פסק-דין בתיק א 202633/02

                 (על פי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975)

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), בגין תאונת דרכים שעל פי הנטען, ארעה לתובע, ביום 9.3.01 (להלן: "התאונה").

2.         ב"כ הצדדים, הגיעו להסדר דיוני, כמפורט בפרוטוקול ישיבת 19.3.06, על פיו ינתן בתובענה זו, פסק דין על פי סעיף 4 ג' לחוק, כולל אפשרות של דחיית התביעה ובגבולות שבין 0 ל- 20,000 ש"ח (לא כולל הוצאות משפט), וזאת על בסיס סיכומים בכתב והחומר המצוי בתיק.

3.         התובע פרט בתצהירו את נסיבות ארוע התאונה וציין כי בעת שנסע ברכבו הפרטי, סטה ימינה על מנת להימנע מפגיעה במשאית שנסעה מולו וכתוצאה מכך, עלה על בור ונהדף בחוזקה לעבר הגה הרכב. התובע, הוסיף וציין כי כתוצאה מהפגיעה, נשברה השמשה הקדמית של הרכב, וצרף לתצהירו, קבלה המעידה על תיקון שמשת הרכב. כן צרף התובע לתצהירו, תוצאות צילום חזה מיום 26.3.01, על פיו אובחן שבר בצלע 7.

4.         הנתבעות מכחישות את ארוע התאונה וטוענות כי מעבר לכך שמדובר בתאונה עצמית, אשר אין עדים להתרחשותה, הרי בהודעה שמסר התובע לחוקר מטעם הנתבעות, ביום 23.10.01, כ- 7 חודשים לאחר התאונה, לא היה בידי התובע למסור פרטים נלווים, כגון; לאן ולמי נסע. בהודעה האמורה, נרשם: "... נסעתי מביתי ברכבי הפרטי לכיוון מושב באזור שדה התעופה בן גוריון כאשר כרגע אינני זוכר את שם המושב. מטרת הנסיעה היתה לפגוש אדם שמתגורר במקום ואשר ביקש שאבצע עבורו הובלה של מכולה. אני לא זוכר כרגע את שם האדם אליו התכוונתי לנסוע... בנסיעתי בכביש וטרם הגעתי למושבים משאית שנסעה ממולי, נכנסה למסלול נסיעתי ובכדי למנוע תאונה, סטיתי ימינה ורכבי נכנס לתוך בור של כ- 25 ס"מ...".

            הנתבעות טוענות כי אי יכולתו של התובע, למסור פרטים נלווים, מעידה על אי אמינות גרסתו. כן מפנות הנתבעות לכך שהקבלה על תיקון שמשת הרכב, נושאת תאריך 28.6.01, כשלושה וחצי חודשים, לאחר התאונה, ולכך שהתובע היה מעורב במספר רב של תאונות עצמיות, כמפורט בתיק המוצגים עב הכרס שהוגש על ידי הנתבעות והכולל תעוד בדבר כ- 16 תאונות קודמות.

5.         עוד יש לציין כי התאונה הוכרה על ידי המוסד לבטוח לאומי, כתאונת עבודה ולתובע אושרה תקופת אי כושר של 58 יום, בגינה שולמו דמי פגיעה.

6.         פרופ' גנאל, אשר מונה כמומחה רפואי, מטעם בית המשפט, ציין כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה, בגין התאונה והסביר בחוות דעתו את הסיבה לאי אבחון השבר בצלע 7, בצילומים שנערכו יומיים לאחר התאונה. פרופ' גנאל ציין כי בהנחה שבין מועד התאונה ועד ליום 26.3.01 - המועד בו אובחן השבר, לא ארעה חבלה נוספת בחזה, אזי יש לייחס את השבר בצלע השביעית, לתאונה נשוא התביעה.

7.         אשר לשאלת החבות, כשמדובר בתאונה עצמית, מטבע הדברים, אין בידי התובע לתמוך גרסתו בעדות חיצונית כלשהי ואכן בחשבונית המתעדת תיקון שמשת הרכב, אין כדי לתמוך בגרסת התובע וזאת משום פער הזמנים בין התאונה למועד הוצאת החשבונית, כשלושה וחצי חודשים, מאוחר יותר. מאידך, יש לציין כי בהודעה שנמסרה לחוקר מטעם הנתבעות, חזר התובע על גרסתו, באשר לנסיבות ארוע התאונה. בנקודה זו אציין כי התעלמתי מטענות לגבי הליכי פשרה, כמו גם מ"התרשמות" החוקר מחד ומהסכמת התובע לביצוע בדיקת פוליגרף, מאידך.

8.         משמדובר בפסק דין, על דרך הפשרה, ראיתי להביא בחשבון את טענות הצדדים, בשאלת נסיבות ארוע התאונה והחבות. כן ראיתי להתחשב בכך שלא הוכח הפסד שכר בתקופת אי הכושר לעבודה, שכן התובע לא צרף לתצהירו או לסיכומים מטעמו, מסמכי הנהלת חשבונות או דו"חות שומה או דו"חות למע"מ, המעידים על הפסד שכר שנגרם בפועל, בתקופת אי הכושר לעבודה. כן לא צורפו קבלות בדבר הוצאות רפואיות ויוזכר כי משהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, זכאי היה התובע, להחזר הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי, מהמוסד לביטוח לאומי.

            בהתחשב במכלול השיקולים האמורים ובהתחשב במהות הפגיעה ותקופת אי הכושר, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל, על סך של 7,500 ש"ח, נכון למועד פסק הדין.

9.         אשר לשכר המומחה הרפואי, משמדובר בתאונת עבודה, זכאי היה התובע, לעמוד בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, וקביעת הועדה הרפואית, הן בשאלת הנכות והן בשאלת הקשר הסיבתי לתאונה לבין השבר בצלע, היתה בגדר קביעה על פי דין המחייבת לצורכי תביעה זו, מכח סעיף 6 ב' לחוק.

בנסיבות אלה, היות ולא נקבעה נכות צמיתה, לא ראיתי לזכות את התובע, בהחזר שכר המומחה.

10.        אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, סך של 7,500 ש"ח, בצרוף שכ"ט עו"ד, בשיעור 13% ומע"מ כחוק.

            הסכום האמור ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

            יתרת אגרה תחושב בשים לב לכך שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, ללא צורך בשמיעת ראיות.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום 02 באוגוסט, 2006 (ח' באב תשס"ו) בהעדר הצדדים.