פסק-דין בתיק א 200395/02

בפני תביעה ע"ס 19,806 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מקוצר ולאחר שניתנה בה הרשות להתגונן עברה היא לדיון בהליך של סדר דין מהיר.

לטענת התובע  מסרו הנתבעים  שטר חוב לתובע להבטחת ביצוע תשלום עמלה לתובע ע"פ הסכם. בהסכם התחייבו הנתבעים לשלם לתובע עמלה בשיעור 5% בתוספת מ.ע.מ מסכום ההלוואה אשר תאושר ע"י בנק לאומי למשכנתאות (להלן:"לאומי").

עוד נקבע בהסכם  כי במידה ולאומי  יסרב לתת את ההלוואה ותאושר הלוואה מכל בנק אחר אז ישלמו הנתבעים לתובע עמלה בשיעור של 3% מכל הלוואה אשר תינתן בפועל לנתבעים.

בחודש מאי 2002 אישר בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ  הלוואה  לנתבעים ע"ס 890,000 ש"ח.  ביום 10.6.02  נשלח מכתב דרישה מאת התובעת לנתבע 1 לתשלום העמלה. במענה  למכתב הודיע הנתבע 1 כי יעביר לחייב את העמלה לאחר שיקבל את יתרת המשכנתא מבנק דיסקונט.

ביום 20.8.02 קבלו הנתבעים את יתרת המשכנתא. לטענת התובע, גם  לאחר שהועברה יתרת המשכנתא לא העבירו הנתבעים לתובע את התשלום עליו התחייבו.

הנתבע 1 הגיש בקשת רשות להתגונן בה טען כי החתימות אינן של הנתבעים וכי המשכנתא התקבלה. בעיצומו של ההליך נפטר הנתבע 1 והתביעה נוהלה כנגד עזבונו וכנגד הנתבעת 2 אשתו.

הנתבעת 2 טענה בהגנתה כי מעולם לא ראתה או חתמה על כתב ההתחייבות וכי חתימתה זויפה. התובעת טוענת כי חתימתה הייתה אך ורק בעמ' 2 לכתב ההתחייבות לפיו תשולם עמלה בסך של 11,700 ש"ח ואשר בגינה  נקט התובע בהלכים נפרדים כנגד הנתבעים.

התביעה נוהלה בהליך של  "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק,  בתמצית כהוראת תקנה 214 טז (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 לרבות התיאור המובא לעיל.

דיון:

לאחר שעיינתי בחומר שבפני התרשמתי מעדויות הצדדים וכן המומחים שנתנו חוות דעת, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי החתימה שלה הינה אך ורק בעמ' 2 לכתב ההתחייבות ואילו בעדותה מיום 9/11/04 (עמ' 9 לפרוטוקול) עת שנשאלה ע"י בא כוחה בחקירה ראשית ש." מה הייתה תגובתך שראית את כל מסמכי ההלוואה: ת. הייתי בהלם אני לא חתומה על אף אחד מהם אני לא יודעת מי חתם."

סתירה זו בגרסתה פגעה באמינותה שכן גרסתה זו באה לאחר ממצאי הגרפולוגית מטעמה והתרשמתי כי נועדו ל"יישר קו" עם ממצאי הגרפולוגית. למותר לציין כי מדובר אף בשינוי חזית וכי המחלוקת בין הצדדים התמקדה בחתימות הנתבעים על העמ' השלישי. עוד טענה בחקירתה הראשית עמ' 9 לפרוטוקול ".. לא ידעתי על התיווך גיליתי אח"כ.   בבקשת הארכת מועד מטעם הנתבעת להגשת כתב ההגנה טענה הנתבעת 2  בסעיף 2 כי "המנוח בזמנים הרלוונטים הבהיר למבקשת כי הינו מטפל בתביעה.." היינו המבקשת מודה כי ידעה על קיום התביעה עוד טרם פטירתו של המנוח.

עדותו של המומחה מר חג'ג' הייתה מקצועית ועדיפה על עדותה של המומחית מטעם הנתבעת. יחד עם זאת שני המומחים הגיעו למסקנה כי לא היה זיוף חתימה שכן ע"פ עדותו של מר חג'ג' (עמ' 5 לפרוטוקול): "אדם המנסה לחקות חתימה של משהוא הוא יחתום לאט ויכניס תכונות אישיות שלו ויכתוב פחות שוטף ופחות ספונטני.."

ואילו מעדותה של הגב' שדה עמ' 16 לפרוטוקול " במקרה שלנו לא היה נסיון לזיוף אלא זה נכתב בטבעיות".

משלא היה ניסיון זיוף ומעדותו של המומחה מטעם התובע מדובר על 2 חתימות שונות מסקנתי היא כי החתימה אכן של הנתבעת 2.

אוסיף ואומר כי גם אם החתימה הייתה של בעלה המנוח היה מקום לחייבה שכן התרשמותי כי הכל נעשה בידיעתה ובהסכמתה  של הנתבעת. ההלוואות שנלקחו, נלקחו לצורך הרכוש המשותף של בני הזוג,  תוך ידיעתה המלאה והיא בטחה במעשיו ונתנה את הסכמתה לכך.

בעדותה טענה עמ' 9 לפרוטוקול  כי בעלה הוא זה שטיפל בהלוואות . כשנשאלה האם סמכת עליו תשובתה: "כן" כמו כן טענה כי בעלה הוא זה שעבד מול הבנקים והוא זה שניסה להשיג משכנתא. מכאן שההלוואות שנלקחו, נלקחו בידיעתה ובהסכמתה ונועדו לשרת את הנתבעים ומשפחתם. התובעת הפיקה מכך תועלת, נהנתה מההלוואה ועל כן שותפה היא הן בזכויות  והן בחובות הקשורות להלוואה נשוא דיוננו ועל כן חייבת היא לתובע את שכר עמלו בעבור שירותיו.

במאמר מוסגר, אציין את תחושיי הקשות כלפי הנתבעת 2 וב"כ והדרך בה מצאו לנהל את הגנתם, אשר הסתמכה כמעט  כל כולה בהטלת רפש במרומז או בהשתמע לפי נתבע 1 שכבר איננו בין החיים ואינו יכול, כמובן, להתגונן כלפי זה.

בני הזוג החיים ביחד, תוך  שיתוף, אמון ואחווה במשך שנים, אין זה ראוי ואין זה מקובל על בית המשפט כי בגין חוב של כמה אלפי שקלים, תנסה בת הזוג להתחמק מהחוב על ידי הטלת האשמות כה קשות כלפי בן הזוג האחר תוך חילול זכרו כפי שהדבר נעשה בתיק זה.

לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה.