פסק-דין בתיק א 19900/06

הרקע

התובעת, הגברת רוחמה שפירא, החזיקה בבית פרטי בישוב שוהם. היא ערכה ביטוח, בין השאר כנגד נזקי פריצה וגניבה, אצל הנתבעת, ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לביטוח בע"מ. אין מחלוקת, כי בתקופה הרלוונטית היתה לתובעת פוליסת ביטוח בתוקף.

גם לגבי העובדות הבאות התברר, בסופו של דבר, כי אין מחלוקת:

ביום 30.5.05, לפנות בוקר, אירעה פריצה לבית התובעת. באותו זמן שהו בבית התובעת ילדיה, וכן בן זוגה באותה עת, מר צפריר אביב (להלן - אביב). אביב התעורר למשמע רעשים של התנעת כלי רכב. הוא פתח את התריס בחדר השינה וראה שני גברים ברכב התובעת. הוא צעק לעברם, אך הם ברחו. כשירד אביב לקומת הכניסה של הבית, גילה כי הבית נפרץ ונגנבו פריטים שונים. הוא העיר את התובעת ודיווח למשטרה אודות האירוע. אנשי המשטרה הגיעו למקום מיידית, ונערך מרדף בעקבות הגנבים. בעקבות המרדף נתפס הרכב שנגנב, לאחר שהפורצים נמלטו ממנו והשאירו אותו בישוב.

טענות התובעת

לטענת התובעת, נגנבו הפריטים המפורטים בסעיף 6 לכתב התביעה, ביניהם: פריטים השייכים לתובעת; פריטים השייכים לאביב (לרבות ציוד צלילה); פריטים שהיו שייכים במשותף לתובעת ולאביב (לרבות ציוד לטיולים); מצלמת דיגיטלית מסוג קנון, אשר נרכשה על ידי התובעת, המשמשת כגננת, עבור הגן, ביחד עם הורי הגן; כסף מזומן השייך לגן הילדים בו עובדת התובעת; מחשב נייד של אביב, ששימש לעבודתו ולצרכים אישיים. חלק מהציוד האמור היה בתוך תיק "צ'ימידן", אשר נגנב בשלמותו.

מתוך הציוד שנגנב, התובעת רכשה מחדש רק מצלמה לגן, ולגביה צירפה קבלה לחומר הראיות. לטענת התובעת, הנתבעת צריכה לפצותה בגין כל מה שנגנב, כמפורט בכתב תביעתה ובתצהירה.

טענות הנתבעת

בפתח דיון ההוכחות ביום 26.06.08 הודיעו הצדדים כי אין מחלוקת לגבי העובדה שהיתה פריצה.

לטענת הנתבעת, המחלוקת הינה בשאלה איזה פריטים נגנבו מבית התובעת בזמן הפריצה, ואיזה פריטים, מתוך אלה שנגנבו, מכוסים בפוליסה של התובעת. הפורצים נתגלו כבר בעת שגנבו את כלי הרכב שחנה בחניית ביתה של התובעת, מיד לאחר שביצעו את הפריצה. התקיים מרדף בעקבותיהם והם נמלטו בסופו של דבר (לאחר מאבק עם אחד השוטרים) ברגל. לפיכך, טוענת הנתבעת, תמוהה מאד העובדה שהפריטים שנגנבו מבית התובעת, חלקם גדולים וכבדים (כגון הצ'ימידן על ציוד הצלילה שבו, ציוד הטיולים, מחשב נישא ועוד), לא נמצאו ברכב או בשטחים שסמוך למושב. התובעת לא צירפה כל אסמכתא או ראיה לכך שרכשה בעבר את הציוד שלטענתה נגנב. לא צורפו גם צילומים שמהם ניתן ללמוד כי הציוד אשר נטען כי נגנב, היה אי פעם ברשות התובעת. כל אלה מעוררים סימן שאלה באשר לשאלה אם לתובעת אכן היה רכוש כזה, והאם הוא נגנב. נוסף על כך, התובעת דיווחה למשטרת ישראל מיד לאחר האירוע. הדיווח צורף כ נספח ב לתצהירה. מתוך דיווח זה, אשר סומן ת/1, עולה שהרכוש שנגנב כלל: "כסף, מטבע זר, מצלמות, מסרטות" - ותו לא. אין בדוח זה מילה על ציוד הצלילה, ציוד הטיולים, המחשב, הביגוד שנטען כי נגנב, משקפיים שנטען שנגנבו, וכו'. עובדה זו מחזקת את טענת הנתבעת, שמרבית הפריטים שנטען כי נגנבו, לא נגנבו כלל. עוד מוסיפה הנתבעת, כי התובעת אף סירבה להיבדק בפוליגרף.

נוסף על כך טוענת הנתבעת, שחלק מהציוד שנטען כי נגנב, אפילו יקבע שאכן נגנב - אינו מכוסה בפוליסה. הכוונה לציוד השייך לגן הילדים של התובעת, לכסף (שאינו מכוסה בפוליסה), ולציוד השייך לאביב, שלא נכלל בפוליסה.

