פסק-דין בתיק א 205462/02

1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 17.9.98, עת ביקשה התובעת לחצות את הכביש , כשלפתע נפגעה על ידי קטנוע מ.ר. 2559817, נהוג בידי נתבע 1 ומבוטח על ידי נתבעות 2-3 (להלן: "התאונה").

2. ביום 21.9.04 הודו הנתבעים באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבותם על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975,  כך שהמחלוקת שנותרה הנה בעניין שיעור הנזק, ובכך יעסוק פסק דין זה.

3. בפני בית המשפט נחקרו על תצהירי העדות הראשית: התובעת, מר אבי וייסר: אביה של התובעת, מר קורנפלר עופר: מפקדה של התובעת בזמן שירותה הצבאי, מר אבי קלפר: לעניין רמת השכר המשתלם בתחום העיסוק של התובעת, פרופ' משה צבירן, מר אלישע סער, רו"ח מטעם הנתבעים, ומר אילן שלם: איש מחשבים אשר עבד עם התובעת. כמו כן הצדדים הגישו מסמכים רבים ובהם תלושי שכר, תעודות המלצה, הצטיינות והשכלה, תיעוד רפואי רב תלושי שכר וקבלות בגין הוצאות.

הנכות הרפואית :

4. בהסכמת הצדדים מונה פרופ' מנחם שדה, מומחה לנוירולוגיה ומחלות שרירים, אשר בדק את התובעת ביום 7.1.03 וקבע בחוות דעתו בפרק " דיון" כי-

"מדובר בחבלת גולגולת בדרגת חומרה של זעזוע מוח עם איבוד הכרה קצר. לאחר החבלה אירע לה התקף אפילפטי כללי. היא חזרה במהירות להכרה והבדיקה הנוירולוגית שלה הייתה תקינה. CT מוח היה תקין ללא שברים או ממצא תוך מוחי. בהמשך המעקב הייתה בדיקתה הנוירולוגית תקינה, ללא ממצאים נוירולוגיים אובייקטיביים חולניים. אולם היא המשיכה להתלונן על הפרעה בזיכרון שנותרה עד עתה. עקב כך היא נבדקה במרפאת הזיכרון בבית חולים איכילוב והופנתה גם לאבחון נוירו פסיכולוגי במרפאה לנפגעי ראש בבית לווינשטיין. בבדיקה הנוירופסיכולוגית העדכנית שבוצעה על ידי ד"ר שרה רפופורט נמצאה הפרעה קלה  בריכוז, קשב וזיכרון."

5. לפיכך העריך המומחה את נכותה הנוירולוגית של התובעת הקבועה עקב התאונה בשיעור של 10% על פי סעיף 34 ב' לפי קובץ תקנות המוסד לביטוח לאומי.

6. כמו כן המליץ כי ימונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי, שכן:

"בנוסף על ההפרעה הנוירולוגית יש לה תלונות במישור הנפשי, והיא הייתה במעקב פסיכיאטרי".

7. לאור המלצתו כאמור מונה פרופ' מ. נוימן כמומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר בדק את התובעת ביום 7.4.04 במרפאתו וקבע בפרק תחת הכותרת: " מסקנות" כי-

"על פי החומר הרפואי התובעת לא סבלה מבעיות נפשיות כלשהן בתקופה שקדמה לתאונה...בבדיקה הפסיכיאטרית לא התרשמתי שכיום קיימים סימנים המתאימים להפרעת דחק פוסט טראומטית, אך נראה שהתובעת סבלה מסימנים אלה בעבר. הבדיקה הנוירופסיכולוגית וחוות הדעת הנוירולוגית מאבחנים הפרעה קוגניטיבית נוירולוגית בשיעור של 10% לצמיתות. אני מחכים עם הערכה זו... יש לציין שכל השנים מאז התאונה התובעת מתמידה בעבודה ועל אף התלונות בריכוז ובזיכרון היא מצליחה לתפקד. כמו כן התובעת התחתנה ומקיימת חיי משפחה וחברה תקינים. אני מעריך שסימני הפרעת הדחק הפוסט טראומטית חולפים בהדרגה ואין מקום להמליץ על נכות פסיכיאטרית צמיתה".

