פסק-דין בתיק א 2030/01 (בשא 14471/01)

פתח דבר

1.         לפניי שלוש בקשות לאישורן של שלוש תובענות כתובענות ייצוגיות.

בבש"א 14471/01 (ת"א 2030/01) המבקשים הם ד"ר שלמה אזואלוס ויוחנן ריצ'מן, והמשיבה היא החברה האמריקאית הישראלית לגז בע"מ (להלן: "אמישראגז");

בבש"א 14472/01 (ת"א 2031/02) המבקשים הם ראובן זוכאים, רצון צדקה וגלי (גולן) צדקה, והמשיבה היא חברת פזגז 1993 בע"מ (להלן: "פזגז");

בבש"א 14475/01 (ת"א 2032/01) המבקשים הם משה יום טוב, יחיאל חזן ואביבה חזן, ואילו המשיבה היא סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ (להלן: "סופרגז").

שלוש התובענות הוגשו בנפרד (להלן ביחד: " התובענות"), כאשר כל אחד מן המבקשים הגיש את תובענתו נגד חברת הגז שעמה התקשר בחוזה. מאחר שהשאלה המשפטית העיקרית הנתונה במחלוקת בין הצדדים זהה, בהסכמה אוחד הדיון בשלוש התובענות ובשלוש הבקשות לאישורן כייצוגיות (להלן ביחד: " בקשות האישור").

להלן ייקראו המבקשים בשלוש הבקשות גם יחד "המבקשים" ושלוש המשיבות ביחד ייקראו "החברות"  או "חברות הגז".

החברות הן חברות המספקות גז בישול ביתי ללקוחותיהן. המבקשים הם לקוחותיהן של חברות הגז שנגדן הגישו את תובענתם. אספקת הגז למבקשים ולקבוצת התובעים שהם מבקשים לייצג, נעשית באמצעות מערכת גז מרכזית אליה מחובר הלקוח (להבדיל מגז המסופק לצרכנים באופן פרטי ועל פי דרישה באמצעות מכלים המכונים גם "בלונים"). יובהר כי מערכת גז מרכזית היא מערכת לאספקת גז באופן מרוכז למספר צרכנים בבניין אחד או יותר, אשר משלמים עבור צריכת הגז על פי קריאת מונה.

2.         בגין אספקת הגז למבקשים וליתר צרכני הגז המחוברים למערכת גז מרכזית, גובות החברות, כל אחת מלקוחותיה, תשלום הכולל הן את מרכיב הצריכה והן מרכיב של תשלום קבוע ואחיד לכל הצרכנים כאמור וזאת בגין העלויות הקבועות הנובעות מהמערכת, כגון השקעות בתשתית, שירות, עלויות החזקה, עלויות מימון וכיוצ"ב. בחשבון התקופתי הנשלח ללקוחות, מפורט כל אחד משני המרכיבים בנפרד - מרכיב הצריכה ומרכיב התשלום הקבוע - וסך החיוב לתשלום.

            הסוגיה המרכזית שבבסיס שלוש התובענות אחת היא: האם רשאיות חברות הגז לגבות מלקוחותיהן, נוסף על התשלום שהן גובות בגין צריכת גז בפועל, גם תשלום חודשי קבוע, שאינו תלוי בצריכה (לעיל ולהלן: "התשלום הקבוע").

            לטענת המבקשים, התשלום הקבוע הנגבה מאיתם ומיתר צרכני הגז המחוברים למערכת גז מרכזית הוא בלתי חוקי.

            התשלום הקבוע החל להיגבות על ידי כל אחת מהחברות בחודש מאי 1995, ובחישוב יומי הוא עומד על סכום של כ-0.3 ש"ח. עד ליום הגשת התובענות ובקשות האישור גבתה כל אחת מחברות הגז מאותם מבקשים שהם לקוחותיה סך של כ-700 ש"ח.

            המבקשים עותרים לחייב את חברות הגז לחדול לאלתר מגביית התשלום הקבוע ולמתן צו שיורה לחברות להשיב סכום זה לכל אחד מהם ולכל אחד מצרכני הגז בישראל המחוברים למערכת גז מרכזית ומקבלים שירותי אספקת גז מאת איזה מהחברות בתקופה שהחלה בחודש מאי 1995 ומעת שכל אחד מהם חויב בתשלום הקבוע.

3.         בקשות האישור נסמכו בראשיתן הן על תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: " תקנות סד"א"), הן על הוראות פרק ו1 לחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן: " חוק הגנת הצרכן") והן על הוראות פרק ו' 1 לחוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח-1988 (להלן: " חוק ההגבלים"). ואולם בהתאם להלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220 [2003], הודיע ב"כ המבקשים כי המבקשים אינם סומכים עוד את התובענות ואת בקשות האישור על תקנה 29 לתקנות סד"א, אך הוסיף כי במידה שההלכה תשתנה, שומרים המבקשים על זכותם להגיש בקשה מתאימה.

            בקשה כזו לא הוגשה, ובינתיים ההלכה שנקבעה בפרשת א.ש.ת אושרה במסגרת דנ"א 5161/03 א.ש.ת ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל [תק-על 2005(31) 2788 (2005)].

            יוער כי ביום 12/3/06 נכנס לתוקף חוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"), אשר ביטל את הוראותיו של פרק ו'1 לחוק הגנת הצרכן (סעיף 33 לחוק) ופרק ו'1 לחוק ההגבלים (סעיף 35 לחוק), ואף קבע כי הוראות בטלות אלה - ככלל הוראותיו של חוק תובענות ייצוגיות - יחולו גם ביחס לבקשות לאישור תובענות ייצוגיות אשר היו תלויות ועומדות לפני בית המשפט ביום פרסום החוק (סעיף 45(א) לחוק).

            עם זאת, תחת ההסדר בדבר הגשת תובענה ייצוגית מכח חוק הגנת הצרכן שבוטל, נקבע בחוק תובענות ייצוגיות הסדר חדש שלפיו ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ב"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (סעיף 3(א) לחוק וסעיף 1 לתוספת השנייה לו) וכן ב"תביעה בעילה לפי חוק ההגבלים העסקיים" (סעיף 3(א) לחוק וסעיף 4 לתוספת השנייה).

            משכך, חוק תובענות ייצוגיות הפך למקור הנורמטיבי לבקשות האישור שלפניי.

            לאחר איחודם של התיקים וקביעתם לדיון, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שניתן לה תוקף של החלטה, שלפיה ויתרו על חקירת המצהירים והודיעו כי הם מבקשים להסתפק בהגשת סיכומים בכתב, כפי שאמנם עשו.