פסק-דין בתיק א 20109/03

פרוטוקול ביהמ"ש משקף את הסכמתם הדיונית של הצדדים ולפיה יוכרע הסכסוך ביניהם על פי טיעונים, ללא שמיעת ראיות.

תביעה לליקויי בנייה בסך של כ-90,000 ש"ח שהוגשה בפברואר 2003 ביחס לדירה בפתח תקוה (להלן: " הדירה") שנרכשה ע"י התובעים מאת הנתבעת על פי הסכם מיום 5.8.99 (להלן: " ההסכם") .

נוכח אופיו המקצועי המובהק של הסכסוך מונה המהנדס והשמאי אייל שנהב כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: " המומחה") על מנת שייתן דעתו לנושאים שבמחלוקת. האחרון זיהה בחוות דעתו מיום 10.4.05 שנערכה לאחר ביצוע תיקונים בדירה ע"י הנתבעת קיומם של ליקויים בתחום הריצוף, המסגרות, האינסטלציה וכיוצ"ב בהיקף כולל של כ-9,000 ש"ח כעלות לקבלן מזדמן הכוללת פיקוח הנדסי (ללא רכיב המע"מ) . משך ביצוע התיקונים הוערך על ידו בכ - 6 ימים ללא צורך בפינוי. בנוסף נקבעה קיומה של ירידת ערך בהיקף של 600$.

בחוות דעת משלימה מיום  22.6.05 קבע המומחה כי קיימים ליקויי רטיבות שאומדן תיקונם עומד על סך של כ- 30,250 ש"ח כעלות הכוללת פיקוח הנדסי לקבלן מזדמן ללא רכיב המע"מ.

התובעים אינם חולקים על ממצאיו של המומחה אלא שלדעתם יש להוסיף עלות פיצוי להחלפה נרחבת יותר של הריצוף (9,000 ש"ח) או לחילופין פיצוי בגין ירידת ערך (5,000 ש"ח) בהתחשב בכך שלא נמצאו ברשות הנתבעת עודפי ריצוף לפתרונות נקודתיים.

סבורני כי אין לקבל הסתייגות זו הואיל וקביעתו של המומחה לא הותנתה בהנחה כל שהיא לגבי עודפי ריצוף המצויים אצל הנתבעת. עוד יש לדחות בשתי ידיים את טענת התובעים לתוספת פיצוי בגין דיור חלופי העומדת בסתירה לקביעות המומחה.

הנתבעת אף היא אינה מבקשת לקעקע את מימצאיו של המומחה אלא שזו חולקת על קביעתו בנושא ירידת הערך - הסתייגותה זו מהווה לטעמי, קריאת תגר של ממש על תוקפה של מסקנה הנושאת אופי מקצועי מובהק, ללא כל הצדקה ולפיכך הנני לדחותה.

מעבר לכך טוענת הנתבעת כי התובעים  נהגו שלא כיאות, שעה שתביעתם הוגשה טרם  תום תקופת הבדק ובכך בא לידי ביטוי חוסר הגינותם כלפי הנתבעת המשליך גם על  הקביעה בעניין היעדרה של ההזדמנות הנאותה. לאור זאת מבקשת הנתבעת להגביל את היקף הזכאות של התובעים להיקף הפיצוי שנקבע על ידי המומחה בהפחתה של עלות לקבלן מזדמן ומבלי שיזוכו בכל הוצאותיהם.

ב"כ התובעים אינו מכחיש בתשובתו את הטענה ולפיה  הוגשה התביעה טרם חלוף תקופת הבדק, אלא שלטענתו הוכח בפועל כי הנתבעת לא היתה מסוגלת להביא לתיקון הליקויים גם לאחר שניתנה לה ההזדמנות לעשות כן ובכך ניטל עוקצה של הטענה לסברתו.

אכן החוק והפסיקה שבעקבותיה היתוו מדיניות שיפוטית עקבית ולפיה נקבעו פיצויים מופחתים ביחס לתביעות שהוגשו לפני תום תקופת הבדק במטרה לעודד מדיניות שיפוטית רצויה המאפשרת לקבלנים את מיצוי זכות התיקון הקודמת לכל זכות אחרת.

זריזותם של התובעים בהגשת התביעה טרם תום תקופת הבדק תעמוד להם לרועץ ביום פקודה היינו שעה שעל בית המשפט לקבוע את היקף זכאותם לפיצוי.

יחד עם זאת, אין קשר בין התנהלותם של התובעים לבין הפיצוי הנוגע לירידת ערך, שכן ממילא מדובר בליקוי שאינו ניתן לתיקון.

עוד נראה לי כי לא קיימת זיקה בין הפרת חובתם של התובעים להמתנה לתום תקופת הבדק לבין תביעתם בחלקה העוסק בליקויי האיטום שנתגלו אפילו לאיש מקצוע בשלב כה מאוחר. משמע, גם לו היו התובעים נמנעים מהגשת התביעה במועד שהוגשה, לא היה בכך כדי להשפיע על הנתבעת ככל שהדבר נוגע למוקדי הרטיבות שנתגלו.

המומחה בבדיקתו ביוני 2005 איתר 17 מוקדי רטיבות שונים מן הקיר הצפוני ועד לקו המדרגות. בחלק מהמוקדים ניכר היה לדבריו כי קיימת נזילה ממושכת ולגבי חלק מהם נראה היה כי מדובר ברטיבות יותר מינורית.

הימצאותם של מקורות רטיבות כה רבים, כך כותב המומחה, מעידה על כשל מערכתי במערכת האיטום המחייבת תיקון כולל ונרחב ובין היתר, פירוק ריצוף המרפסת, תיקון האיטום, החזרת הריצוף, איטום גגוני הבטון, איטום החלונות, איטום סביב הצנרת ותיקוני צבע.

לאחר קביעה זו, עוד ניהלה הנתבעת ב- 2006  (3 שנים לאחר הגשת התביעה) דין ודברים עם המומחה בניסיון להניאו מקביעתו בנושא מפרט התיקון, אלא שזה עמד על דעתו וקבע במכתבו מנובמבר 2006 כי אין מנוס מביצוע התיקון על פי המתווה שנקבע על ידו.

בפרוטוקול יום 17.1.07 (4 שנים לאחר הגשת התביעה) ניכרים קשייה של הנתבעת גם באיתור קבלנים שיהיו נכונים לבצע את התיקון ובכל אותה תקופה איפשרו לה התובעים באורך רוח יוצא דופן למצות את נסיונותיה.

רק לאחר ישיבה נוספת בבית המשפט (24.1.07) נאותה הנתבעת לאחר שהוברר כי איננה מסוגלת להציג חוזה לביצוע התיקונים על ידי קבלן, להסתפק בקביעת פיצוי.

לא צודק יהא אם כן לייסר את התובעים בעקרבים בשל חלק זה של תביעתם ולדונם לכף חובה שהרי בעניין זה לא היו אלה אלא קורבנות מחדלי הנתבעת בביצוע עבודה מקצועית ראויה והנאתם מהדירה נפגמה באופן קשה ומשמעותי.