פסק-דין בתיק א 196530/02

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 28/5/02 ושחוק הפלת"ד חל עליה, ובה קיפח המנוח דניאל בכר ז"ל את חייו .

 התובעת מספר 1 הנה אלמנתו של המנוח  , התובעים 2,3 הנם בנו ובתו של המנוח , ואילו התובע 4 עזבונו .

 התביעה הוגשה תחליה  על נזקים ממוניים ולא ממוניים, ובמיוחד על הסכום המגיע לעזבון על פי תקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976   .

4. הפיצויים במות הניזוק

נגרם מותו של הניזוק כתוצאה מן התאונה, יהיה סכום הפיצויים לעזבונו עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המקסימלי.

  וכן על נזקים מיוחדים שנגרמו לתובעים בגין מותו של המנוח .

  אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוח קיפח את חייו באירוע של תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד. כי לתובעים מגיע פיצוי בגין מותו של המנוח ,ואף במהלך הדיון הודיעו הצדדים כי הסכום המגיע על פי התקנה הנ"ל , בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ כבר שולם לעזבון .

 נותרה לדיון אם כן המחלוקת בין הצדדים באשר ליתר ראשי הנזק שנתבעו, קרי הפסד פנסיה וקצבת זיקנה לתובעת 1, עזרת מטיבים  שונים, וכן נזקי העזבון הכוללים הוצאות קבורה ,מצבה , והוצאות אבלות, ובעיקר התביעה לפיצוי על אובדן שירותי בן זוג.

הנתבעים, אינם מכחישים את חבותם לשלם לתובעים את המגיע על פי החוק והתקנות, ואולם חולקים הם על גובה הסכום המגיע, ובחלק מהטענות חולקים על עצם הזכאות לפיצוי .

 דיון

עד לאחרונה  , לא הכירה הפסיקה הישראלית בזכותו של בן זוג שנותר בחיים עקב פטירת בו זוגו במעשה עוולה ( או עקב אירוע של תאונת דרכים על פי הפלת"ד ), לתבוע פיצוי על אובדן שירותי בן הזוג שנפטר, ותביעה זו השוותה לתביעתו של מעביד הטוען לאובדן שירותי משרת, שלא הוכרה בשיטת המשפט שלנו .

בע"א 153/56 וידר - י"מ פד"י י' עמוד 1246 , קבע בית השפט העליון כי תבעיתו של הבעל מבוססת על סעיף 78 ( לשעבר 55 ) לפקדות הנזיקין , ולפכיך =

" תובע הבעל בתורת תלוי באשתו המנוחה ומצבו אינו שונה ממצבם של תלויים אחרים , אם ישנם כאלה . בתביעה זו עילתם של התלויים והבעל  בתוכם איננה הנזק שנגרם מחמת איבוד שירותה של האשה , אלא מעשה נזיקין שגרם למותה ואשר בעקבותיו זכאים התלויים להיות מפוצים על כל נזק ממון שסבלו בשל כך , לרבות נזק שנגרם להם  (אם נגרם) לרגל הפסקת עבודת האשה בבית, והצורך להעסיק מי שהוא במקומה אחרי מותה . נזק זה הוא נזק אחד מראשי הנזק האפשריים בתביעת התלוים "

  הלכה זו אושהר גם בפסק הדינן בע"א  187/57 קרפ נ- תדיק פד"י י"ב עמוד 171 .

 וראה בענין זה גם את קציר,פיצויים בשל נזקי גוף מהדורה רביעית עמוד 829 ואילך .

 ודוק. הפסיקה עד אז דיברה על זכות התלויים  לפיצוי עקב מותה של האשה. ושנית , הפיצוי הוצמד להפסד כספי ממוני בדמות הצורך בהעסקת עוזת עקב מות האם .

  עם ההתפתחות שחלה בפסיקה וההלכות, ועם ההתקדמות במעמד האשה, והשוייון לו זכתה , בחיים המודרניים בהם הוסרה העננה הפטריארכלית מעל שמי המשפחה , ובפועל שני בני הזוג תורמים בצורה שווה או כמעט שווה לפעילות משק הבית, החלה מסתמנת בפסיקה ההכרה כי  גם במות הבעל, למעשה מפסידה האשה את חלקו בעבודות הבית , ובמקביל, החלה להיעלם הדרישה להוכיח הפסד ממוני בצורת שכירת עוזרת בשכר כדי למלא את אשר החסיר הבעל , או האשה במותם, בעבודות הבית.

הנה למשל .ע"א 209/65 הסנה חברה ישראלית לביטוח נ- רייף , פד"י כ' עמוד 393 , נקבע

" לפי ההשקפה המשפטית המסורתית בתנאי החיים המקובלים במשפחה רגילה , עבודות  משק הבית הנעשות ע"י עקרת הבית אינן נחשבות כבנות ערך כספי יחד עם ההכנסה הממשית של הבעל מעבודות חוץ. לפי השקפה זו עבודת הבעל היא לבדה היא המקיימת את המשפחה ומכאן תלותה של האשה והילדים בו . אבל אמיתו של דבר היא שכל עבודה , לרבות עבודת האשה בביתה , היא בת ערך כספי ומאזנת את תקציב המשפחה..... "