פסק-דין בתיק א 20088/03

1.         בתאריך 20.9.02 נערך הסכם שכירות בלתי מוגנת בין התובע לבין הנתבע 1 (להלן - "הנתבע"), להשכרת בית עסק המצוי בשד' בן גוריון 41 בחיפה (להלן - "המושכר"). הנתבע 2 (להלן, גם "עו"ד מטאנס") והנתבע 3 (להלן גם "עודי") חתמו כערבים למלוא התחייבויותיו של הנתבע כלפי התובע בגין השכירות האמורה. בתאריך 20.9.03, לטענת התובע, לא פונה המושכר אלא לאחר מספר חודשים. לנוכח כל אלו הוגשה תובענת התובע על סך 78,416 ש"ח בגין נזקים נטענים שנגרמו לו עקב כך. הנתבעים התגוננו בפני התביעה.

2.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. לאחר שאלו הונחו לפני, ובהסכמת ב"כ הצדדים, הוריתי על הגשת סיכומי טענות בעקבותיהן יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה.

3.         אקדים ואציין כי בגדר סיכום טענותיהם לא חוזרים עו"ד מטאנס ועודי על טענותיהם בעניין הפרת חובות התובע כלפיהם בהתאם לחוק הערבות, ומשום כך לא אדרש לטיעון זה בגדר שיקוליי.

4.         מן הנתונים שבפני נהיר לי כי ביום 13.11.03 שיגר ב"כ התובע מכתב התראה לנתבע, בהעתק לעו"ד מטאנס, באשר לאי פינוי המושכר. בעקבות זאת הוגשה תחילה תביעה כספית ותביעת סילוק יד ביום 14.12.03. משעה שהמושכר פונה הוגש כתב תביעה מתוקן לסעד כספי בלבד.

            ועוד עולה מהנתונים שבפני כי ביום 3.3.04 נערך הסכם פשרה בין התובע לבין עודי. בגדרו של הסכם זה סוכם כי יתרת החוב לתובע עומדת על סכום של 38,500 ש"ח, אשר אמור להיות משולם לא יאוחר מיום 3.5.04, שאחרת ניתן יהיה להמשיך בהליכים המשפטיים.

            משעה שהסכום האמור לא שולם נערך הסכם פשרה נוסף, שמועדו לא ידוע לי, הפעם בין התובע לבין עו"ד מטאנס. בגדרו סוכם כי עו"ד מטאנס ישלם על חשבון סך 38,500 ש"ח הנ"ל סכום של 10,000 ש"ח וכי יתרת הסכום האמור תיפרע לא יאוחר מיום 10.7.04, שאחרת ניתן יהיה להמשיך בהליכים המשפטיים. אלו נתוני התשתית העומדים ביסוד שיקוליי לעניין הפלוגתאות שהונחו בפניי.

5.         התובע טוען כי לא זו בלבד שהנתבע לא פינה את המושכר במועד, הוא אף השכירו לשוכרי משנה מתחום הפשיעה שהם בני משפחת אל חרירי. כתוצאה מכך נגרם נזק למוניטין של המושכר ולא ניתן היה להשכירו עת ארוכה. שקלתי הטיעון האמור ובדעתי לדחותו.

            ראשית, בגדר מכתב הדרישה מיום 13.11.03 לא בא זכרה של הטענה האמורה. וכך, אף בגדר כתב התביעה המקורי. לא סביר בעיניי, לנוכח חומרת הטענה, על שום מה היא לא אוזכרה בהזדמנויות אלו.

            שנית, בעקבות מכתב הדרישה וכתב התביעה המקורי פונה המושכר בזריזות יחסית. הדבר אינו מתיישב, לכאורה, עם החזקתה של משפחת פשע אלימה במקום.

            שלישית, גם בגדר הסכמי הפשרה, הן הראשון והן השני, לא הוטחה הטענה האמורה.

6.         אין בפניי תיעוד מהו המועד המדויק בו פונה המושכר. אף אין בדעתי להידרש לטענת הנתבע כי החזקתו במושכר לאחר תום תקופת החוזה הייתה על דעתו של התובע, כל עוד מתקיים משא ומתן ביניהם. אם כך ואם אחרת נהיר, מכל מקום, כי התובע זכאי לדמי שימוש ראויים בגין תקופת ההחזקה האמורה.

7.         נתון המפתח, כאמור, הוא הסכם הפשרה שנכרת, וחזר ונכרת, המעגן את החוב העומד על סך של 38,500 ש"ח. מקובלת עלי עמדת הנתבעים כי יסודו של סכום זה (שאף נחזה להיות לא "עגול") בהתחשבנות מפורטת שהעלתה סכום של 50,970 ש"ח, ממנה נוכו תשלומים העולים לסכום של 12,400 ש"ח. היתרה האמורה ביטאה תשלום דמי שכירות ודמי שימוש ראויים, תיקונים שונים והוצאות משפטיות. הנני דוחה מכל וכל את טענת הנתבעים אודות כך שהסכם זה יסודו בלחץ וכפייה. הטיעון האמור חסר סבירות קיצונית. הנתון האמור הולך ומתעצם לנוכח הסכם הפשרה השני, שחזר ועיגן את הסכום האמור. בגדר התחשיבים האמורים נרשם אף הנתון של "אי יכולת להשכיר את הנכס...בגין שם רע שיוצא למקום". משמע, אף הנתון האמור שוקלל ונלקח בחשבון. הנתבעים טוענים כי יש לזקוף לזכותם סכום של 20,000 ש"ח המהווה את שווי הציוד שהנתבע שילם עבורו לתובע ושנשאר במושכר בעת פינויו. הנני דוחה טענה זו של הנתבעים. כאמור, זאת תפיסתי, הסכם הפשרה שיקלל את כל הנתונים האמורים, הן לזכות והן לחובה. פשיטא, אפוא, צודקת טענת התובע כי לציוד האמור לא היה כל ערך בעת הפינוי, והדבר אף מתיישב עם כך שהנתבע לא ראה לפנותו מיוזמת עצמו.

8.         אכן, משעה שסך של 38,500 ש"ח לא נפרע זכאי התובע לתבוע סכומים המנותקים מהסכם פשרה זה. ואולם לא נמצא לי כל צידוק לעשות כן, דרך מהות. הסכם הפשרה מבטא באורח מוחלט את מכלול החיובים והזיכויים. אכן הוא נחזה להיות כ"הסכם פשרה" ואולם לטעמי הוא מבטא באורח ריאלי את מאזן שיקוליהם של עורכיו, לגבי כל נתון ונתון, ובאורח מדויק. יכול שעובדת "הפשרה" שבו, היא לעניין גידול נוסף בהוצאות משפטיות, ככל שההסכם לא יקויים. נהיר לי כי הסכם הפשרה כובד באופן חלקי, לאחר שעו"ד מטאנס שילם סכום של 10,000 ש"ח. לנוכח זאת זכאי התובע ליתרה בסך 28,500 ש"ח שיש לצרף לה ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 3.3.04. ועוד יש לזכות את התובע בהוצאות משפט יחסיות לסכום הזכייה וכן בשכ"ט עו"ד. בפסיקתו של זה לקחתי בחשבון אף את העובדה כי לאחר שהוגשה תביעת הפינוי, ורק בעקבות זאת, פונה המושכר.

9.         לפיכך, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 28,500 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 3.3.04  ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסעד הכספי ולסעד הפינוי ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

            הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

10.        המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום א' בסיון, תשס"ז (18 במאי 2007) בהעדר הצדדים.