פסק-דין בתיק א 20460/05

מבוא

1. התובעים הינם בעליה של בנין ובו דירה  המוחזקת ע"י הנתבע כדייר מוגן מכוחו של הסכם שכירות מיום 22.1.85 (להלן-"ההסכם"). הדירה והבנין נמצאים ברח' ארלוזורוב 56 בחיפה (גוש 10861 חלקה 308).

2. התובעים הגישו תביעה ובה בקשו לפנות את הנתבע מהדירה בטענה כי הנתבע נטש את הדירה לפני מספר שנים והוא מתגורר בדירה אחרת ובנוסף הוא נמנע מלשלם דמי שכירות לפי ההסכם, בנוסף תבעו התובעים  פיצוי בסכום של 13,420 ש"ח המהווה לטענתם פיצוי מוסכם לו הם זכאים בשל הפרת ההסכם ע"י הנתבע.

3. הנתבע כפר בטענות התובעים, הוא טען כי הוא משלם את דמי השכירות במועד ובאופן סדיר וכי הוא לא נטש את הדירה אשר משמשת אותו למגוריו, לחלופין ביקש הנתבע כי יינתן לו סעד מן הצדק.
4. במועד שמיעת הראיות העידו מטעם התובעים, התובע מס' 2 ושני שכנים בבנין, מר יצחק בן אריה ומר אבישי רוזן. בנוסף העיד הנתבע בעצמו ולאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

השאלות שבמחלוקת

5. השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא האם נטש הנתבע את הדירה והשאלה הקשורה בה למקרה בו יינתן צו פינוי היא האם זכאי הנתבע לסעד מן הצדק.

6. השאלה הנוספת היא האם הפר הנתבע את הסכם השכירות מחמת אי תשלום דמי שכירות במועד ובמידה והתשובה לשאלה חיובית, יש לבחון האם הפרה זו מקנה לתובעים עילת פינוי והאם הם זכאים לפיצוי בגובה הפיצוי המוסכם, גם במקרה זה במידה ויוחלט על פינוי יש לבחון זכותו של הנתבע לסעד מן הצדק.

דיון

אי תשלום דמי שכירות  והזכות לפיצוי מוסכם

7. ניתוח הראיות שהציגו התובעים (למעשה העדר הראיות) מחייב דחיית מרכיב זה של התביעה.

8. התובעים לא הביאו ראיות לאי תשלום דמי שכירות ולמעשה גם אם לגרסתם שולמו דמי השכירות באיחור בחודש זה או אחר, התובעים קבלו את הכסף ללא מחאה או תלונה ולמצער בהתנהגותם נתנו הסכמה לקבלת הכספים באותו מועד.

9. חשוב לראות כי גם בכתב התביעה וגם בעדותו של התובע מס' 2- העד היחידי מטעם התובעים בנושא זה, אין טענה על הפסקת תשלום או על אי תשלום מסוים  והתובע מס' 2 למעשה לא ידע למסור פרטים כלשהם מידיעה אישית בנושא זה. ר' למשל עדותו כמתואר בעמ' 16:

"ש.       אתה יכול להצביע על מועד ספציפי שהוא לא שילם במועד?

  ת.       לא יודע".

10. למען הסדר אפנה לסעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 המגדיר עילת פינוי  כמצב בו "הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו", תנאי  זה פורש בפסיקה כמתאר מצב של ניתוק של המשכיות התשלומים כלומר הפסקת תשלומים המהווה מנהג של קבע ותנאי זה לא התקיים במקרה שבפניי.

11. ולכן אין לתובעים עילת פינוי בשל הפרת ההסכם בנושא דמי השכירות ומשלא הוכחה הפרת הסכם השכירות לא זכאים התובעים גם לפיצוי המוסכם שנקבע באותו הסכם.

נטישה

המסגרת הנורמטיבית

12. עילת פינוי מכח נטישה אינה מופיעה בחוק ומדובר בעילה שהתפתחה על פי ההלכה   הפסוקה. עילת הנטישה כוללת 2 יסודות אותן על בעל הבית להוכיח: יסוד עובדתי-פיזי לפיו יש להראות כי הדייר נטש פיזית את המושכר ויסוד סובייקטיבי-נפשי לפיו יש להראות כי אין לדייר כוונה לחזור אל המושכר. כוונת הדייר לשוב אל המושכר מורכבת משני יסודות מצטברים - הרצון לחזור והסיכוי הממשי לכך.

13. חשוב לזכור כי לשם הוכחת היסוד הסוביקטיבי-הנפשי אין די בהבעת רצון ערטילאית מצידו של הדייר לחזור למושכר ביום מן הימים, אלא הדייר חייב להראות רצון ממשי המלווה במעשים גלויים ומאחר ומדובר בהתנהגות נמשכת נקודת הזמן לבחינת רצונו של הדייר יכולה להיות עד למועד מתן פסק הדין, דהיינו גם לאחר שהוגשה נגד הדייר תביעת הפינוי.

14. לאחר ניתוח העדויות אבהיר כי עדיפה בעיני עדותם של שני השכנים מר בן אריה -השכן המתגורר בדירה מתחת לדירת הנתבע והשכן מר אבישי רוזן הן בשל התרשמותי מעדותם והן משום שמדובר בעדים שאין להם אינטרס במחלוקת שבין הצדדים.