פסק-דין בתיק א 197234/02

מבוא

1.         לפני תביעת התובעת, ילידת 1932, בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה שארעה לטענתה ביום 25.9.01 (להלן: "התאונה").

2.         עפ"י הנטען, התאונה הינה " תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

3.         עפ"י הנטען, הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנהגת"), נהגה במועד התאונה באוטובוס מס' רישוי 01-630-90 (להלן: " האוטובוס").

4.         אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעות 2 ו-3 (להלן: " המבטחות" ) הנפיקו פוליסת ביטוח אשר ביטחה במועד התאונה את השימוש באוטובוס בהתאם לפקודת ביטוח כלי רכב מנועי, תש"ל-1970, וכי הפוליסה היתה בתוקף במועד התאונה.

5.         הצדדים חלוקים בשאלת עצם אירוע התאונה ובשאלת גובה הנזק.

6.         פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של התובעת, בתה - הגב' איריס סמדר (להלן: " איריס") וחקירתו הראשית והנגדית של ד"ר מאיר ליפשיץ.

כן קראתי את חוות דעת המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, ד"ר משה לוינקופף (להלן: "המומחה") ועיינתי בשאלות ההבהרה ותשובות ההבהרה.

            כמו כן עיינתי במסמכים שהוגשו ע"י שני הצדדים ושמעתי את סיכומיהם בע"פ בפני של ב"כ בעלי הדין, וזאת בישיבת יום 12.4.05.

 החבות

7.         לטענת התובעת, ביום 25.9.01, בסמוך לשעה 13.00, סיימה לערוך קניות בשוק הכרמל ועלתה על האוטובוס ביחד עם עגלת מצרכים עמוסה. התובעת ישבה בצידו השמאלי של האוטובוס "... אני ישבתי במושב הראשון לאחר אותו מקום עמידה, בצד הרחוק מהחלון. האוטובוס החל בנסיעה... ישבתי לבד במושב. האוטובוס המשיך בנסיעה באלנבי ובפינת בן יהודה ארעה עצירת פתאום של הנהגת. כתוצאה מעצירת הפתאום אני הופלתי לדרגש איפה שעומדים באוטובוס, נחבלתי חבטה עצומה. הרגשתי כאבים - צעקתי הגב, הגב, וגם העורף - תפסתי יד על העורף. באו שני אנשים אשה וגבר ועזרו לי לקום, והושיבו אותי על המושב שעליו ישבתי, ואספו את כל המצרכים שהתפזרו בכל האוטובוס עד הדלת האמצעית" (שורות 8-17 בעמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 12.4.05).

8.         התובעת נשאלה ע"י ביהמ"ש האם היא זוכרת את תאור הנהגת, ובתשובה השיבה " בוודאי. שמנה, עם שיער אסוף. שיער כהה. היא לא הגיבה, ואפילו לא נגשה אלי, אבל באותו זמן לא נתתי דעתי על כך. אינסטינקטיבית - מייד רשמתי על גבי מעטפה שהיתה בידי את מספר האוטובוס שרשום מעל הדלת. את הפרטים רשמתי על גבי מעטפה שהיתה בידי" (שורות 18-22 בעמ' 9 לפרוטוקול).

            המעטפה הוגשה כנספח ת/2 לתצהיר התובעת.

9.         בהמשך, תיארה התובעת את אופן נפילתה אשר תאם את כיוון פנייתו של האוטובוס ימינה מרחוב אלנבי לרחוב בן יהודה.

10.       התובעת הוסיפה והעידה כי איריס התגוררה באותה עת ביחד עמה, וכי בשעות אחה"צ המאוחרות של אותו יום, לכששבה איריס לביתן, סיפרה לה על דבר אירוע התאונה.

            איריס לא נכחה במהלך חקירתה הנגדית של התובעת, אשר העידה לפניה, והיא לא נחקרה בעניין זה ע"י ב"כ הנתבעות.

11.       בכוונת הנתבעות היה להעיד חוקרים מטעמן, כפי שהצהירו על כך בפני המותב הקודם שדן בתיק, אולם בסופו של יום הן לא הביאו עדים מטעמן ואף לא זימנו לעדות את הנהגת . לטענת ב"כ הנתבעות,  הנהגת לא הוזמנה לעדות מאחר וממילא טענה כי איש לא פנה אליה לאחר התאונה ועל כן אין היא יכולה לשפוך אור על הנסיבות הנטענות ע"י התובעת.

            יצוין כי הנתבעות לא סתרו ולא ביקשו לסתור את עדותה של התובעת ככל שהיא נוגעת לתאורה החיצוני של הנהגת.

12.       התובעת ירדה בתחנת האוטובוס שבקרבת ביתה, בשכונת נאות אפקה בת"א, כשהיא מלווה עד לביתה ע"י אחת מנוסעות האוטובוס שירדה אף היא באותה תחנה.