8. יחד עם זאת המליץ המומחה כי התובעת תיעזר בתרופות הרגעה ושינה, ואף העריך נכויות זמניות עקב התאונה כדלקמן: מיום 17.9.98 10% נכות לפי סעיף 34 ב' לתקנות המל"ל לתקופה של חמש שנים מיום התאונה. וכן מיום 17.9.03 5% נכות לשנתיים נוספות.
9. ב"כ התובעת מעלה בסיכומיו השגות לגבי קביעתו של פרופ' מ. נוימן, אולם  המומחים לא התבקשו ולא נחקרו בבית המשפט על חוות דעתם ולפיכך איני מוצא מקום לקבוע אחרת מקביעתם המנומקת בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו.

הנכות התפקודית :

10. טוען ב"כ התובעת כי יש להעריך את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור של 25% לפחות, וזאת בהתבסס בעסוקה ובהשכלתה של התובעת עובר לתאונה. ב"כ התובעת מציין כי עיסוקה של התובעת בתחום ההיי-טק אינטנסיבית, דורשת זיכרון טוב, יכולת עבודה תחת לחץ - תכונות אשר היו קיימות בה עובר לתאונה. אולם עקב התאונה, נפגע זיכרונה, ונפגעה יכולת הקשב והריכוז ונוצרו לה בעיות אישיות הן מבחינת יחסי האנוש בסביבת עבודתה ובחיי החברה שהיא מנהלת והן מבחינה מקצועית.

11. בנוסף, טוענת התובעת כי מאז התאונה חברות ביטוח מסרבות לבטח אותה בביטוח כנגד אובדן כושר השתכרות ואף דורשות פרמיות גבוהות עקב מצבה הרפואי. עוד נטען כי אם תיפלט התובעת משוק העבודה היא עלולה למצוא עצמה לא מסוגלת לעבוד כלל במקצועה או לחילופין לעבוד במקצוע אחר בו רמת ההשתכרות נמוכה.

12. מנגד, טוענים הנתבעים כי אין מקום לקבוע כל נכות תפקודית עקב הנכות הרפואית וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, הנכות שנקבעה אינה מגבילה הלכה למעשה את התובעת בתפקודה. שנית, הזדקקותה של התובעת לטיפולים נפשיים נובעת מסיבות משפחתיות ואישיות (מחלות הוריה וסבתה, ריבים משפחתיים, חשש ממצב בטחוני) שאינן בזיקה לתאונה והראיה לכך היא העובדה שהתובעת פנתה לטיפול נפשי לראשונה כשלוש שנים לאחר התאונה.

13. שלישית, התובעת המשיכה לנהל אורח חיים נורמאלי בסמוך ולאחר התאונה וכחודשיים לאחר התאונה החלה לעבוד. רביעית, אמנם החליפה התובעת מספר רב של עבודות אולם עניין זה נובע מהדינאמיקה בעולם ההיי-טק, משיקוליה שלה או בשל אילוצי החברות בהן עבדה וללא כל קשר לתאונה. הנתבעים מעלים טענות רבות נוספות בסיכומיהם, המנמקות את העובדה כי לא נותרה בתובעת כל נכות תפקודית.
14. לאחר בחינת העדויות והראיות שהובאו בפניי, אני מוצא לנכון לקבוע כעמדת הנתבעים, לפיה לא נותרה כל נכות תפקודית בתובעת עקב התאונה, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, המומחים לא קבעו כי נותרה נכות תפקודית ולא המליצו על מינוי רופא תעסוקתי לשם בחינת הטענה, קל וחומר לא התבקש מינוי כזה מטעם מי מהצדדים. שנית, עיקר טענתה התפקודית של התובעת מתבססת על מצבה הנפשי, יחסה לממונים ולחבריה בעבודה, מצבי לחץ וחרדה ועוד תסמינים שונים להם היא טוענת בהיבט הנפשי. יחד עם זאת, חוות דעתו של פרופ' מ. נוימן מהימנה ומקובלת עליי. משלא נקבעה כל נכות נפשית צמיתה לא ניתן להתבסס  על הטענה שמעלה התובעת.