פסק-דין בתיק א 20162/06

התובעת הגישה תביעה כספית לתשלום הסכום של 26,784 ש"ח בגין שירותים שסיפקה לנתבעת.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ולא חלקה על עצם ביצוע העבודות, אולם טענה, בין היתר, כי סוכם בין הצדדים על התחשבנות שעתית.

בתחילת ישיבת ההוכחות הסכימו הצדדים כי גדר המחלוקת והפלוגתא המרכזית  שיש לדון בה היא בשאלה האם סוכם שהעבודה תיעשה לפי שעות אם לאו.

המצהירים מטעם הצדדים נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם.

מאחר והמדובר בתביעה בסדר דין מהיר, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

טוענת התובעת כי בגין העבודות נשלחו לנתבעת חשבוניות על בסיס יומי, אולם הנתבעת שילמה תשלומים בחסר.

טוענת הנתבעת כי ניתן ללמוד על העובדה כי סוכם על חיוב שעתי לאור העובדה שהתובעת עצמה נהגה להכין אישורי ביצוע עבודה שנחתמו על ידי המבצע מטעמה של התובעת ועל ידי נציג הנתבעת.

מעיון באישורים עולה שהם כוללים פירוט של שעות העבודה שנעשו על ידי עובדי התובעת, או ציון כי מדובר ביום עבודה מלא.

המצהיר מטעם התובעת טען שציון השעות על גבי האישורים נעשה על ידי הנתבעת,  אולם לדברי המצהיר מטעם הנתבעת טענה זו אינה נכונה, וכי המדובר ברישום של מי מטעם התובעת.

אני מקבל את גרסת הנתבעת שהייתה אמינה עלי, ויש בה כדי לתמוך את הראיות הנוספות שהובאו לפני, ולפיכך הגרסה כי נתוני השעות נרשמו על ידי התובעת סבירה יותר מאשר הטענה כי נרשמו על ידי הנתבעת.

מעיון באישורים עולה שקיימים אישורי ביצוע בהם תיקנו עובדי הנתבעת את השעות שנרשמו על ידי התובעת. ראה למשל אישור 2651 מיום 9.10.04 מוצג 5, עליו ציין עובד התובעת: "6 שעות", ומתחת לכך תיקן עובד הנתבעת וכתב: "עבד 9:00-12:00 [דהיינו: 3 שעות]", והעובד חתם ליד ההערה. כתב היד של התיקון שונה בבירור מכתב היד של אישור ביצוע עצמו, שהוא כתב ידו של עובד התובעת.

ראשית, אם המדובר היה באישור שנכתב על ידי מי מטעם הנתבעת, לא היה צורך לשנות את השעות שנכתבו (שהרי לשיטת התובעת אין נפקות לציון השעות מאחר והחיוב הוא יומי ולא שעתי);

שנית, מציון השעות על גבי האישורים וההקפדה עליהן עולה כי היה קיים הסכם של תשלום לפי שעות ולפיכך טרחו הצדדים וציינו אותם על גבי האישורים.

זאת ועוד; לאחר קבלת כל חשבונית של התובעת בה החיוב היה יומי, הוציאה הנתבעת תעודת חיוב נגדית, המבוססת על החיוב השעתי, בהתאם לשעות העבודה בפועל כפי שצוינו באישורי הביצוע. ראה, למשל, תעודת חיוב 1887 מיום 12.6.03 - מוצג 7, שבשוליה נכתב: "לכבוד בועז סארפ אוניקס: מקווה שהפעם זה יהיה כפי רצונך המלאה" (כך במקור).

מר סגס מטעם הנתבעת העיד כי החיובים הנגדיים שהוציאה התובעת בגין חיובי היתר היו מקובלים על התובעת. ראה עמ' 10 לפרוטוקול הדיון בשורות 14-12: "בסוף החודש מוגש חשבון מהתובעת. הייתי משלם להם בניכוי השעות שלא עבדו. היו שואלים מה קרה. שלחתי להם דו"ח מחשב שלי עם השעות המדויקות ואז היו מבינים למה שילמתי פחות ובחודש הבא היו ממשיכים לעבוד, שאם לא כן לא היו ממשיכים לעבוד. לא באים אחרי 4 שנים".

תשובתו היתה אמינה, בהירה ומקובלת עלי.

הסיכום, כפי שעלה מעדותו של מר סגס, וההתחשבנות בפועל בין הצדדים, מחזקים את טענת הנתבעת כי ההתחשבנות היתה שעתית.

משלוח החיובים הנגדיים החודשיים, קבלתם על ידי התובעת, הסכמתה של התובעת לחיובים כפי שהעיד מר סגס בעדותו, והמשך העבודה תוך ידיעה כי הנתבעת שילמה בהתאם לשעות העבודה בפועל, יש גם בה כדי לתמוך בטענות הנתבעת.

תמיכה נוספת לטענת הנתבעת היא כי התובעת עצמה הוציאה חלק מהחשבוניות על בסיס חיוב שעתי. ראה חשבונית 143781 ( מוצג 8) בו החיוב של יום 28.3.03 הוא בגין שעתיים עבודה לפי התעריפון השעתי: 575 ש"ח שהם 287.50 ש"ח לשעה, וכן חשבונית 144488, נספח ט/1 לתצהיר מר בוגנים; חשבונית 144629, נספח י"א/1 לתצהיר מר בוגנים, חשבונית 144629, נספח י"א/2 לתצהיר בוגנים.