה, אשר היה מרכיב את הכבל למכונה, ואז הייתה ניתנת הנחיה כיצד להפעילו (סעיף 6 לתצהיר). לדבריו, חיבור השלט נעשה תמיד על ידי מישהו אחר וכי הוא אף פעם לא עשה זאת (פרוטוקול, עמ' 10 שורה 14). כן מציין התובע, כי מר רוקח שהה לצידו במהלך ניקוי המכונה, וידע כי תקע השלט לא מחובר (פרוטוקול, עמ' 10 שורה 19). התובע מוסיף, כי השיטה הידנית היא השיטה הבטוחה ביותר וכי זו לא ננקטה על ידי הנתבעת משיקולים של חסכון בזמן.

5.       התובע טוען, כי בהתנהגותה הפרה הנתבעת מספר חובות חקוקות המוטלות עליה בדין, בהן חובתה כמעביד לספק לעובד מקום עבודה בטוח, לקיים שיטת עבודה בטוחה, להדריך את העובד כראוי, לספק לו אמצעי מיגון הולמים ולפקח על עבודתו. 

6.       לטענתו, הנתבעת הפרה את חובתה הקבועה בסעיפים 37, 39, 41, 44 ו- 45 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל - 1970, לדאוג לגידור לבטח של חלקי מכונה מסוכנים. עוד הוא טוען, כי הוא לא הודרך על ידי הנתבעת כראוי וכי בכך הפרה הנתבעת את חובותיה החקוקות בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשמ"ד - 1984. 

7.       הנתבעת, אינה כופרת בסיכומיה, בעצם קרות התאונה. היא מתארת אותה באופן שונה במקצת. לטענתה, הייתה וקיימת שיטה אחת ויחידה לנקות את המכונה: באמצעות שלט רחוק המתחבר למכונה באמצעות כבל חשמלי, שתפקידו לנטרל את פעילות לוח הבקרה ומאפשר את תנועת המכונה רק באמצעות לחצן ידני. זוהי השיטה בה עבד התובע, לטענתן, מאז ומעולם, וזו השיטה שאילו היה ממשיך ונוקט בה, התאונה הייתה נמנעת.

8.       הנתבעת מוסיפה, כי השיטה הידנית שתוארה על ידי התובע כלל אינה שיטת העבודה וכי זו נועדה לשימוש אך ורק בזמן תקלה ו/או הפסקת חשמל.

9.       הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי התובע היה עובד ותיק ומנוסה, שקבל הדרכות בטיחות, לרבות על אופן ניקוי המכונה, והשימוש בשלט, וכי מכל מקום גם באם היא תמצא אחראית כלפי התובע, אזי יש להשית על התובע רשלנות תורמת.  

שאלת האחריות

10.   האם קיימת אחריות של הנתבעת להתרחשות התאונה, והאם יש מקום לחייבה, בנזיקין, כלפי התובע?

11.   שאלת האחריות המושגית של מעביד כלפי עובד כבר נדונה באריכות בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון (ראה למשל: ע"א 559/77 למפרט נ' מדינת ישראל , פ"ד לג(3) 649, 652; ע"א 707/79 ויינר את טיקו נ' אמסלם , פ"ד לה(2) 209, 211-212; ע"א 171/56 גרייף נ' מגן צ'טווד בע"מ , פ"ד יא(2) 1051, 1054). כעקרון נקבע, כי ככלל, מחובתו של המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך ולפקח על עבודת העובד באופן שלא תהא סכנה לשלומו ובטחונו וכי כבר מעצם קיומם של יחסי עובד מעביד קמה חובת האחריות המושגית.

קיום החובה המושגית אינה מקימה מאליה את החובה הקונקרטית. בבדיקת חובת הזהירות הקונקרטית יש לבדוק האם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אדם סביר היה יכול לצפות את התרחשות הנזק של התובע , היינו האם הנתבעת היתה צריכה לצפות את הנזק הספציפי של התובע (ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש , פ"ד לז(1) 113, 125-126).

12.   ככל שנרחיב את אחריות המעביד ונדרוש, כי ידאג לסביבת עבודה בטוחה עדיין יוותרו סכנות, שלא ניתן לסלקן והנובעות מ "אופי העבודה כשלעצמה" (ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"מ בע"מ , פ"ד יט(1) 30, 32; ע"א 471/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם , פ"ד לח(1) 72, 76).

13.   העדות הישירה לנסיבות אירוע התאונה הינה זו של התובע עצמו (סעיפים  3-6 לתצהיר). אין מחלוקת כי התובע ביצע את עבודת הניקיון, ביחד עם בחור נוסף ואולם זה (שזהותו נותרה עלומה) לא הובא לעדות. העד מטעם הנתבעת, מר אליעזר רוקח מנהל הנתבעת (להלן: "מר רוקח"), לא ראה את התרחשות התאונה במו עיניו (פרוטוקול, עמ' 15 שורה 14-16).