פסק-דין בתיק א 19365/03

נתוני רקע

1.         ביום 10/11/02 נקשרו הנתבעת 1 (להלן, גם "רקמת פלדה") עם התובעת (להלן, גם "גמיש") בהסכם על פיו הזמינה רקמת פלדה מגמיש שני מערכי ניפוי, בהתאם לסקיצה ומפרט טכני שצורף להסכם.  מן ההסכם נלמד כי סכום התמורה עלה לסך של  100,000 $ +  מע"מ. הותנה כי "מועד אספקה: שני המערכים יסופקו עד 1/1/03 לאחר הרצת המערכים לשביעות רצוננו, בשטח האתר. על כל יום פיגור למערך יחול קנס 250$ ליום".

2.         בעקבות ההסכם האמור התגלעו חילוקי דעות בין בעלות הדין. רקמת פלדה משכה סדרת שיקים לזכות גמיש. ההליך שבפניי יסודו בשתי בקשות לביצוע שיקים. האחד, מיום 22/6/03 על סך 71,971 ש"ח. השני, מיום 22/7/03 על סך 58,757 ש"ח. שני השיקים חתומים על ידי רקמת פלדה ומנהלה, הנתבע 2, מר ושדי דניאל (להלן - "ושדי"), ערב לפרעונם. בעקבות הסכסוך האמור ביטלה רקמת פלדה את השיקים האמורים. רקמת פלדה הגישה התנגדויות לביצוע השיקים האמורים שנדונו בפני כב' הרשמת ספרא-ברנע. נטענו טענות קיזוז כנגד השיקים האמורים. כב' הרשמת העניקה רשות להתגונן כדי עילות קיזוז העולות לסכום של  110,525 ש"ח.

3.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות.  לנוכח העובדה שעסקינן בתביעות שטריות ובהגנת קיזוז שהנטל להוכחתה מוטל על הטוען אותה, פתחה רקמת פלדה בהבאת ראיות.  מטעם רקמת פלדה נמסרו תצהירו ועדותו של מנהלה, ושדי. מטעם גמיש נמסרו תצהירו ועדותו של מנהלה, מר שכטמן יעקב (להלן - "שכטמן").

4.         ואלו טענות הקיזוז שהעלתה רקמת פלדה ושעומדות בבסיס הכרעתי.

            ראשית, אין חולקין כי מערכי הניפוי סופקו  אך ביום 30/1/03, דהיינו באיחור של 29 יום.  בגין איחור זה, ובהתאם למותנה בהסכם, טוענת רקמת פלדה לקיזוז בסכום של 14,500 $ שערכו השקלי ליום הגשת התביעה עולה לסך של 69,092 ש"ח. 

            שנית,  לטענת רקמת פלדה מערכי הניפוי לא סופקו על ידי גמיש לאתר ואף לא הורכבו באתר כמוסכם. משום כך נאלצה רקמת פלדה לשאת בעלויות שונות העולות לכדי סך 33,025 ש"ח.

            שלישית,  לטענת רקמת פלדה היא נדרשה לעלויות של תיקון תקלות שאירעו למערכי הניפוי בסכום כולל של  4,728.50 ש"ח ולעבודות חשמל שבוצעו במערכי הניפוי האמורים בסכום של  3,680.11 ש"ח.

5.         להלן אדרש, איפוא,  לסוגיות הצריכות לפנים.  טרם שאדרש להן ראוי להקדים הערות מבוא.

הערות מבוא

6.         שכטמן מבקש לגמד מאופיו המפליג של ההסכם בין הצדדים. וכך,  הוא טוען לזיקה מוחלטת בין ההסכם שבין הצדדים לבין ההתקשרות של רקמת פלדה עם המזמין שלה, אנגל משאבים ואנרגיה בע"מ (להלן - "אנגל"). בגדרה של ההתקשרות האמורה התחייבה רקמת פלדה כלפי אנגל לספק את המערכים האמורים לא יאוחר מיום 1/1/03 לאתר במישור רותם.

            ועוד טוען שכטמן כי ההסכם נוסח על ידי ושדי. מלכתחילה היה ברור כי לא ניתן יהא לעמוד בלוח הזמנים הצפוף וההסכם אף לא כלל נתונים מנתונים שונים.

7.         דרך עיקרון הנני דוחה מכלול טענותיו אלו של שכטמן. עסקינן בשתי בעלות דין היודעות הוויות עולם. הנני מייחס, איפוא, להסכם שבין בעלות הדין משמעות מפליגה. אכן,  מקובלת עליי ההשקפה כי לא כל הסוגיות הוסדרו בגדרו של ההסכם האמור. ואולם ככל שעסקינן בסוגיות שהוסדרו הנני  מייחס לכך משמעות מפליגה.

