פסק-דין בתיק א 197055/02

1.      זוהי תובענה על סך של 1,130,847 ש"ח אשר הוגשה על ידי התובע במקורה בסדר דין מקוצר.

רקע עובדתי

2.      התובע הינו תאגיד רשום כדין בישראל המנהל עסקי בנקאות.

3.      הנתבעים מס' 2 ו-3 הינם בעלי המניות בנתבעת מס' 1, ספקו חברה להספקה הנדסית בע"מ.

4.      ביום 28.07.02 חתמה הנתבעת מס' 1 אצל התובע על הסכם תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי אשר על פיו התובע יעניק לה מפעם לפעם הלוואה או אשראי או משיכת יתר, וזאת בתמורה להתחייבותה לשלם לתובע, על פי דרישתו, את היתרה הנדרשת.

5.      הנתבעים מס' 2 ו-3 חתמו במועד זה על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לטובת התובע.

6.      לטענת התובע, הקצה האחרון לנתבעת מס' 1 קווי אשראי שונים, ויתרת חובה של הנתבעת אצל התובע עמד על סך של 1,096,501.97 ש"ח נכון ליום 24.07.02.

7.       לטענת התובע, פנה הוא לנתבעת מס' 1 בדרישה לתשלום החוב, ומשלא נענה פנה לנתבעים מס' 2 ו-3 ודרש פירעון החוב מכוח ערבותם המתמדת והבלתי מוגבלת. אף דרישה זו לא נענתה, ומכאן תביעה זו, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר.

8.      הנתבעים הגישו מטעמם בקשת רשות להגן, בה טענו כי המועד בו הגביל הבנק את פעילות חשבונה של הנתבעת מס' 1 נגוע בחוסר תום לב, וכי הבנק פעל שלא כדין בעשותו כן. כמו כן, טענו הם כי חודש קודם חסימת חשבון הנתבעת מס' 1, פנו נציגי הבנק אל הנתבע מס' 2 על מנת שישעבד ביטוח מנהלים וקופות תגמולים בתמורה לפריסת החוב ל-10 שנים. לטענתם, מדובר בפעולות חסרות תום לב של הבנק.

9.      על פי החלטה מיום 21.01.2004 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת ח. וולצקי קיבלו הנתבעים רשות להגן בשתי טענות אלו בלבד, וכעת, משסקרנו את מהלך הדברים שבסופו הביא את הנתבעים אל כתלי בית המשפט, נבחן את טענותיהם לגופן.

דיון

הגבלת הבנק את חשבונה של הנתבעת מס' 1

10.  לטענת הבנק, באמצעות העד מר שלומי רביבו בתצהירו ת/1 , לא היה כל הסכם לפיו התחייב  האחרון לפרוס לנתבעים את חובם לתקופה של 10 שנים, וכי במתן האשראי לנתבעת מס' 1 ובהפסקת מתן האשראי, נהג הבנק על פי שיקולים עסקיים-בנקאיים סבירים. לטענת הבנק, מדובר לכל היותר בבקשה לפריסת חוב אשר הוגשה על ידי החברה הנתבעת.

11.  זאת ועוד, התובע חולק על טענות הנתבעים כי מדובר בהסכם אשר נחתם בעל פה. לגרסתו, אין זה טבעי והגיוני כי תאגיד בנקאי יתקשר בהסכם בעל פה לפריסת חובות בהיקף של מיליונים, ללא כל מסמך בכתב ובניגוד להסכמים בכתב, כפי שצויינו לעיל.

12.  לא זו אף זו, לטענת התובע, בקשת הנתבעים לפריסת החוב אינה אלא אסופת הערכות שאינה נתמכת בעובדות, וכי אין כל חובה על הבנק להעמיד לרשות הנתבעת  מס' 1 אשראי כבקשתה.

13.  התובע מוסיף וגורס כי לאור הפרת התחייבויות הנתבעת מס' 1 לבנק, קמה לבנק הזכות שלא לכבד הוראות משיכה מחשבון הנתבעת ולמנוע את הגדלת חובה של האחרונה לבנק.

14.  סעיף 3 להסכם תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי, קובע כדלקמן:

" א. הבנק לא יהיה חייב לתת או לחדש האשראי ויהיה רשאי, בכל עת, להפסיק את מתן האשראי או להקטין את סכומו, בלי לתת ללקוחות הודעה מוקדמת על כך, אלא אם יחויבו בדין לתת הודעה מוקדמת.

ב. כמו כן, יהיה רשאי הבנק, בכל עת, לדרוש את סילוק יתרת החשבון, כולה או מקצתה, והלקוחות ישלמו לבנק, תוך שבעה ימים מתאריך דרישתו הראשונה את הסכום הנדרש כאמור...".

(להלן: "ההסכם").

15.  סעיף 6 לכתב הערבות המתמדת ללא הגבלה בסכום עליה חתמו הנתבעים מס' 2 ו-3 קובע כדקלמן: