פסק-דין בתיק א 19335/06

2. בתעודת חדר המיון מאותו היום, בטופס הפניה, נרשם: " הגיע עקב חבלה באצבע מס' 2 יד שמאל - ידית של כסא נתפסה על אצבעו". בגיליון השחרור מחדר המיון מאותו היום  נרשם: " קטיעה חלקית של גליל אצבע 2 יד שמאל מדלת של אוטובוס". מר פרלמן נשאל על הכתוב במסמכים אלו והסביר כי בפניה למזכירות המיון אכן לא הזכיר כלל את נושא האוטובוס, כי לאחיות ולרופא סיפר את סיפור האירוע כולו והזכיר את נושא ידית מושב האוטובוס  אך לאחר מכן הבחין כי נרשם " דלת של אוטובוס". מר פרלמן ציין  כי הפנה את תשומת לב הרופא לאחר סיום הטיפול הרפואי אך נענה שאין לכך חשיבות.

3. התובעים צרפו את כרטיסי האוטובוס הרלוונטיים לנסיעה. בהתאם לרישום על גבי הכרטיסים הם נרכשו ביום האירוע בשעה 13:43. על גבי הכרטיסים מופיע מספר הרכב - 8476901, בנוסף מופיע גם המספר 87370. הנתבעת טוענת כי זהו מספרו האישי של הנהג שמכר את הכרטיסים ומדובר בנהג סאהר פרח. מר פרח הובא לעדות. על פי עדותו הוא נהג באותו היום בקו מס' 402  אך האירוע אינו זכור לו כלל והוא אינו ידוע לו. למרות זאת, לתצהירו צורף " דו"ח על תאונה או נזק" חתום על ידי מר פרח ביום 2.1.05 (כפי הנראה צריך להיות 2.1.06) שם מצוין השם "פרלמן מרדכי" (הוא אביו של התובע) כמי שנפגע ביום 26.4.06 בשעה 13:55 באוטובוס אגד קו 402 מס' רישוי  8476901 ונרשם על ידי פקידת הביטוח כך: " זכור לי מקרה שנשלחה אלי הודעה על נפילת ונסע והנוסע הנ"ל עמד מחוץ לאוטובוס, לא ידוע לי במה מדובר. נא לבדוק, הנהג טוען שמילא טופס בביטוח". מר פרח השיב, בהתייחס למסמך זה, כי לאחר שהתקבלה  ב"אגד" תביעת הורי התובע הוא ציין כי בעבר כבר מלא הודעה בקשר לאירוע וכי למיטב זכרונו מדובר במישהו שנפצע מחוץ לאוטובוס. לא הוצגה כל הודעה קודמת שניתנה על ידי מר פרח.

4. מר פרח ציין כי מספרו האישי הוא 87370, כך שהכרטיסים שהציגו התובעים יכולים היו להירכש רק ממנו, לטענתו. הוצג "כרטיס עבודה" של מר פרח ליום 26.4.05. הכרטיס הוא ממוחשב. בכרטיס הממוחשב לא מופיעה נסיעה של מר פרח בשעה 13:30 לערך  מירושלים לבני ברק. עם זאת, על גבי הכרטיס הממוחשב מופיעה תוספת בכתב ידו של מר פרח לגבי נסיעה נוספת בקו 402  - יציאה בשעה 13:29 מירושלים לבני ברק. על הדף מופיעות הערות בכתב יד של מי ממזכירות "אגד", כפי הנראה: " לא ברור במקום מה זה בוצע או נוסף..." מר פרח הסביר בחקירתו כי הנסיעה של 13:29 לא הייתה מתוכננת אלא " נוספה בגלל עומס נוסעים בחג... הגעתי לירושלים בשעה 13:20 ואז אמרו לי שאני יוצא שוב, אמרו לי ברגע האחרון. הייתי אמור לצאת רק בשעה 16:00...הנסיעה הנוספת רשומה רק בכתב יד ולא בדוח המחשב". מר פרח ציין כי במועדי חגים " יוצא הקו כל 3 דקות". עוד צורף תדפיס  הטכוגרף וכן " דו"ח איתורים" עם רשימה ממוחשבת של כל הנסיעות ביום 26.4.05 בקו פנימי 22582, הוא האוטובוס הרלוונטי. בהתאם לדוח האיתורים ניתן לראות כי באותו הרכב נהגו באותו יום עוד שני נהגים מלבד מר פרח: אריה ברנד ועיסא סיורי.  אריה ברנד תואר על ידי מר פרח כ -" בן חמישים פלוס...יש שני ברנד ושניהם אחים ועבדו בתחנה, אחד עם קרחת ואחד עם שיער מלא, בצבע ג'ינג'י בהיר. הוא גם נוהג בקו 402".  מר פרח שלל בחקירתו מצב בו נהג אחר ימכור כרטיסים תוך שימוש במכשיר שלו: " אני לא יכול לעבוד בלי זה. אנו לא מעבירים מאחד לשני".

