פסק-דין בתיק א 19802/00

1.         התובעת, ילידת  1950, הגישה תביעתה כנגד עירית קרית מוצקין בגין נזקי גוף שנגרמו לה  בשל כך שמעדה לאחר שנתקלה באבן שפה הסמוכה למעבר חצייה.  התביעה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי  כתאונת עבודה, ולפיכך הצטרף המוסד לביטוח לאומי כתובע נוסף  לתביעה , הדורש  שיפוי  מהעירייה בגין הגמלאות ששולמו ו/או ישולמו לתובעת.

2.       העובדות שהוכחו

2.1        התובעת, ילידת 1950, שמשה כסוכנת  מכירות של  מוצרי אופטיקה.

2.2        ביום 8.10.97, כשהיתה בדרכה לחנות של מוצרי אופטיקה הנמצאת בשד' גושן שבקרית מוצקין, בקשה לחצות את הכביש במעבר החצייה.

2.3        התובעת  נפלה ונפגעה במרפק יד שמאל. התובעת נגשה לקופת חולים  וידה הושמה במתלה. יומיים לאחר מכן הוברר בצילום כי נגרם לה שבר במרפק.

2.4        התובעת טענה כי הנפילה נגרמה כתוצאה מאבני שפה סדוקות ושבורות  בסמוך למעבר החצייה.

3.       האם הוכחה נפילה כתוצאה משבר באבני השפה ?

3.1        יצויין תחילה כי עדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין.

3.2        התובעת ציינה בעדותה כי הארוע היה באמצע היום, ברחוב ראשי,  והיו אנשים נוספים במקום, שרצו אליה והרימו אותה. (עמ' 17 ,18 לפרטיכל). אנשים אלו לקחו אותה לקופת חולים. אף אחד מאנשים אלו לא הגיע  למסור עדות אודות הנפילה. התובעת טענה שאיננה יודעת את זהותם.

3.3        במסמכים הרפואיים השונים  נרשם כי התובעת נפלה ברחוב.  (מסמכים 1, 2, 11 בנ / 3 ). במסמך 3 בנ / 3  מיום 1.2.99, כשנה ושלושה חודשים לאחר הארוע נרשם "נפלה עקב החלקה".  בהודעה למוסד לביטוח לאומי  כחודש לאחר התאונה נרשם "מעדתי עקב מכשול במדרכה". בתצהירה ובעדותה טענה התובעת כי נפלה כתוצאה מכך  שהנעל שלה נכנסה באחד המרווחים שבין אבני השפה.

3.4        התובעת ציינה כי  הלכה עם תיק כבד מאוד.  היה עליה תיק יד ומשני הצדדים מזוודות, שכן זוהי עבודתה. (עמ' 17 לפרטיכל). התובעת לא זכרה אם  נעצרה לפני מעבר החצייה אם לאו, ואם האטה את הליכתה אם לאו,  והניחה שהנפילה היתה  תוך כדי הליכה. התובעת לא ראתה את המפגע.

3.5        התובעת נשאלה מתי לראשונה ראתה את המפגע. התובעת ציינה כי ראתה אותו לראשונה  רק  תקופה לאחר התאונה. התובעת ציינה כי עברה ניתוח, היתה 3 חודשים בגבס, ובין לבין הלכה לראות את המפגע. (עמ' 19 לפרטיכל).

3.6        הוגשו תמונות המפגע, במנותק מהסביבה. התמונות מתרכזות בקו שפת המדרכה ללא הנתון הסביבתי שלה. התובעת נשאלה מי צלם את המפגע והשיבה כי בעלה צילם. לאחר מכן הוסיפה כי הם הלכו וצילמו. (עמ' 16 לפרטיכל). התובעת נשאלה מי  הציב את הסרגל והשיבה "אני מניחה שבעלי. מי שצלם". לאחר מכן תקנה - "בעלי. לא היה מישהו אחר. אני ובעלי". בעל התובעת אישר כי לראשונה הלך למקום כשעתיים לאחר המקרה, לבד. בעל התובעת אישר כי שבועיים לאחר המקרה הלך ביחד עם התובעת, וצילם את המקום.  (עמ' 25,26 לפרטיכל).

3.7        התובעת התבקשה לסמן על גבי התמונה  את המקום שבו מעדה. התובעת סמנה בשני מקומות שונים וסמוכים על גבי התמונה. (ת / 8 , עמ' 17 לפרטיכל). לאחר שהקשה ב"כ הנתבעת סמנה את מקום הנפילה ליד המקום בו הוצב הסרגל בתמונה. לא ייחסתי עובדה זו לחובת התובעת בשל סמיכות המקומות,(שניהם מול מעבר החצייה)  בשל הדמיון בשבר אבן השפה  בשני המקומות , ובשל הזמן שחלף מאז התאונה.

3.8        הוגשו תמונות של המקום לאחר תיקונו. על גב התמונה נרשם כי צולמו בפברואר 98. 

3.9        התובעת בקשה להציג שני מכתבים שנשלחו לטענתה  על ידי עורך דינה לעירית קרית מוצקין בשל המפגע, בסמוך לארועו.   ב"כ מחה כנגד הצגת המסמכים אשר לטענתו לא הוצגו בגילוי  מסמכים.  נציג הנתבעת טען כי  לא  התקבלה כל תלונה  לגבי המקום  והכחיש בחקירתו קבלת המכתבים ת / 9. מחקירתו עלה כי יתכן והמכתבים הגיעו לעיריה, אך לא הגיעו לידיו.  המכתב הראשון מיום 23.11.97 נשלח שלא בדואר רשום. גם לגבי המכתב השני  מיום 7.1.98 אין אישור על כך שנשלח בדואר רשום. צורף לו אישור מסירה שאין בו חותמת קבלה של העיריה. המכתבים חתומים על ידי עו"ד שטרס ז"ל. 

3.10      עצם תיקון המקום על ידי העיריה מלמד על כך  שהייתה ערה למפגע שם. כמו כן המצהיר מטעם העיריה למעשה ידע על כך כי מקום הנפילה הוא בשד' גושן 4, מידע הכלול במכתב שנשלח לעיריה, ואיננו כלול בתצהיר התובעת   או בכתב התביעה.

3.11      אומנם, עדות התובעת הינה עדות בעל דין יחידה, אך התנהלות התובעת  ובעלה מסביב לארוע, יש בהם משום  תמיכה לטענתה של התובעת כי נפלה כתוצאה ממכשול במדרכה. בעל התובעת מהר למקום הנפילה כבר בסמוך לארוע, כדי לראות את המקום. המקום צולם כשבועיים לאחר מכן, היתה פניה לעורך דין. עורך דין  שאין לפקפק באמינותו חתום על מכתב ששלח לעיריה, ומכתב עוקב שהמפגע לא תוקן. המפגע תוקן על ידי העיריה מספר חודשים לאחר מכן. כל אלו, יש בהם משום תמיכה לטענת התובעת כי נפלה כתוצאה מהשבר באבני השפה.

4.       האם אחריות העיריה לנזקה של התובעת ?

4.1        אין מחלוקת על קיומה של חובת זהירות  מושגית במישור היחסים שבין התובעת לנתבעת.

4.2        באשר לקיומה של חובת זהירות קונקרטית - זו נקבעת על-פי מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך  היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה הראשונה היא טכנית באופיה. השאלה השנייה היא נורמאטיבית באופיה, וקשורה בהכרעה ערכית באשר למה צריך לצפות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי.

מתוך עא 80 / 145 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש לז (1) 113, עמוד 125-126 .