8.         ביום 16/6/03, וטרם ביטול השיקים האמורים, שיגר ב"כ רקמת פלדה לגמיש מכתב דרישה. אין חולקין על כך שמכתב דרישה זה התקבל אצל גמיש ולא נענה על ידה. הנני מייחס לכך משמעות נכבדה לחובתה של גמיש. בגדרו של מכתב דרישה זה הגדירה רקמת פלדה את עילות הקיזוז שלה והעמידה אותם על סך של 75,585 ש"ח. משום כך  התחייבה רקמת פלדה כי ככל שתושבנה לה שתי ההמחאות נשוא ההליך שבפניי תימסר לגמיש "המחאה על סך ההפרש שבין חובכם למרשתי כאמור לסכום ההמחאות הנ"ל". בגדר ההליך שבפניי טוענת רקמת פלדה לעילות קיזוז העולות לסך של  110,525 ש"ח. אין בדעתי, לנוכח הנתונים האמורים, להידרש לכל עילת קיזוז העולה על סך של 75,585 ש"ח שיסודו במחשבה תחילה ובחישוב מדוייק ומדוקדק. בחינת ההפרש מעלה כי רקמת פלדה לא טענה, ביסודו של דבר, לעלויות הובלת מערכי הניפוי לאתר אך דרשה את כל העלויות באשר להרכבת המערכים באתר. כך, לטעמי,  משום שבגדר ההסכם אכן נקבע כי "שני המערכים  יסופקו... לאחר הרצת המערכים לשביעות רצוננו, בשטח האתר". הא ותו לא. משמע, בעוד שגמיש הפרה את התחייבותה ל "הרצת המערכים לשביעות רצוננו", היא לא התחייבה להובלתם. 

            משהיצבתי את הנתונים האמורים אדרש לעילות הקיזוז לגופם.

איחור בהספקת המערכים

9.         ב"כ הצדדים נחלקו בשאלה האם ההסכם שבפניי הוא בגין פיצוי מוסכם או שמא הוא מטיל "קנס". בסוגיה האמורה הנני  מאמץ את מכלול טיעוניה של רקמת פלדה. אכן, על פי הפסיקה והספרות המקצועית דהאידנא כיום אין כל משמעות לביטוי "קנס", מקום שרשאי החייב לטעון להפחתתו של הפיצוי המוסכם (וראו לדוגמא ע.א.  4481/90 אהרון נ' פרץ מ. בן גיאת בע"מ, פ"ד מז(3) 427).

10.        העיקרון העומד ביסוד הפיצוי המוסכם קובע  חזקה חלוטה. מקום שעסקינן בפיצוי מוסכם התובע אינו חייב להוכיח שנגרם לו נזק, אף לא את שיעורו של נזק זה.  עצם ההתנאה של הפיצוי המוסכם מגלמת הן את ההודיה בכך שנגרם נזק, ואף את שיעורו של נזק זה.  גמיש טוענת כי בסופה של דרך לא נגרמו לרקמת פלדה כל נזקים בגין  האיחור. שהרי הגם שבהסכם עם אנגל הותנה פיצוי מוסכם באותו שיעור, אנגל לא חייבה את רקמת פלדה בפיצוי מוסכם זה. גם אם נכונים הם פני הדברים אין בכך כדי להושיע, מקום שגמיש הסכימה לתניה של פיצוי מוסכם דווקא.

11.        כל שרשאית הייתה גמיש לטעון הוא להעדר יחס סביר בין סכום הפיצוי המוסכם לגובה הנזק, עובר להסכם שנכרת בין הצדדים.  בעניין זה לא סיפקה גמיש כל ראיה, וספק אף אם השמיעה טענה. ברי שהנטל לטעון להעדר כל יחס סביר בין סכום הפיצוי המוסכם לגובה הנזק הוטל על שכמה של גמיש והיא כשלה בכך.

12.        ועוד טוענת גמיש כי רקמת פלדה נמנעת מלשלם שכר  עבודתה עקב מצבה הכלכלי הקשה והפרת ההסכם נעוצה בשיקולים של כדאיות העסקה.  אני רחוק מלקבל רושם זה. עובדה ניצחת היא שרקמת פלדה שילמה את כל ההמחאות, גם אלו שנמשכו לאחר שקיבלה את  מערכי הניפוי באתר. טרם שביטלה את השיקים שיגרה מכתב קיזוז מפורט ורציני שלא זכה לכל מענה. מכלול שיקולים אלו מוליכני לסמוך על כנותה של רקמת פלדה בהגנתה.

13.        נטען, אף הוכח, כי רקמת פלדה אמורה הייתה להביא את הנפה מחו"ל. כתוצאה מאיחור בהבאת הנפה נגררה גמיש לפיגור בלוח הזמנים.