5. ב"כ התובע בסיכומיו טוען כי יש לקבל גרסת ההורים, הנתמכת באופי פגיעת התובע,  כאמיתית וכי לא ניתן לחשוד בהם בביום תאונה. נטען כי לא הוכחה כל גרסה חילופית להתרחשות התאונה כאשר ההשערה כי הקטין נפגע מסגירת העגלה מחוץ לאוטובוס אינה נתמכת במאומה ואינה אפשרית. נטען כי טעות ברישומי הרופא בבית החולים אינה יכולה לבסס גרסה אחרת לתאונה. נטען כי מר סהר לא היה נהג האוטובוס בעת האירוע, כאשר לגרסתו כי הוא היה הנהג אין תמיכה מעבר לרשום בכתב ידו בכרטיס העבודה שלו. צויין כי מר פרח מלא טופס דיווח על תאונה שאינו מתיישב עם גרסתו כי באותה נסיעה לא היה כל דבר חריג ואין לקבל עדותו כמהימנה. נטען כי לאור תאור הורי התובע את הנהג נראה כי דווקא מר ברנד, שנהג באותו היום באותו האוטובוס ובצע מספר נסיעות באותו הקו, עונה לתיאור.

6. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי גם אם ארע האירוע הוא לא ארע בקשר לאוטובוס המבוטח על ידי הנתבעת. נטען כי קיימת סתירה בין גרסת הורי התובע ובין הרשום בתעודות חדר המיון - בקבלה ובשחרור. נטען כי לא הובאה ראיה לעניין המפגע בידית מושב האוטובוס וכי האב עצמו העיד כי כלל לא ראה דם באוטובוס. נטען כי ההורים לא פנו לנהג או למי מהנוסעים על מנת לקבל עזרה ועובדות אלו אינן מתיישבות עם השכל הישר. נטען כי נהג האוטובוס מכחיש את האירוע, כי המכשיר ממנו נרכשו הכרטיסים הוא של מר פרח ומדובר במכשיר אישי שלא ניתן להעברה. ב"כ הנתבעת טוען כי יתכן והתובע נפגע מעגלת התינוק שלו בעת שהוריו סגרו אותה מחוץ לאוטובוס. נטען כי על דוח האירוע  חתם מר פרח כי חשב שמדובר באדם אחר. נטען כי הורי התובע הציגו שלושה כרטיסים בלבד בעודם חמישה אנשים ומכאן יש ללמוד כי הם לא עלו על האוטובוס ממנו נרכשו הכרטיסים.

7. לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות החלטתי לקבל גרסת התביעה. אציין כי הורי התובע העידו באופן מהימן ביותר ואיני מטילה כל ספק באמיתות עדותם. איני סבורה, באופן חד משמעי, כי ההורים בדו את האירוע מליבם או כי עוותו את העובדות. האם ראתה את ידו של התובע תפוסה בידית המושב ושחררה אותה. האב היה בקדמת האוטובוס, לא ראה את היד התפוסה אך הבחין בדם ובבהלת התובע ואמו. איני מקבלת את ההשערה, שאינה נתמכת בדבר, כי הפגיעה ארעה טרם העלייה לאוטובוס, אולי מעגלת התינוק. אם כך היה, התובע היה בוכה טרם עלייתו לאוטובוס והפגיעה הייתה נראית עוד קודם. מעבר לכך, כאמור, האם ראתה את היד תפוסה בידית המושב ולכך אני מאמינה.  גם טיב הפגיעה מתיישב עם תאור האירוע על ידי ההורים. באשר לרישומים בחדר המיון - איני יכולה לייחס להם משקל כלשהו. גם אם האב לא ציין מיד במזכירות המיון, בהגיעו נרגש למקום, כי מדובר בפגיעה בתוך אוטובוס אין לכך כל משמעות. אני מקבלת את גרסת האב כי סיפר לרופא המטפל כי מדובר בידית של כסא האוטובוס, כפי שסיפר בקבלה, ובטעות רשם הרופא "דלת של אוטובוס".

