פסק-דין בתיק א 192831/02

ביום 21.09.01 ארעה תאונת דרכים, עת נהג התובעת, מר אלכסנדר רודין, נהג עם רכבו בצומת לוד רמלה ועמד ברמזור, כשלפתע קיבל מכה מאחור, ע"י רכב מסוג סובארו, שהיה נהוג ע"י הנתבע 1.

עד התובעת העיד ביום 30.11.05 והנתבע 1 שהינו נהג הנתבעים, למרות שזומן אינספור פעמים, ודיונים נדחו לפי בקשת בא כוחו, לא התייצב ועדותו לא נשמעה מטעמים השמורים עימו.

הנתבע 1 שהיה מיוצג ע"י ב"כ (עו"ד א.כהן) הגיש בעצמו, כתב הגנה בתיק זה ומסר את גרסתו לעניין התובענה. 

הגרסה פורטה במפורט בכתב ההגנה שהגיש הנתבע 1 ביום 03.02.03 ולמעשה גרסה זו, גם שימשה את הנתבעת 2 שהייתה מבטחת של רכב הנתבעים שהיה מעורב בתאונה.

כאמור, בדיון שהתקיים ביום 04.05.03  התייצב עו"ד כהן בשמו של הנתבע 1 והודיע, כי הנתבע 1 חולה ואינו יכול להתייצב.  בנסיבות אלו, לא היה מנוס, אלא לדחות את מועד הדיון שהיה אמור להתקיים ביום 31.03.04, אלא שגם מועד זה נדחה לבקשתה של ב"כ התובעת ליום 12.01.05.

לדיון של 12.01.05 הגיש עו"ד כהן, ב"כ הנתבע 1, בקשה לדחיית הדיון עקב מחלתו של עו"ד כהן והדיון התקיים בסופו של דבר ביום 30.11.05, אלא שגם לדיון זה לא הגיע הנתבע 1 ועו"ד כהן הודיעני, כי למרות ששוחח עם מרשו והודיע לו על מועד הדיון, הוא לא התייצב ולפי בקשתו של עו"ד כהן, נדחה הדיון פעם נוספת לפנים משורת הדין ליום 04.12.05 כדי לשמוע את עדותו של הנתבע 1, אלא שגם לדיון זה, לא התייצב הנתבע 1 למרות שידע על מועד הדיון לפי דברי בא כוחו.

עדותו של עד התובעת הייתה עדות אמינה, לא נסתרה ועד זה העיד מפורשות, כי הוא לקח את פרטי הנהג במועד התאונה מתוך המסמכים שמסר לו וחתם על הודעה - נספח ה' לכתב התביעה (ת/2), בו פורטו בין היתר פרטים ונתונים שעד זה היה יכול לקבל אך ורק מפי הנתבע 1, כגון: מספרי הטלפון של הנתבע 1, מספרי הטלפון הנייד וכתובת הסוכן, מספרי תעודת החובה ושאר הפרטים של הנתבע 1.

בנסיבות אלו, אין כל ספק, כי אחריותו של הנתבע 1 הוכחה. 

למעלה מן הצורך, גם חוסר נכונותו של הנתבע 1 להתייצב למועדי הדיון הרבים שנקבעו בגינו, כדי שייתן עדותו כשחלקם הגדול של דחיות אלו, נעשה גם לבקשת בא כוחו, מחזקת את ההנחה והמסקנה, כי  אכן הוא זה שנהג ברכב והחשש שלו, להתייצב לדיון, נבעה בין היתר מהאפשרות, כי נהג התובעת יזהה אותו.

נותר אפוא לדון בטענת הנתבעת 2 שהייתה מבטחת רכב הנתבעים, כי היא פטורה מאחריותה, בטענה שהנתבע לא המציא לה כל הודעה בקשר לאירוע התאונה הנטען בכתב התביעה, ובכך פגע באפשרותה לברר את עניין החבות והנזק.

סעיף 24 ס"ק (ב) ל חוק חוזה ביטוח תשמ"א - 1981,  קובע, כי: במקרה בו המבוטח לא נותן הודעה על  מקרה הביטוח או אינו מוסר מידע ונתונים הדרושים לבירור החבות, במקרה כזה, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח, אלא במידה שהיה חייב בהם לו קיימה החובה.  החובה האמורה הינה זו המפורטת בסעיף 22 לחוק חוזה הביטוח הקובעת שעל המבוטח מוטלת החובה להודיע למבטח על מקרה הביטוח,  ובסעיף 23 (ב) החובה למסור למבטח נתונים לצורך בירור חבותו.

בסופו של דבר, גם אם לא קיבלה חברת הביטוח הודעה לאחר התאונה על האירוע מהמבוטח עצמו או מהמוטב, הרי שכתב ההגנה שימש כהודעה לכל דבר ועניין וממנה יכלה ללמוד הנתבעת 2 את גרסת וטענות הנתבע 1.

הנתבעת 2 לא עתרה לזימונו של הנתבע 1 כעד מטעמה או להוצאת צו הבאה כנגדו, עקב אי התייצבותו, למרות שיכלה לעשות כן, כדי להזים את טענת ועדות נהג התובעת בקשר לעובדה, כי הנתבע 1 הוא זה שנהג ברכב והיה אחראי לתאונה.

בנסיבות אלו, אני סבור, כי על הנתבעת 2 חלה החובה לשלם את הנזקים שגרם מבוטחה מכוח הוראות חוק חוזה ביטוח הקובעות את חבותו של המבטח למקרה שנקבעת חבות המבוטח.

כאמור, חבותו של הנתבע 1 נקבעה על ידי ולפיכך, קמה חבותה של הנתבעת 2 ואיני סבור, כי בנסיבות העניין והמקרה כאן, אם המבוטח היה מתייצב לדיון, היה בכך להועיל לנתבעת 2 או היה בכך כדי להפחית מחבותה אילו עשה כן.

מאידך, בתיק זה התנהלות הנתבע 1 גרמה להוצאות גם לתובעת וגם לנתבעת 2 ויש להשית עליו הוצאות בנפרד שאינן קשורות לחבותה של הנתבעת 2.

סוף דבר, שאני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 5,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 21.11.01 ועד לתשלום המלא בפועל, בתוספת אגרת בית משפט בסך של 277 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10% + מע"מ.  כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.