פסק-דין בתיק א 203380/02

^{בפני תביעת תחלוף על סך כ- 40,000 ש"ח שיסודה בתאונת דרכים מיום 15/3/02 בשעות הצהריים.}

^{התאונה אירעה בכביש 2 לכיוון צפון ובמהלכה נפגע רכב התובעת לפנים, מהתנגשות בגדר ההפרדה, ומאחור, מפגיעת רכב הנתבע.}

^{התובעת טוענת כי רכב התובעת נסע בנתיב הימני אחרי רכב אחר. רכב התבע נסע מאחורי רכב התובעת. הרכב הראשון האט ואחריו האט גם רכב התובעת. רכב הנתבע סטה ימינה על מנת להימנע מפגיעה ברכב התובעת אך הדבר לא עלה בידו והוא פגע ברכב התובעת מאחור בחלק הימני. נהג רכב התובעת איבד שליטה על הרכב סטה שמאלה והתנגש בגדר ההפרדה שבין הנתיבים.}

^{הנתבע טוען כי נסע בנתיב השמאלי. רכב התובעת נסע אחרי רכב אחר בנתיב הימני. רכב התובעת יצא לעקיפה של הרכב שלפניו, אך מחמת מהירותו איבד שליטה ופגע בגדר ההפרדה, ונעצר. בשלב זה, ביקש הנתבע להימנע מפגיעה ברכב התובעת שחסם את נתיב נסיעתו ולכן סטה ימינה, אך ללא הועיל. חלק שמאלי קדמי של רכב הנתבע פגע בחלק אחורי ימני של רכב התובעת. רכב הנתבע סטה לשול הימני והתהפך על צידו.}

^{לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לדחות את התביעה.}

^{הראיות שבפני הן עדויות של שני הנהגים, עדות בנו של הנתבע שנסע עימו ברכב, הודעת נהג רכב התובעת במשטרה, שני תצהירים של הנתבע ותצהיר של בנו שנסע עימו, דו"ח פעולה ודו"ח בוחן של המשטרה, ותמונות הנזק ברכב התובעת.}

^{אין חולק כי רכב התובעת ניזוק לפנים ומאחור ולא ניזוק בצד.}

^{אין חולק כי רכב התובעת סטה שמאלה פגע בגדר ההפרדה ונעצר מולה כאלכסון, ולא המשיך להסתחרר סביב צירו. עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת.}

^{עובדות אלה מחייבות את המסקנה כי בעת פגיעת רכב התובעת בגדר ההפרדה לא היתה מהירותו גבוהה. לו היה רכב התובעת פוגע בגדר כשמהירותו גבוהה הרי שפגיעתו בגדר עם הפינה השמאלית קדמית היתה גורמת לסחרור של הרכב נגד כיוון השעון.}

^{נהג רכב התובעת העיד כי רכב שלפניו האט ועל כן האט גם הוא ואז חש בחבטה מאחור. לדבריו - שמר על נתיב נסיעתו, ומהירותו היתה כ-70 קמ"ש, בעת שנפגע. הנהג אינו יודע באיזה נתיב נסע רכב הנתבע עובר לתאונה אך הוא מניח שנסע מאחוריו.}

^{אינני מקבל עדות זו.}

^{כאמור, לו היתה מהירותו של רכב התובעת 70 קמ"ש בעת שנפגע, הוסט שמאלה ופגע בגדר ההפרדה, היה הרכב ממשיך להסתחרר. ולא נעצר בגדר ההפרדה עם פגיעתו בה.}

^{מעיון בעדותו של נהג רכב התובעת במשטרה עולה כי הרכב שלפני רכב התובעת בלם בלימה פתאומית. אין מדובר בהאטה במהלך רגיל של הנסיעה אלא בבלימת פתע אשר חייבה את נהג רכב התובעת לתגובה מתאימה.}

^{אכן, נהג רכב התובעת בלם ולא עצר לגמרי, אלא שאגב כך סטה שמאלה אל נתיב הנסיעה של הנתבע. אני נכון להניח, לטובת נהג רכב התובעת, כי כלל לא היה מודע לסטיה זו.}

^{בעיני הנתבע נראה היה הדבר כיציאה של רכב התובעת לעקיפה, אלא שלטעמי לא ברור כלל אם בשלב זה עוד היה רכב התובעת בשליטה מלאה של נהגו.}

^{אני מקבל את עדויותיהם של הנתבע ושל בנו לפיהן רכב התובעת סטה מהנתיב הימני אל הנתיב השמאלי. הדבר נעשה תוך כדי בלימה ולכן כשפגע רכב התובעת בגדר ההפרדה היתה מהירותו נמוכה ולא הסתחרר.}

^{הנתבע, כדבריו, ניסה לסטות ימינה כדי למנוע תאונה אלא שרכב התובעת היה קרוב אליו וחסם את נתיב נסיעתו ועל כן פגע בו מאחור.}

^{בנסיבות אלא אינני מייחס משקל לשאלה אם תחילה פגע רכב התובעת בגדר ורק אז נפגע על ידי רכב הנתבע או שמא תחילה פגע רכב הנתבע ברכב התובעת מאחור ורק אז פגע הרכב בגדר.}

^{מדובר בשתי פגיעות שארעו בהפרש של חלקיקי שניה, כשרכב התובעת במגמה שמאלה לכיוון הגדר ורכב הנתבע במגמה ימינה. השילוב של סטיית רכב התובעת שמאלה ופגיעת רכב הנתבע ברכב התובעת מאחור העצימו את סטיית רכב התובעת לכיוון הגדר.}