פסק-דין בתיק א 194810/02

בפני תביעה כספית על סך של 28,879 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת היא אלמנתו של המנוח אנשל זידר ז"ל (להלן: "המנוח") שבהתאם לצוואתו ציווה לתובעת את כל רכושו וזכויותיו למעט מחצית מדירה אותה ציווה לבתו הגב' פנינה שרן.

התובעת והמנוח היו בעלי נכס בבני ברק (להלן: "הנכס") וביום 08/01/98 השכירו את הנכס ל"מסגריית שמואל בע"מ" כשהנתבע 1 היה ערב להתחייבות השוכר ואף הפקיד שיק ביטחון על סך של 18,000 ש"ח בידי הגב' שרן, ומכוחו אחראי כלפי הנתבעת למלוא סכום התביעה.

התובעת טוענת כי החוזה הוארך עד ליום 31/12/99 כאשר הנתבעת 2 ערבה לקיומו. וכן בנוסף לשטר הביטחון הראשון ניתן שיק ביטחון נוסף בסך של 30,000 ש"ח בחתימת הנתבע 1 ובערבות הנתבעים 3-2.

הנתבע 1 בפינויו את הנכס לא פרע את חיובי הארנונה והמים בסך של 26,516 ש"ח, שנשארו על שמו של המנוח בגין הנכס, וחרף פניית הגב' שרן כי יפרע את חובו לעירייה לא עשה כן. משלא נפרע החוב הנ"ל העבירה הגב' שרן את השיק לידי התובעת.

לכן טוענת התובעת כי הנתבע 1 חייב לשלם את החוב בתוקף היותו צד להסכם ההמשך ומעצם העובדה שהוא זה שעשה שימוש בנכס, והנתבעים 3-2 חייבים לשלם את החוב מכח ערבותם.

הנתבע 1 טען כי תשלומי הארנונה והמים לא נפרעו על ידו באופן ישיר מכיוון שהתובעת סירבה לבצע רישום על שמו בעירייה ולכן החשבונות לתשלום הגיעו ישירות לתובעת. בנוסף טען הנתבע כי שילם באופן יחסי את חלקו. הנתבע טען שמתוך שטח של 120 מ"ר של הנכס החזיק ושכר רק 33 מ"ר, ושאר הנכס הושכר לאדם אחר ולכן ייחוס מלוא החוב כלפיו נעשה שלא בתום לב.

התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214 טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון:

"המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיה מוטל על התובעת.

יעקב קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי, "הדין בראי הפסיקה" מהדורה משולבת ומעודכנת, תשמ"ד - 2003 עמוד 1506 ואילך כותב:

"מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות, לזכותו של הנושא בנטל השכנוע: ל"ספק" כשלעצמו אין מקום במישור האזרחי; ואת מקומו תופסת "השקילות".

אך במקרה דנן נטל השכנוע מוטל על כתפי הנתבעים החתומים על השטר שבחזקת התובעת. הטעם לכך הינו, כי לטענתו אכן קיים חוב אך לא החוב הנתבע הינה טענה מסוג "הודאה והדחה". המדובר בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובעת אינה זכאית לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. וכאשר הוא אינו מרים נטל זה, מתקבלת גרסת התובעת, שכן הנתבע הודה בה. (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321-320).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומי הצדדים וכן מששמעתי את עדויותיהם, שוכנעתי כי דין התביעה כפי שהוגשה בפני להתקבל אך בחלקה וכפי שיפורט להלן:

אין מחלוקת כי הנתבע השכיר חלק של 33 מ"ר + חדרון של 6 מ"ר בנכס, אך חלוקים הצדדים לגבי שכירות שטח הסככה בסך 70 מ"ר שלגביה טוענת התובעת כי הייתה כלולה בהסכם השכירות בעוד שהנתבע מכחיש זאת בתוקף.

התובעת שברוב שלבי עדותה ענתה "לא זוכרת, לא יודעת" לא השכילה להביא לעדות את בתה הגב' שרן שלאור העדויות התברר כי היא זו שנשאה ונתנה עם הנתבע וגבתה את הכספים בטענה שהיא חולה אך משנשאלה על כך הובהר כי היא סובלת מדיכאון ואושפזה בשל כך לפני 30 שנה, וכי בתה השנייה גננת והיא עסוקה,  דבר שלא היה מונע את הופעתן לדיון והדבר ילקח בחשבון כנגד התובעת.

ויפים הדברים שנאמרו בע"א 548/78 שרון נ' לוי (פד"י לה (1)760,736 וחזרו על הלכה זו בע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 615 ,605) "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". ולכן הדבר ישמש לחובתה.

טענת התובעת לפיה לא זכרה מי יושב בנכס וכי לא התעניינה בכך, נסתרה שעה שטענה כי ישב שם אדם שלא זוכרת את שמו.

הנתבע מודה בקיומו של חוב כלשהו אך טוען כי יש לייחס לו את חלקו היחסי בחוב בהתאם לשטח אותו השכיר מהתובעת קרי 39 מ"ר בלבד.

שוכנעתי כי הנתבע אכן שילם סך של 4,600 ש"ח בעבור חובותיו לעירייה באמצעות הגב' שרן וסך זה יקוזז מהסך הנתבע.