פסק-דין בתיק א 1939/00

1.         לפני כ-30 שנה רכש התובע מהנתבע, או ליתר דיוק, מעמותה בשם התנועה להפצת תורה (להלן: "תל"ת) שיוצגה ע"י הנתבע, חלקת קרקע באבן יהודה בשטח של 1,100 מ"ר ועליה בית, על פי חוזה שנכרת בין הצדדים ביום 25.6.76 (ראה נספח א' לנ/1).

שווי התמורה שהיה על התובע לשלם לתל"ת שנוי במחלוקת בין הצדדים. מחלוקת זו, שלא נפתרה עד היום, גררה את הצדדים להתדיינות בפני ערכאות שיפוטיות שונות.

תביעות קודמות שהגיש התובע בענין זה, אם לבית הדין הרבני בפתח תקוה ואם לבית משפט זה (ת.א. 684/94) לא נדונו לגופן מסיבות וטעמים שונים.

בתובענה שבפני, שהוגשה לפני כ-6 שנים, חוזר התובע על טענותיו ועל תביעתו לסעדים, כפי שיפורט בהמשך.

2.         סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים הוא בשאלה מהי התמורה בגין רכישת הבית ע"י התובע, עליה הוסכם בין הצדדים. ההכרעה בשאלה זו תחרוץ את גורלה של תובענה זו. 

            סעיף 3 להסכם קובע:

            "תמורת הבית ותמורת ביצוע כל יתר התחייבויותיו של המוכר לפי חוזה זה:

א.         הקונה ישלם למוכר סך -.135,000 ל"י שישולם באופן כדלקמן:

1.       סך -.100,000 ל"י עם חתימת חוזה זה וחתימת המוכר על חוזה זה מהווה אישור על קבלת סכום זה.

2.       סך -.35,000 ל"י ביום 15.12.76.

ב.         הקונה ימסור למוכר ויעביר על שמו בלשכת רישום המקרקעין בתור תשלום חלק ממחיר הבית, את המגרש הידוע כ-1000/14101 חלקים בחלקה 142 בגוש 8015 (להלן: "המגרש") באופן האמור להלן:

1.         הקונה ימסור את החזקה הבלעדית במגרש למוכר... עם חתימת חוזה זה...

2.         הקונה ימסור למוכר עם חתימת החוזה יפוי כח בלתי חוזר... המאפשר העברת המגרש ע"ש המוכר בלשכת רישום המקרקעין..."

            טוען התובע כי התמורה המוסכמת והכוללת עבור הבית שרכש עומדת על               -.135,000 ל"י, כאמור בסעף 3(א) הנ"ל. המגרש שהיה בבעלותו ואותו היה אמור להעביר לתל"ת, כאמור בסעיף 3(ב) הנ"ל, נועד לתשלום "חלק ממחיר הבית" במקום תשלום במזומן של חלק מהתמורה הכוללת עליה הוסכם. מששולמה מלוא התמורה המוסכמת במזומן (-.135,000 ל"י), ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, פטור הוא מלהעביר המגרש הנ"ל ע"ש המוכר, היינו ע"ש תל"ת. עתירתו, איפוא, היא לביטול הערת האזהרה שנרשמה במגרש לטובת הנתבע.

            הנתבע לעומתו טוען, כי התמורה עבור הבית כללה תשלום במזומן של -.135,000 ל"י ובנוסף לכך העברת המגרש על שמו או ע"ש תל"ת. משכך, זכאי הוא לקבל את הבעלות במגרש על שמו, כחלק מהתמורה המוסכמת ועל כן יש לדחות את תביעת התובע ולהותיר את הערת האזהרה על כנה.

3.         נוסחו של סעיף 3 מעורפל ואינו ברור כלל ועיקר. זאת ניתן לומר בודאות לאחר עיון בו. 

            מלשון פיסקה א' עולה, אמנם, כי התמורה עליה הוסכם עומדת על -.135,000 ל"י, אך תוכנה של פיסקה ב' של סעיף 3 מערפל את התמונה, שכן ממנה עולה כי על הקונה - התובע להעביר למוכר - הנתבע את הבעלות והחזקה במגרש במעמד החתימה על ההסכם לרכישת הבית. אמנם צוין כי העברת המגרש למוכר הבית באה "בתור תשלום חלק ממחיר הבית", אך כלל לא ברור מלשון הכתוב, האם חלק זה של התמורה הוא בנוסף לתמורה הכוללת שצוינה בפסקה א' (-.135,000 ל"י), כפי שטוען הנתבע, או שמא המגרש נועד לשמש כבטוחה או ערבון בלבד להבטחת יתרת התמורה עבור הבית, יתרה שלא שולמה במעמד החתימה על ההסכם, אך מששולמה כעבור זמן (סך של -.130,000 ל"י), פטור התובע מהעברת הזכויות במגרש לנתבע. 

            ניסוח כה מעורפל וכה לקוי ניתן לראות, אך במקרים נדירים ביותר, בהסכמים מסוג זה. יתכן והניסוח המעורפל בא בכוונת מכוון, משיקולים שונים, לרבות שיקולי המנעות מתשלום מסי אמת בגין העיסקה, ויתכן והוא נובע מחוסר תשומת לב, או ניסוח בלתי מקצועי של מנסח ההסכם.

            מכל מקום, ברור כי לא ניתן להגיע לכלל מסקנה, או קביעה פסקנית וחד משמעית, בדבר שווי התמורה שהוסכמה בין הצדדים, מלשון ההסכם עצמו, כפי שנוסח וכפי שנרשם.