8. ובאשר לעדות מר פרח. אכן, קיים קושי ליישב עדותו והמסמכים שהציג עם עדות ההורים. ההורים טוענים כי מר פרח אינו כלל הנהג שהיה במקום. אני מאמינה להם ולכן מקובלת עלי גם עדותו של מר פרח כי אינו זוכר ארוע כזה, למרות שחתם על דוח אירוע לגבי אותו היום. מר פרח טעה בכך שחתם ואני מאמינה לו כי אינו זוכר דבר. הנהג שהיה באותה נסיעה היה נהג אחר. ניתן היה לראות מדוח האיתור שהציגה הנתבעת כי באותו היום נהגו באותו האוטובוס עוד שני נהגים, כפי הנראה אחד מהם, שאף תיאורו החיצוני תואם לתיאור שהציגו ההורים, הוא היה הנהג בעת האירוע. הדברים לא נבדקו עם שני הנהגים האחרים משום שעל פי גרסת הנתבעת מספרו האישי של מר פרח הוא המופיע על גבי הכרטיסים ולא יתכן כי נהג אחר מכר את הכרטיסים. טענה זו, לטעמי, לא הוכחה דיה.  לא הוצגו הנהלים הרלוונטיים ב"אגד" ודרכי הפיקוח על בצוע נהלים אלו ולא הוברר אם לא קיימת אפשרות טכנית כי נהג אחד ימכור כרטיסים ממכשיר המשויך למספרו האישי של נהג אחר. ניתן לראות כי הנסיעה בה נפגע התובע אינה מופיעה במערכת הממוחשבת והיא הוספה ברגע האחרון ממש. הנסיעה מופיעה בכתב ידו של מר פרח ללא תמיכה נוספת וראיה נוספת  כי הוא זה אכן שבצע הנסיעה. על פי העדויות מדובר היה ביום עמוס במיוחד בקו, חול המועד פסח, כך שהיה צורך לתגבר נסיעות ואף להוציא אוטובוס "כל שלוש דקות". בנסיבות אלו יתכן וארעה טעות ברישום הידני לגבי הנסיעה הנוספת, יתכן וארעה החלפת מכשירים בין הנהגים. איני מוכנה לדחות את גרסת ההורים, המהימנה מאד בעני, רק על סמך רישום ידני של מר פרח, ללא ראיות נוספות, כאשר מר פרח בעצמו עשה רושם של מי שלא  זוכר דבר מאותו היום ואף היה מוכן לחתום על דוח אירוע שגוי לחלוטין, בו כביכול נפגע אביו של התובע מחוץ לאוטובוס.

9. לאור כל האמור, אני קובעת כי גרסת התביעה עדיפה במאזן הסתברויות על גרסת ההגנה ואני מקבלת אותה. פגיעת התובע ארעה במהלך נסיעה ומדובר בנזק גוף המכוסה על פי חוק הפיצויים.

10. ולשאלת הנזק. להערכת פגיעתו של התובע מונו על ידי בית המשפט שני מומחים רפואיים. פרופ' מלר, מומחה בית המשפט בתחום  הכירורגיה הפלסטית ציין בחוות דעתו מיום 26.12.06 כי לתובע נגרמה קטיעה חלקית של רקמה רכה בקצה אצבע 2 ביד שמאל  ופגיעה במיטת הציפורן. לא נמצאה עדות לשבר. חלק מהעור שהופרד  בפציעה נתפר חזרה  למקומו. נותר שינוי בצורת הציפורן והתעגלות יחסית של קצה הגליל המרוחק בהשוואה לאותו גליל ביד ימין. פרופ' מלר קבע כי הפגיעה החזותית- אסתטית שנותרה היא קטנה. פרופ' מלר העריך הנכות האסתטית  בשיעור של 3% למשך שלוש שנים, כאשר  המליץ על בדיקה נוספת בהגיע התובע לגיל 6. פרופ' מלר קבע כי אין מדובר בנכות תפקודית.

11. ד"ר שינדלר, מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו מיום 25.2.07 כי קיימת פגיעה קלה ביותר בקצה האצבע, המתבטאת בציפורן מעט מוקטנת ופגיעה קלה ביותר בכרית קצה האצבע, ללא פגיעה ביכולת הכיפוף, יישור או חוזקם. ד"ר שינדלר קבע כי מדובר בנכות מזערית בשיעור של 1%.

12. התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל. הוריו זכאים לפיצוי מסוים בגין נסיעות לטיפולים בעבר. לא הוכחו הפסדי שכר של האב בגין האירוע או נזקים נוספים. אני מעריכה את הפיצוי לו זכאים התובע והוריו, בהתחשב בטיב הפגיעה, גילו של התובע וכלל נסיבות העניין, בסכום כולל של 15,000 ש"ח נכון להיום. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט.

ניתן היום, כ"ב ב אדר א, תשס"ח (28 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: