פסק-דין בתיק א 199440/02

התובענה שבפני נסבה סביב קרקע חקלאית עליה היה נטוע בשעתו פרדס הידועה כגוש 199 חלקה 44 (להלן: "הקרקע"), ואשר זכויות החכירה בה נרכשו ע"י התובע ואחיו בשנת 1980 בחלקים שווים.

התובע טוען כי אחיו, הנתבע מס' 2, העניק לו במתנה את מחצית המקרקעין שהייתה שייכת לו, אולם לימים מכר אותה לצד שלישי.

התובע עותר לפיצוי בגין אובדן מחצית הקרקע.

הרקע לתובענה:

התובע והנתבע 2 הינם אחים (להלן: " האח" ו/או " הנתבע").

ביום 3.3.1980 רכשו התובע והנתבע בצוותא את זכויות החכירה בקרקע הנמצאת בבעלות רשות הפיתוח ומנוהלת ע"י מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל").

האחים תכננו להשביח את הקרקע ולנטוע עליה פרדס לתפארת מניב פרי, אולם תוכנית זו לא יצאה אל הפועל מסיבות שונות.

בשלב כלשהו הוסכם בין האחים כי הנתבע יעביר לתובע את זכויותיו במחצית הקרקע (להלן: " המחצית המועברת"). האחים חלוקים בדבר טיבה של הסכמה זו, ובעוד שהתובע טוען כי מדובר בעסקת מתנה ובהעברה ללא תמורה טוען הנתבע כי המסמכים שנחתמו על ידי הצדדים אינם משקפים את העסקה לאשורה, וכי מדובר בהסכם מכר לכל דבר, אשר הופר על ידי התובע מחמת אי תשלום התמורה המוסכמת.

מכל מקום, ביום 3.12.82 חתמו התובע והנתבע על תצהירי מעביר/נעבר לפיהם מועברת לתובע מחצית הקרקע השייכת לנתבע ללא תמורה. כמו כן, חתמו התובע והנתבע על שטר העברת שכירות, אשר נחתם גם על ידי המינהל.

העסקה לא הושלמה ברישום ובלשכת רישום המקרקעין נותרה מחצית הקרקע רשומה על שם הנתבע. יתרה מכך, אף לא נרשמה הערת אזהרה.

הקרקע הוזנחה, ומשחוב דמי החכירה תפח, הגיש המינהל תביעת פינוי וכן תביעה כספית כנגד האחים ונטל פסק דין בהעדר הגנה.

בכתב התביעה נטען כי בחודש אוגוסט 2002, משסר התובע למשרדי המינהל על מנת לברר את חוב דמי החכירה ועל מנת להאריך את תקופת החכירה אשר אמורה הייתה להסתיים ביום 30.9.02, נודע לו, לתדהמתו, כי המחצית המועברת נמכרה זה מכבר ע"י אחיו לצדדים שלישיים וכי נכון למועד ביקורו, עברה מחצית זו גלגול נוסף והועברה על שם חוכרים אחרים.

לטענת התובע, לא רשאי היה הנתבע למכור את המחצית המועברת משזו הוקנתה לו במתנה.

עוד הוא טוען לרשלנות המינהל אשר איפשר לבצע את העסקה הנוגדת.

טענות בעלי הדין

טוען התובע כי בינו לבין הנתבע נערכה עסקת מתנה מוגמרת, אשר לוותה בדיווח לרשויות מס שבח ולמינהל מקרקעי ישראל, על אף שלא הושלמה ברישום בלשכת רשם המקרקעין.

לחילופין, טוען התובע, כי אף אם עסקינן בהתחייבות לעשות עסקה במקרקעין, לא רשאי היה הנתבע לחזור בו מהתחייבותו זו ולמכור את הקרקע לאחרים.

התובע כופר בטיעון לפיו הוסכם על מכר בתמורה, ואף מכחיש מכל וכל כי אי פעם הודע לו ע"י הנתבע על ביטול ההקנייה.

כנגד המינהל מעלה התובע טענת רשלנות באשרו את ביצוע העסקה הנוגדת ואת העברת זכות החכירה בקרקע לצד ג', על אף שהמציא למינהל תצהירי העברה וכן שטר העברת זכות השכירות חתום על ידי המעביר והנעבר, מה גם, שהמינהל עצמו אישר את ההעברה ואף חתם על שטר העברת זכות החכירה.

עוד טוען התובע כי משידע המינהל על קיומו ועל עסקת המתנה, היה עליו, לכל הפחות, ליידע אותו בדבר כוונת אחיו להתקשר בעסקה נוגדת ולאפשר לו להתנגד לעסקה זו, על דרך פניה לביהמ"ש ולא להסתפק בהצהרת אחיו בדבר אי ביצוע העסקה.