פסק-דין בתיק א 19519/04

בפני תביעה הכוללת מספר סעדים:

פינוי, סילוק יד, צו עשה, צו לא תעשה, תביעה כספית ובקשה לקביעת דמי שכירות.

התובעים הינם הבעלים של הבניין הנמצא ברחוב ביאליק 21 רמת גן, הידוע כגוש 6127 חלקה 342 ושל החנות בקומת הקרקע של הבניין (להלן: המושכר) נשוא התביעה.

פסק דין זה ניתן לאחר קבלת הסיכומים בכתב.

אין מחלוקת כי השכירות הינה שכירות אשר חוקי הגנת הדייר חלים עליה.

בתאריך 5/10/52 שכר מר נעים עבודי ז"ל את המושכר הנ"ל, ומטרת השכירות הייתה "קפה מסעדה ונקניקיה".

בתאריך 16/1/66 ניתנה הסכמת התובעים בכתב לשינוי מטרת השכירות ממסעדה למכולת.

טענות התובעים:

טענה ראשונה - של התובעים הינה כי במועד "לא ידוע", נכנס בנעליו של השוכר המקורי הנתבע מספר 1, והחל להשתמש במושכר כבשלו, תוך ניצול הדמיון השמי שלו בזה של הדייר המקורי, קרי טענת התחזות.

בשלב מאוחר יותר, שגם הוא איננו ידוע, צירף הנתבע מספר 1 את בנו, נתבע מספר 2 לעסק, אשר גם הוא משתמש בדמיון השמי בינו לבין הדייר המקורי.

לימים, וגם כן במועד לא ידוע, הנתבעות 3,4  הצטרפו גם כן לעבודה במושכר.

על כן הטענה הראשונה שמעלה ב"כ התובעים הינה טענת השגת גבול במושכר תוך כדי התחזות לדייר המקורי וניצול הדמיון השמות ביניהם.

טענה שנייה -  שמעלה ב"כ התובעים הינה, כי בהתאם לחוזה השכירות המקורי התחייב השוכר שלא להשכיר את המושכר לאחר, לא את כולו ולא את חלקו כלשון הסעיף, ועל כן השוכר הפר את תנאי החוזה בכך שהעבירם הלאה ועל כן יש לפנותו.

טענה שלישית -  של התובעים הינה כי מעולם לא שולמו דמי מפתח בגין המושכר, ועל כן על פי התיקון שנעשה בתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק - אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות) (תיקון התש"ס - 2000) יש לקבוע את המחיר הריאלי של השכירות ולבטל את תקרת המקסימום המוקנית על פי החוק לדיירים מוגנים אשר שילמו דמי מפתח בגין השכירות, ולהתאימו לשווי השוק כיום וזאת בצורה רטרואקטיבית שבע שנים אחורנית.

טענה אחרונה - שמעלה ב"כ התובעים נוגעת לשינויים שעשו הנתבעים במושכר, זאת מבלי לקבל היתרים כדין ותוך הפרת חובה חקוקה. שינויים אלו כוללים בין היתר שבירת קיר חיצוני לצורך התקנת מזגן, התקנת סורגים על חלון הראווה במכולת, התקנת שלט פרסום ושימוש בשטח חיצוני המקביל לחנות כבחנייה וזאת מבלי לשלם את התמלוגים המגיעים להם.

בגין הפרות אלו מבקשים התובעים סעד פינוי וסילוק של הנתבעים מן המושכר, בקשה למתן סעד הצהרתי כי אין יורש כדין למושכר, בקשה למתן סעד הצהרתי כי החוזה בוטל, סעד עשה להסרת המזגנים, הסורגים, והשלט מהחזית של המושכר, סגירת החורים שפערו בקיר החיצוני לצורך התקנת המזגן, השבת המצב לקדמותו, ופינוי הנתבעים משטח החניה תוך כדי תשלום שכר ראוי באופן רטרואקטיביים בסך 33,600 ש"ח.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים כי טענותיהם של התובעים הינם "הזויות ושערורייתיות".

לטענת הנתבעים אין המדובר בהתחזות וכי נעים יוסף ז"ל הוא הדייר המקורי, החתום על חוזה השכירות.