פסק-דין בתיק א 195983/02

ביום 25.11.01 שעה 09:45 בערך בכביש מס' 1 מכיוון י"ם לכיוון ת"א, התרחשה תאונת דרכים בה היו מעורבים:

א.         משאית מנוף מסוג אווקו נהוגה על ידי הנתבע מס' 1,מבוטחת אצל הנתבעת 2.

ב.         רכב מס' 8996523 נהוג  בידי הגברת נחשוני דניאלה, מבוטח אצל התובעת.

ג.          רכב מס' 3713418 נהוג בידי הנתבע  3.

על פי כתב התביעה  נטען שביום 25.11.01 חנתה המכונית הפוגעת מסוג משאית בצד הדרך מימין כאשר הרכב נוסע בכביש בנתיב הימני. לפתע  החלה המכונית הפוגעת 1- לבצע פניית פרסה, ללא איתות ופגעה  ברכב  בעוצמה בצידו הימני.  לאחר זמן קצר ביותר פגעה ברכב מאחור - המכונית הפוגעת 2  אשר לא שמרה מרחק מהרכב וגרמה לו  נזקים מאחור.

על פי תיאור זה,  המשאית של הנתבע מס' 1, חנתה בשול הימני של הכביש , בשלב מסוים החלה לבצע פניית פרסה, המתחילה בשול הימני, כדי לעבור על פני נתיבי הכביש  ולחזור בכיוון הפוך  מכיוון נסיעתה המקורי, תוך כדי רכב מבוטח התובעת שנסע בנתיב הימני  התנגש  במשאית  ומיד לאחר מכן  נפגע  רכב התובעת מרכב הנתבע 3.

התובעת טוענת כי האחריות לאירוע התאונה  למעשה נופלת על הנתבעים  1 ו- 3  ועל כן הוגשה תביעה זו.

הנתבעים  1 ו - 2, הגישו כתב הגנה בו הכחישו את האחריות המיוחסת לנהג המשאית בפועל מר אברהם בן עזרי וטענו כי התאונה ארעה בגלל רשלנותה של הנהגת ברכב מבוטח התובעת  והנתבע 3, ולחילופין טענו  כי יש להטיל על הנהגת ברכב מבוטח התובעת והנתבע 3, רשלנות תורמת.

הנתבע 3  הגיש כתב הגנה ובו טענו כי האחריות לתאונה  על פי התיאור הנ"ל ,למעשה נופלת על הנתבע מר בן עזרא אברהם הנתבע 1, מבוטח הנתבעת 2 ולחילופין יש  לייחס רשלנות תורמת גם לנהגת ברכב מבוטח התובעת.  יצוין,  כי נגד  נהג המשאית  מבוטחת הנתבעת  2, מר אברהם בן עזרי,  הוגש כתב אישום בגין אירוע התאונה ובו נטען כנגדו:

"1.        בתאריך 25.11.01, בסמוך לשעה 09:45 נהג הנאשם משאית משא מנוף מסוג אוויקו, מס' 4670715 ונסע בכביש מס' 1  מכיוון ירושלים לכיוון תל-אביב, כשיעד נסיעתו צומת נחשון.

2.         במהלך נסיעתו לאחר שהבחין  שחלף על פני המחלף לכיוון צומת נחשון נהג הנאשם ברשלנות  כאשר  סטה במפתיע  משול ימין של הדרך, בצורה חדה לנתיב השמאלי,תוך כוונה לבצע פרסה  במקום אסור.

3.         כתוצאה מסטייתו מנתיבו חסם  את הנתיב השמאלי  ורכב מסוג סיטרואן 8996523,  נהוג בידי נחשוני דניאלה,  שנסע בנתיב השמאלי התנגש ברכב הנאשם.

4.         כתוצאה מכך  פגע רכב פונטיאק מס' 3713418 נהוג בידי אביטל רן, שנסעה אחרי רכב המתלונן, ברכב המתלונן.

5.         רשלנותו  של המתלונן [מותר  להניח שהכוונה לנאשם -ח.י] מתבטאת בכך שסטה מנתיבו, תוך סיכון לתנועה ומבלי לנקוט באמצעים הדרושים, לא נתן זכות קדימה לרכבים המתלוננים והחל בביצוע פניית הפרסה שלא בבטחה  ושלא מהנתיב השמאלי וכתוצאה מכך  גרם לתאונת דרכים , בה נחבלו הנאשם ונוסע ברכב וכן נחבלה המתלוננת חבלה של ממש וכלי הרכב  המעורבים בתאונה  ניזקו ".

הנתבע  מס' 1  הועמד לדין בכתב האישום הנ"ל בגין עבירות על סעיף 62[2]  לפקודת התעבורה, על תקנה 40[א] לתקנות התעבורה [סטייה מנתיב], על תקנה 44 לתקנות התעבורה [פניית פרסה שלא בבטחה] וכן על תקנה 21[ב][2] גרימת נזק.

הנתבע 1 בישיבת ביום המשפט לתעבורה ביום 08.12.02 הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, הורשע ונקנס.

התובעת הגישה את כתב האישום נ/2 ואת פרוטוקול ביהמ"ש לתעבורה והכרעת הדין בה הורשע הנתבע 1, ובהתאם לסעיף 42[א] לפקודת הראיות, המסמכים  הנ"ל מתקבלים כראייה לכאורה , על האמור בהם.

אין צורך להרחיב את הדיבור גם לאחר ששמעתי את כל העדים והראיות בתיק, לאור נסיבות התאונה, כפי שפורטו בכתב התביעה ובכתב האישום וההרשעה של הנתבע 1, כי האחריות על התאונה  נופלת על הנתבע מס' 1.

מה שנותר לדון הוא מידת הרשלנות התורמת של הנהגת ברכב מבוטח התובעת לאירוע התאונה וחלקו של הנתבע 3 באחריות זו.

למעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כי ההתרחשות במקום היתה כפי שנטען בכתב האישום יש לבחון רק את התנהגותה של עדת התביעה  בסמוך ובעת התאונה  והאם יש בכך  משום רשלנות תורמת מצידה. כמו כן יש לבחון  את התנהגותו של הנתבע 3, שפגע ברכבה של מבוטחת התובעת מאחור לאחר שזו התנגשה בדופן שמאל  של המשאית.