פסק-דין בתיק א 20018/04

לפני תביעה כספית לתשלום סך 18,000 ש"ח המהווים את נזקיה של התובעת עקב הפרת הסכם מצידה של הנתבעת ואי יכולתה לעמוד בהזמנה נשוא ההסכם.

סכום התביעה מורכב מהחזר המקדמה בסך של 3,000 ש"ח ששולמה, מתשלום נוסף לסלון החדש בסך של 5,000 ש"ח ומעוגמת נפש בסך של 10,000 ש"ח.

הנתבעת מצידה מכחישה את טענות התובעת וטוענת כי מצידה עמדה בהסכם, וענתה לכל דרישות התובעת והגם שסגרה את הסלון, המשיכה לעמוד בהתחייבויותיה בביתה אך התובעת מטעמיה ובאופן חד צדדי הודיעה שסגרה עסקה בסלון אחר וכי היא מבקשת את המקדמה בחזרה.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, העדים שהופיעו נחקרו, ב"כ הצדדים סיכמו והסמיכוני ליתן פסק דין סופי בתיק זה.

אין בתביעה חשיבות ציבורית או מיוחדת ולכן עפ"י תקנה 214 ט"ז ינומק פסק הדין בתמצית.

יחד עם זאת פסק הדין ניתן מיד לאחר קיום הדיון תוך מתן משקל לכל העדויות והטענות שהובאו לפני.

מטעם התובעת העידו התובעת וכן אימה.

מעדותן עלה כי חלו טעויות או אי דיוקים ברישום הפגישות עם הנתבעת ולפחות ככל שהדברים נוגעים לפגישות עובר לכריתת ההסכם ולפגישה שנטען שנקבעה ליום 11.2.04 ושבוטלה ע"י הנתבעת שכן התובעת העידה שביום זה לא שהתה כלל בישראל אם אלא יצאה לטיול בחו"ל.

מעדות אימה של התובעת עלה כי היא אינה זוכרת בפרוט פרטים רלוונטיים וכי מירב המידע עליו הצהירה נמסר לה ע"י התובעת.

מאידך, ניכר היה בעדות שהתובעת שסמכה ידיה על הנתבעת בתחילת ההתקשרות, איבדה את האמון לקראת סופה וככל שמועד החתונה התקרב.

בסעיף 5 לתצהירה טוענת התובעת כי ביום 7.3.04, 16 יום לפני החתונה, לא היו השמלות מוכנות וכל שהראתה לה התובעת היו סדרה של בדים גזורים שמחוברים יחדיו בעזרת סיכות בטחון.

יצויין שאימה של התובעת טענה בסעיף 2 (י"ג) טענה זהה, ברם בעדותה סיפרה בהתחלה ששמלה אחת היתה מוכנה, לאחר מכן לא יכלה לומר בוודאות שאכן היתה השמלה מוכנה ואח"כ טענה ש"בגדול" השמלות לא היו מוכנות.

לא זה הנוסח הנחרץ שבתצהיר לפיו היו שתי השמלות "סדרה של בדים גזורים מחוברים יחדיו בעזרת סיכות בטחון".

תוך כדי הדיון התברר שעיקר המחלוקת והעיכובים נגעו לענין החרוזים שהיה צריך לשים בשמלה של התובעת וכמותם.

עדותה של הנתבעת היתה חסרה גם היא, צודק ב"כ המשיבה בטענותיו מדוע לא הובא היומן ובעיקר השמלות להצגה בבית המשפט וזאת נוכח הטענות המפורשות לפיהן הנתבעת היא זו שביטלה את ההסכם ובעיקר שהשמלות לא היו יותר מגזרי בד מוצמדים בסיכות בטחון.

גם בתצהירה של הנתבעת התגלו סתירות ביחס לעדותה, כך למשל הצהירה בסעיף 9 כי הסלון נסגר עקב בעיות כספיות ובעדותה סיפרה כי הסיבה היתה שהמבנה נמכר והודע לה על פינויו ומדובר היה בפרק זמן קצר של מעבר למיקום אחר-סלון חדש.

כך גם לגבי "גודל מידותיה" של התובעת כאשר הנתבעת  בסעיף 8 לתצהירה טענה כי עקב הרזיה לקראת החתונה נדרשו מספר רב של מדידות ברם גם בעדותה עלה כי לא ענין המידות גרם לעיכוב אלא ענין החרוזים:

"השמלות לא היו מוכנות לגמרי כי התובעת ביקשה עוד ועוד חרוזים".

מטעם הנתבעת העידה גם הגברת דרורי ברם לעדותה ותצהירה אין כל משקל לענין פסק דין זה וזאת משני טעמים, האחד כי אין שום קשר בין המקרה של הגב' דרורי למקרה של התובעת, התובעת לא טענה כי ביחס לכלות אחרות לא ניתן שירות טוב למרות סגירת העסק והגב' דרורי מצידה לא יכולה להעיד על מה שקרה בענין של התובעת.