פסק-דין בתיק א 20508/05

א.        עיקרי טענות בעלי הדין

בפני תביעה  לתשלום דמי נזק שנגרמו למושכר, והפסד תשלום דמי שכירות למשך תקופת תיקוני הנזקים.

1.         התובע הינו הבעלים של דירת מגורים בקומה ב' ברח' גורדון 41 ת"א (להלן: " המושכר").

ביום 31/7/88 התקשרו התובע ויתר בעלי המושכר עם הנתבעים 1,2 (להלן: " רוזנבלט") בהסכם שכירות בלתי מוגנת, לתקופה בת 60 חודש, הניתנת לסיום על ידי הנתבעים, בסיומה של כל שנת שכירות (להלן: " ההסכם").

מטרת השכירות כמוגדר בהסכם הינה למגורי רוזנבלט, ואולם הותר להם כאמור בסעיף 7 להסכם, לנהל במושכר מעבדה רפואית.

2.         ביום 22/4/98, במסגרת התדיינות אחרת בין בעלי הדין, הושג ביניהם הסכם פשרה, לפיו הסכמי השכירות בין בעלי הדין יסתיימו ביום 31/12/04.

 אין חולק כי הנתבעים פינו את המושכר ביום 31/12/04.

3.         התובע טוען כי בבואו לקבל את המושכר ולבחון את מצבה, מצא את המושכר במצב מוזנח ובלתי ראוי למגורים כדירה.

בו ביום פנה התובע לנתבעים במכתב, העמיד אותם על חומרת הליקויים במושכר, ודרש לתקנם, אך אלו, כנטען, לא שעו לבקשתו.

התובע פנה למהנדס מטעמו, אינג' מיכאל רוזנפלד, אשר סקר את המושכר ביום 27/1/05, ובחוות דעתו מיום 16/2/05, תיעד את הליקויים שמצא בה, ואמד את עלות התיקונים בסכום של 53,285 ש"ח כולל מע"מ בשיעור של 17%. סכום זה אינו כולל התייקרות צפויה בשיעור של 5%.

4.         בחוות הדעת התייחס אינג' רוזנפלד גם לעלות דוד חימום חשמלי (בסכום של  1,831 ש"ח), וכן עלות תיקון טיח חוץ בסכום של 6,570 ש"ח אשר לא תומחרו באומדן תיקון הליקויים, והושארו לשיקול דעת בית המשפט.

בנוסף, עתר התובע לחיוב הנתבעים בהפסד דמי שכירות ראויים למשך 3 חודשים, שהוערכו על ידו, כתקופה הדרושה לתיקון הליקויים בסכום כולל של 16,100 ש"ח, ואף עתר לחיוב הנתבעים בשכר טרחתו של אינג' רוזנפלד בסכום של 6,736 ש"ח.

5.         התובע מייחס לנתבעים רשלנות בתחזוקה ובשמירת המושכר, כמו גם הפרת חובה חוזית לשמור על המושכר במצב טוב ותקין.

6.         הנתבעים הכחישו את מרבית טענות התובע וכפרו בחבותם לשלם לו פיצויים.

בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי המושכר נמצא בבניין בין כ-65 שנים, וכי המושכר לא תוחזק ולא שופץ לפחות משך 20 שנה.

7.         הנתבעים הוסיפו וטענו כי ערב תקופת תחילת השכירות, לא היה המושכר במצב מקובל וראוי של דירת מגורים, ולכן טרחו והוסיפו בהסכם כי עליהם להחזיר את המושכר "כפי שהיה במצב בו קבלוהו לראשונה".

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי מצב המושכר הדרדר בחלוף השנים, וכי ברבות הזמן עשו בו שימוש מוגבל לצורכי הנהלת חשבונות ואחסון מטלטלי הנתבעת 3.

8.         הנתבעים טוענים כי חוסר המעש של התובע בהימנעות משיפוץ המושכר, נובע מכוונתו המוכחת לחלקו ל-3 דירות מגורים נפרדות ולהשכירן, וכי דרישתו לחייבם בפיצויים, אינה אלא  מסווה לחיובם בעלות הפיצול האמורה.

9.         הנתבעים העלו בכתב ההגנה גם הודעת קיזוז, בגידרה טענו כי נאלצו לשלם לתובע דמי שכירות בסך 840$ לחודש שנקבעו בשנת 1999, בעוד שדמי השכירות הראויים בגין המושכר במצבו המדרדר בחלוף השנים, היו נמוכים בהרבה.

לגירסת הנתבעים, דמי השכירות אשר כנטען על ידם שולמו ביתר, מסתכמים לסך של 90,005 ש"ח, שיש לקזזם כנגד הסכום שייפסק (אם ייפסק) לזכות התובע.

עד כאן עיקרי טענות בעלי הדין.