פסק-דין בתיק א 201548/02

ראשיתה של תובענה זו בשני שיקים אשר הוגשו לביצוע על-ידי התובע בלשכת ההוצל"פ, במסגרת תיק שמספרו: 3-02-21182-01 (להלן: "השיקים").

כנגד הגשת השיקים לביצוע, הוגשה התנגדות על-ידי הנתבעת.

ההתנגדות נתקבלה ולפיכך, עברה המחלוקת להתברר בפסים של תובענה רגילה לכל דבר ועניין.

שני השיקים נשוא המחלוקת בתיק זה נמשכו על-ידי הנתבעת והם בסכומים ונושאים תאריכי פירעון, כדלקמן:

א.                  שיק ע"ס 20,000 ש"ח, ז.פ. 18.1.02.

ב.                  שיק ע"ס 20,000 ש"ח, ז.פ. 24.1.02.

נסיבות הגשת השיקים לביצוע וטענות הצדדים

1.         לדבריו ולגרסתו של התובע -

קיבל הלה לידיו את השיקים שהיו משוכים על-ידי הנתבעת, מידיו של סמיר אליהו ז"ל (להלן: "סמיר"), לאחר שהאחרון ציין בפניו, כי השיקים ניתנו לו על חשבון עבודה שביצע וכחלק מפרוייקט אותו הוא בונה בעבור הנתבעת.

התובע גורס, כי ניתנה על-ידו תמורה מלאה לסמיר, בגין השיקים, בסך של 40,000 ש"ח במזומן, אשר חלקם שולמו ישירות לסמיר וחלקם שימשו לרכישת חומרים בעבור בניית הפרוייקט.

עוד לטענת התובע, טרם הסכמתו לקבל לידיו את השיקים וקודם למתן התמורה על-ידו, פנה לבנק הנמשך וביקש לאשר את טיב השיק ומצב חשבון הבנק ממנו נמשך השיק והבנק אכן אישר לו מבוקשו.

בבוא היום, השיקים לא כובדו, כתוצאה מבטולם על-ידי הנתבעת.

לבסוף מבקש התובע לציין את דבר אי-בקיאותו בדיני השטרות ומכאן את אי-ידיעתו, כי השיקים בלתי ניתנים להסבה.

2.         לדבריה ולגרסתה של הנתבעת -

בינה לבין סמיר קיימת הכרות שמקורה בעבודת שלד אותה ביצע סמיר עבורה; במסגרת הכרות זו, פנה סמיר למנהל הנתבעת, דוד הבר (להלן: "הבר") וביקש ממנו לתת בידיו שני שיקים של הנתבעת, אשר ישמשו לו לצורך שכנוע הפועלים שעובדים עימו, שלא לעזוב אותו לטובת מעסיק אחר ולהמשיך ולעבוד בעבורו.

מנהל הנתבעת נענה לפנייתו זו של סמיר ונתן לו את השיקים, היות והאחרון התחייב שלא לעשות בהם כל שימוש ולהחזירם לנתבעת כמו שהם, לאחר שיציגם בפני פועליו.

השיקים ניתנו לסמיר בלא כל תמורה מצידו ותוך התחייבותו המפורשת בכתב, מיום 25.12.01, כי לא יציג שיקים אלה לפירעון בשום מקרה ואף יחזירם לנתבעת, עד ליום 28.12.01 לביטולם.

יתרה מכך, לשם הסרת כל ספק באשר לסחרותם של השיקים, מחק הבר מהשיקים את המילה "לפקודת" ואף שרטט 2 קווים מקבילים בצידם השמאלי.

הנתבעת מציינת, כי מעולם לא חבה לסמיר סכום כלשהו ואף לא קיבלה  תמורה בעבור השיקים וכי סמיר עצמו הודה במכתב מיום 16.1.02, כי לא נתן לנתבעת כל תמורה עבור השיקים.

רק בדיעבד, התברר לנתבעת, כי סמיר העביר את השיקים לידי התובע, מבלי לקבל את אישורה ובניגוד למוסכם ביניהם; לטענת הנתבעת, התובע קיבל לידיו את השיקים, למרות שידע או שהיה עליו לדעת, כי מחיקת המילה "לפקודת" בהם, שוללת את סחרותם.