פסק-דין בתיק א 2055/95

1.         ביום 03.06.94 פרסמו הנתבעות מכרז בשיטת "הרשמה והגרלה", שמספרו 10042/94 לבניית 151 יחידות דיור במתחם 2 ברובע יג' באשדוד (להלן: "המתחם"). התובעת השתתפה במכרז וביום 25.07.94 נמסר לתובעת על זכייתה במכרז וזאת ממכתב ששלח מנהל אגף נכסים ודיור במשרד הבינוי והשיכון (להלן: "משב"ש"), מר ש. צימרמן. לפי מסמך זה (שסומן א' וצורף לכתב התביעה) היה על התובעת להמציא תוך 20 יום, דהיינו עד ליום 14.08.94, חוזה בניה חתום עם משב"ש, ערבויות שונות להבטחת עבודותיה על סך של למעלה מ- 2 מיליון ש"ח (צמודי מדד), אישור על תשלום על סך 129,148 ש"ח עבור עבודות פיתוח ותשתית וביטוחים. אין מחלוקת, כי התובעת עמדה בכל הדרישות הנ"ל.

2.         בתום 60 יום מזכיית התובעת במכרז, היה אמור להחתם חוזה הפיתוח עם המינהל - הנתבע מס' 2 וזאת לפי תנאי המכרז. חוזה זה לא נחתם במועדו היות והנתבע 2 לא מסר לתובעת את החוזה לחתימה. כמו כן לא מסר את החזקה במתחם לתובעת ועל כן לא אושר לתובעת להיכנס למתחם על מנת להתחיל בעבודות הבניה. בקשר לעובדות אלו אין מחלוקת בין הצדדים.

סלע המחלוקת הנו עניין גודל השטח שניתן היה לבנות עליו במתחם על פי המכרז ולייתר דיוק על מגרש 314 באותו מתחם (להלן: "המגרש").

3.         לטענת התובעת שטח הבניה המרבי במתחם, על פי תנאי המכרז, היה אמור להיות 17,365 מ"ר ושטח משני לשירותים היה אמור להיות 2,585 מ"ר. התובעת, לדבריה כלכלה צעדיה כך שתוכל לבנות 64 יחידות דיור בגודל של 115 מ"ר כ"א וזאת לפי הטבלה שצורפה למכרז.

לטענת התובעת נמסר לה על ידי הנתבעות, כי שטח הבניה במתחם קטן ב 2,180 מ"ר מזה שפורט במסמכי המכרז ועל כן החוזה עם המינהל - נתבע מס' 2, לא ייחתם והחזקה בשטח לא תמסר עד לכשתחתום התובעת על "כתב ויתור" על כל תביעה נגד הנתבע מס' 2 ותצהיר כי היא מסתפקת בבניה של יחידות דיור קטנות יותר וזאת במחיר הצעתה המקורי.

            התובעת, בניגוד להמלצת עורך דינה, עו"ד ברקאי, חתמה על "כתב ויתור". לאחר החתימה נחתם בין התובעת לנתבע מס' 2 חוזה הפיתוח ונמסרה לידה החזקה במתחם וזאת הראשונה החלה בבניית הפרוייקט.

4.         הנתבעות טענו, כי על פי תנאי המכרז שטח הבניה המירבי הנו 19,630 מ"ר וכי זכויות הבניה הן על פי תב"ע 3/במ/1/30 (להלן: "התב"ע") וכפופים לאמור בה. לטענת הנתבעות התובעת עיינה בנספחי המכרז ובהסכם הבניה שצורף למסמכי המכרז, קיבלה את האמור בהם והצהירה, כי "במידה ותתגלה סתירה בתוך המסמכים, או בין המסמכים, יקבעו נציגי הנתבעת את הנוסח המחייב לפיו ילכו הצדדים". מנגד טוענת התובעת, כי על נספחים אלו ועל חוזה זה לא חתמה מעולם ועל כן אינם מחייבים אותה.

            הנתבעות מודות, כי בתב"ע (נ/1) נפלה טעות בניסוח בנוגע להיקף הבינוי במתחם, כאשר צויינו שני היקפי בניה (שטח במ"ר) שונים ליחידת בינוי, האחד 93 מ"ר והשני 115 מ"ר. במילים אחרות שטח הבניה במגרש ל"מטרות עיקריות" הנו 7,360 מ"ר ואם מחלקים אותו ב 64 יחידות מקבלים שטח של 115מ"ר כמצוין בטבלה בעמוד 4 בנ/1 - מול האות ג' אל מול האמור בסעיף 13.3 בעמוד 5 בנ/1 "באזור זה שטח ממוצע לדירה למטרות עיקריות - 93.0 מ"ר ...".

            הנתבעות טוענות, כי לקראת הוצאתו של המכרז נערכה שומה על מנת לקבוע את מחירו של המכרז וזו נעשתה בהתבסס על תב"ע 3/במ/30 וביחס לגודל של 93 מ"ר ליחידה, מהיחידות שיבנו במגרש, כך שבסך הכל יבנו 64 יחדיות, ועל כן לא נגבה מן התובעת מחיר שאינו תואם את גודל היחידות שנדרשו בסופו של דבר להבנות על ידה.

            בשל כך שקלו הנתבעות אם לבטל את זכיית התובעת בהגרלה מחמת טעות או לחילופין ל"יישר קו" על מנת להגיע להסכמה חוזית תוך עריכת שינויים, היינו בניית יחידות דיור בגודל של 93 מ"ר ליחידה (במקום 115 מ"ר כאמור) או להגדיל את היחידה ל 104 מ"ר תוך תוספת תשלום מצד התובעת בשל  כך.

לעמדת הנתבעות התובעת חתמה על "כתב ויתור" לאחר מו"מ, כאשר לא היתה שרויה במצב של מצוקה כלכלית, היות וטרם החלה בבניית הפרוייקט - נוסח כתב הויתור הנו כדלקמן:

                        " חוזה מס' 10042/94 151 יח' רובע יג' אשדוד

ידוע לי כי במגרש מס' 314 ניתן לבנות רק 93 ממוצע ליחידת דיור 64 יח' ע"ש תקנון התוכנית.

ולא אבוא בטענות למנהל או למשרד השיכון מכל סוג שהוא למרות הנתונים שפורסמו במכרז משב"ש".

            הנתבעות טוענות, כי אף אם הטעות הנה באשמתן של הנתבעות עמדה לנתבעות הזכות לבטל את זכיית התובעת במכרז, זכות שנשללה מהן בשל חתימתה של התובעת על "כתב הויתור" תוך כדי ידיעה מראש כי יש בכוונתה לתבוע אותן. התובעת הציגה בפניהן מצג שווא.

5.         שני הצדדים טענו בכתבי טענותיהם לעניין הנזקים שנגרמו או לא נגרמו לתובעת.

בשלב זה אין לדון בסוגיה זו היות ובהחלטה מיום 25.06.96 נקבע, בעקבות הסכמת הצדדים, שבית המשפט ייתן החלטתו תחילה בשאלה האם התובעת חתמה על "כתב הויתור" מחמת כפיה, אונס או אילוץ וכן האם היה בחתימתה משום מצג שווא שהביא לשלילת זכותן של הנתבעות לבטל את זכייתה של התובעת במכרז.

6.         סעיף (א)17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "החוק") קובע, כי -

"מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה".