פסק-דין בתיק א 19526/06

1.       תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש לרכב בתאונה בה התנגשו שני הרכבים המעורבים. התאונה  מיום 13.7.05.

2.       התובעת הנה חברת ביטוח שביטחה בביטוח מקיף את רכבו של מר עומר חליליה (להלן " המבוטח"). לפי שמאי התובעת (שאף נחקר ע"י ב"כ הנתבעת) הוכרז הרכב "אובדן להלכה", כאשר סך הנזק עמד לשיטת השמאי על 44% מערכו של הרכב.  השמאי העריך ערך הרכב ב 127,333 ש"ח, ואת סך הנזק (חלקים ועבודות) ב 58826 ש"ח (לפני הפרש מע"מ). כנזכר בדו"ח השמאי, לאור העובדה שהנזק הנו בגבולות ה 50%, והמבוטח לא מעוניין בתיקון הרכב, הוצע למבוטח שפוי עבור הרכב שניזוק. על פי הוראות התשלום שצורפו לתביעה שלמה התובעת למבוטח 127,333 ש"ח (כאשר חלק מסך זה בשיעור 67,000 ש"ח, הועבר ישירות לבנק שהיה בעל שעבוד על הרכב המבוטח). מששולם ערך הרכב עבר הרכב לבעלות התובעת, שמכרה אותו בסך של 62,829 ש"ח. בניכוי ערך השרידים הנ"ל, ובתוספת שכ"ט שמאי בסך 454 ש"ח, שלמה אפוא התובעת סך של 69665 ש"ח, אותם תבעה בכתב התביעה.

3.       חרף טענות ב"כ הנתבעים איני סבור שחובת הקטנת הנזק חייבה את התובעת לדבוק אך ורק באופציה של תיקון. כאשר סך הנזק לרכב עומד על 44% מערכו (בפועל נראה שמדובר ב 46%) - מקובלת עלי עמדת התובעת שניתן היה להתייחס לנזק לרכב כאל אובדן להלכה, תוך מתן אפשרות למבוטח לזכות במלוא ערכו, והקטנת הנזק על דרך מכירת השרידים. אופציה זו הנה אופציה סבירה המאזנת בין אינטרס המבוטח מחד, ואינה חוטאת לחובת הקטנת הנזק בסבירות מאידך. מכאן אעבור אפוא לבחינת שאלת החבות.

גרסת המבוטח

4.       לטענת המבוטח נסע הוא במסלול הימני מבין שני נתיבים שבאותו כיוון נסיעה.  לעדותו מדובר על כביש ישר, כאשר שדה הראיה אינו מופרע ומגיע כדי 300 - 400 מטר ואף יותר (עמ' 6 לפרוטוקול). מימין  שוליים רחבים שבינם לבין הכביש מפריד פס הפרדה צהוב. מימין לשוליים - גדר ברזל. תיאור זה עלה גם מגרסת הנתבע 1 וחברו מר ויקטור מנחמוב, שישב עמו ברכבו.

5.       טוען המבוטח כי כ 30 - 40 מטר לערך לפני מקום התאונה, הבחין ברכב הסובארו של הנתבעים כשהוא עומד בשוליים. לא היתה תנועה בנתיב שמשמאלו, ולו היתה ניתנת לו התרעה מספקת היה יכול לברוח לשמאל. אלא שלא ניתנה לו התרעה כזו, כאשר רכב הסובארו יצא ממקום עומדו בשוליים כלפי שמאל, באופן פתאומי, וללא התרעה, ואז פגע בו רכב המבוטח (רכב מסחרי מסוג טויוטה). המבוטח הדגים את אופן יציאת רכב הסובארו באמצעות רכבי צעצוע, ומדובר בזוית יציאה מתונה באלכסון (היינו זווית חדה ולא רחבה). לאחר ההתנגשות התהפך רכבו של המבוטח.

הפגיעות בשני הרכבים המודגמות היטב בתמונות ת/1  ו נ/1 תואמות את תיאורו של המבוטח: מדובר בפגיעת מעיכה קשה המתחילה בחלקו האחורי שמאלי של הסובארו, ונמשכת לאורך צד שמאל של רכב זה, לעומת פגיעת מעיכה משמעותית בצד ימין קדמי וכנף ימנית קדמית ברכב המבוטח. די היה שהמבוטח יטה רכבו כלפי שמאל ממש עובר להתנגשות או במהלכה, בניסיון לחמוק ממנה, כדי שהרכב הכבד יותר "יגלח" את רכב הסובארו, לאורך צידו השמאלי, באופן הנחזה בתמונות.  אלא שהפגיעות שנגרמו לשני הרכבים הולמות גם גרסתם של הנתבע 1 והעד מטעמו.

גרסת הנתבעים

6.       הנתבע 1 העיד כי נסע בכביש זיכרון עקב, כאשר חש לפתע שההגה קשה, ולכן ירד לשולי הכביש ועצר. כוונתו היתה לרדת מרכב הסובארו כדי לבדוק האם יש תקר בגלגל. לפתע חש מכה חזקה מאחור, כאשר לא הספיק לרדת מן הרכב. רכבו היה בעצירה ללא תנועה, לעת התאונה. מטעמו העיד ברוח זו גם חברו הטוב מר ויקטור מנחמוב, שישב לידו ברכב. כאמור, הנזקים לרכבים מתיישבים גם עם גרסה זו.

דיון

7.       שלושת העדים מסרו הודעות למשטרה, כאשר שני הנהגים המעורבים נחקרו תחת אזהרה. ההודעות הוגשו ותואמות בפרטי הבסיס את הגרסאות שנמסרו לעיל. בסופו של יום לא הוגש כתב אישום כנגד מי מן הנהגים.

8.       היות ולטעמי הנזקים לרכבים יכולים להתיישב עם שתי הגרסאות, ואף ההודעות במשטרה תואמות את גרסאות העדים, אין מנוס מלהיזקק לסימני האמת כפי שניגלו בדיון שבפני. סימנים אלה תומכים בהעדפת גרסת המבוטח.

9.       העד ויקטור מנחמוב הותיר בי רושם של מי שלהוט לעזור לחברו, גם על דרך תיאור מוקצן של האירועים שאינו עולה בקנה אחד אף עם עדותו של הנתבע 1. כך היה עד זה נחרץ בשאלה מהו הגלגל שהיה חשוד בתקר: מדובר בגלגל שמאלי אחורי. כאשר הוצגה לו התיזה שההגה היה קשה ושמא הגלגל החשוד היה גלגל קדמי השיב נחרצות שמקדימה הכל היה בסדר, וההגה לא היה קשה, אלא "חלק כמו חמאה" (עמ' 13 - 14 לפרוטוקול).  אלא שגרסה זו אינה מתיישבת עם גרסת הנתבע 1 שהעיד שהגורם לחשד בתקר היה ההגה הקשה (כך אף מסר במשטרה).

10.   כך מסר ויקטור שבזמן התאונה, היה חברו הנתבע 1 עדיין חגור, כאשר אף לא הספיק לפתוח את דלת הנהג כדי לרדת ולבדוק הגלגל החשוד (עמ' 14 לפרוטוקול). אכן כך מסר אף הנתבע 1 בהודעתו במשטרה בתכוף לאחר המקרה. אלא שבבית המשפט מסר הנתבע 1 (בעמ' 9 ו 11לפרוטוקול) לא פחות מארבע פעמים כי שחרר את החגורה ורצה לצאת. היינו שבזמן התאונה כבר לא היה חגור. כשעומת עם הסתירה מסר שבחלוף השנים כבר אינו זוכר מה היה עם החגורה (עמ' 10 לפרוטוקול).

11.   כך לפתע, בעדותו של ויקטור התיימר הלה לטעון כי לזירת התאונה הגיע עד דובר ערבית, שמסר לשוטרים שהוא יכול לומר בדיוק כיצד אירעה התאונה, ויצא ככל הנראה מרכבו של המבוטח. אלא שלגרסת המבוטח במשטרה נסע הוא לבד ברכבו. ואף הנתבע 1 לא התיימר לטעון כי למקום הגיע עד נוסף, דובר ערבית, בין אם יצא מרכב המבוטח ובין אם לאו. ויקטור הסכים כי נוכחותו של עד נוסף בזירה היא חשובה מאד, ולכן תמוה הכיצד לא התיימר למסור בעניין זה דבר וחצי דבר בהודעתו הקצרה למשטרה. לדבריו נזכר רק בדיעבד, לאחר שמסר ההודעה, בקיומו של עד זה. אלא שלעד זה אין זכר אף בתיק המשטרה שהוגש.