לחילופין, טוענת הנתבעת, כי אף אם יקבע שהציוד אכן היה קיים ונגנב, ושהוא מכוסה על ידי הפוליסה, מאחר שהציוד לא נרכש מחדש, הרי שהמבוטחת זכאית לקבל את תמורתו ב"ערכי שיפוי" בלבד, ולא לפי מחיר עלות הציוד אם ירכש מחדש, קרי - "ערכי כינון".

הדיון

בדיון שלפני העידו התובעת ובן זוגה באותה עת, מר צפריר אביב, מטעם התביעה, ומטעם ההגנה - מר יוסף בנישתי (שמאי מטעם הנתבעת) ומר לירון סמול (חוקר מטעם הנתבעת).

עדויות התביעה:

התובעת ואביב תיארו בצורה מפורטת ואמינה את אירוע הפריצה. הם התייחסו שניהם לפריטים שנגנבו, וציינו שניהם שנגנבו מצלמות, ציוד צלילה, ציוד טיולים, מחשב נייד ועוד.

התובעת, גב' רוחמה שפירא, סיפרה שאביב גר עימה בתקופות מסוימות, לאחר שנפרדה מבעלה לשעבר, לרבות בתקופה הרלוונטית לתביעה. היא ציינה, שמתוך סעיף 9 לתצהירה, בו מפורטים נזקי הפריצה, הפריטים השייכים לה הם: דלת הזכוכית שניזוקה, מצלמת קנון ומכנסי ג'ינס. מתוך הרשימה, הפריטים השייכים לאביב הם: משקפי שמש, מחשב/שעון צלילה, מצלמת וידאו דיגיטלית, כרטיס זכרון למצלמה, מצלמה דיגיטלית מסוג אולימפוס, מחשב נייד ותוכנות למחשב. מתוך הרשימה, הפריטים המשותפים לתובעת ולאביב הם: ציוד צלילה (הכולל מאזן, וסת, חליפה, סנפירים, נעליים, מסיכה, סכין ועוד), ציוד לטיולים (הכולל אוהל, גזיה ועוד). התובעת העידה, כי לא הזמינה סוקר להעריך את תכולת הבית לאחר שבעלה לשעבר עזב את הבית, וכאשר אביב בא לגור עמה. היא סברה שאם יש צורך בכך, תעשה זאת חברת הביטוח. היא מציינת, כי מעולם לא שלחה הנתבעת איש כדי לעשות סקירה של הרכוש, לא כשערכה את הביטוח לראשונה, לפני שבעלה עבר לגור בבית אחר, ולא לאחר מכן. עוד ציינה, שהמצלמה הדיגיטלית מסוג "קנון", המופיעה בסעיף 9(ג) לתצהירה, שייכת לגן הילדים, וכך גם הכסף המזומן שנגנב. התובעת הסכימה בחקירתה הנגדית עם טענת ב"כ הנתבעת, כי בשלב הראשון דיווחה למשטרה רק על גניבת מצלמות וכסף מזומן, ורק כעבור יום או יומיים התקשרה ודיווחה על הפריטים הנוספים. בחקירתה החוזרת הבהירה, שהדבר נבע מכך, שבאותו לילה היתה נסערת והילדים בכו. לכן ציינה את הפריטים שראתה מייד, בעין, ורק כעבור מספר ימים ערכה בעזרת מר אביב רשימה מסודרת. היא לא ידעה להסביר כיצד זה שלא נמצאו הפריטים שנגנבו בתוך רכב שנזנח, או זרוקים בשטח שסביב הישוב.

אביב העיד כי המחשב לא שימש אותו לעבודתו. יתכן שהכניס בו דברים מסוימים ממקום עבודתו, אך זה לא היה "מחשב של העבודה". באשר לשאלה מדוע לא שמר קבלות של הציוד שרכש (הכוונה לרכישה המקורית של הציוד, לפני הגניבה), השיב כי אינו נוהג לשמור קבלות, מאחר שאינו עצמאי. לשאלתי ענה כי אין צורך בקבלות גם לענין קבלת אחריות לציוד מהיצרן, מאחר שרובו נרכש ממילא בחו"ל ולא ניתן לקבל אחריות בארץ. לאחר הגניבה, חלק גדול מהציוד לא נרכש מחדש. אביב סיפר על חלקו במרדף אחר הגנבים, אך לא ידע לומר אם היה גם מרדף רגלי לאחר שהגנבים זנחו את כלי הרכב. אף הוא לא יכל להסביר כיצד גנב, שנמלט ברגל ממקום האירוע, לאחר שהמשטרה השיגה אותו ברכבה, הצליח לקחת עמו את הציוד הכבד והרב שנגנב מבית התובעת.

עדויות ההגנה: