פסק-דין בתיק א 19266/06

א. כללי וטענות הצדדים

זו תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעים ע"ס 10,727 ש"ח בגין יתרת חוב הנובעת מהפרשי ריבית בגין ההלוואה שהועמדה לנתבעים ועמלות, לבין שווי פיקדון, שהוקם מכספי ההלוואה וחולט מאוחר יותר.

הנתבע 1 (להלן: " הנתבע") הגיש תצהיר תמיכה בבר"ל בשם הנתבעים בו טען, כי פתח חשבון בנק בסניף התובע לקבלת הלוואה לרכישת נכס מקרקעין, בו הועמדה לזכותו הלוואה בסך 1,150,000 ש"ח והוצא פנקס שיקים. לטענתו, ההלוואה שהועמדה כביכול לרשותו, לא ניתנה למימוש בשל דרישות התובע לביטחונות נוספים כמו רישום הערת אזהרה לטובת התובע, וסילוק משכנתא קודמת שרבצה על הנכס הנרכש, והכל בניגוד למוסכם. הנתבע מכחיש את יתרת החוב האמורה שכן לא נפרע כל שיק ו/או תשלום שהוא מחשבון הבנק, ולא נעשו בו פעולות, למעט הפקדה של 5,000 ש"ח ש"חולט" ע"י התובע ללא הסבר. נטען, כי במהלך פתיחת החשבון לא הוסברו תנאיו ולא נמסרו לנתבע עותקים ממסמכי הפתיחה, ולנוכח מחדלי התובע באי קיום התחייבויותיו, וביצירת חיובים מלאכותיים, הוסבו לתובע נזקים כספיים רבים, שבעטיים נאלץ לקבל הלוואה מבנק אחר.

בהמשך לחקירת הנתבע בדיון יום 19/6/06 ניתן לנתבעים רשות להגן, והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

בהחלטה האמורה לעניין הבר"ל, סברתי כי:

"לא ראיתי בחומר שבפני מסמך לפיו מימוש ההלוואה, להבדיל מהעמדתה בחשבון, מותנה בתנאים נוספים, ובעצם לא ברור מכוח מה, ולאחר שההלוואה הועמדה בחשבון, התובע לא אפשר מימושה, דבר שלא נסתר ובעצם אינו במחלוקת. השאלה האם אי יכולת מימוש ההלוואה נעוץ במחדל של התובע, או מבוסס על הסכמה כלשהי, לא ניתנת לבירור סופי במסגרת הבר"ל. יש לשמוע עדויות, תוך עיון בכלל מסמכי הקמת החשבון וההלוואה, והדבר לא נעשה בשלב זה."

בתצהירי העדות, הנתבע חזר על עיקר טענותיו בבר"ל, שתמציתן, החשבון נפתח רק לצורך העמדת ההלוואה וביצוע עסקת המקרקעין, בפועל לא נעשו בחשבון כל פעולות, לנתבעים נגרמו נזקים ממשיים בעסקת מכר המקרקעין, ועקב התנהגות התובע, 5,000 ש"ח קוזזו על ידי הבנק באופן חד צדדי, כל התנהלות התובע הינה רשלנית ומחוסרת תום לב, הנתבעים הוחתמו על מסמכים מבלי שהוסבר להם תוכנם, התובע השתהה בסגירת החשבון זמן רב גם אחרי שהבין שהנתבעים אינם זקוקים יותר לחשבון או להלוואה, ותוך גרימת נזק של תשלום ריביות מיותרות, לא היה מקום שלא לסגור את החשבון באופן מיידי וללא חיוב בהפרשים כלשהם, שכן הכל הוקם ונוהל על ידי הבנק, מבלי שנעשה שימוש על ידי התובעים, ובמילות ב"כ הנתבעים: "כאשר בנק מעמיד בחשבון לקוח כספי הלוואה ומצד שני לא מאפשר ללקוח להשתמש בכספי ההלוואה, ומצד שלישי מחייב את הלקוח בריבית ובעמלות כאילו ההלוואה ניתנה, זו התנהגות חסרת כל תום לב, בלתי הגיונית בעליל, כאשר הבנק נוקט בפעולה של דבר והיפוכו תוך עשיית רווחים."

התובע, ע"י המצהירה הגב' זוהרית יוגב (להלן: " גב' יוגב"), טוען, כי עובר להעמדת ההלוואה לנתבעים נערכו מס' פגישות בהן סוכמו תנאי ההלוואה, גובה העמלות, הביטחונות הנדרשים, דוגמת רישום הערת אזהרה בדבר משכנתא בטאבו, לטובת התובע, והכל בטרם העמדת ההלוואה לנתבע. בהקשר זה נטען, כי אי מימוש ההלוואה נובע מאי עמידת הנתבע בהתחייבויותו לרישום אזהרה לטובת התובע. עוד נטען, כי הנתבע פתח חשבון נוסף בבעלותו בלבד בו הפקיד 5,000 ש"ח לצרכיו העסקיים, והונפקו לבקשתו פנקסי שיקים וכרטיסי אשראי, אולם בפועל לא הפעילו ויתרת הזכות בו קוזזה לטובת החובה בחשבון נשוא התביעה ובהתאם לכתב הקיזוז ת/2. כן צורפו לתצהיר מסמכים נוספים בחתימת הנתבעים.

ב. דיון והכרעה

בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה הוסכם כי פס"ד יינתן עפ"י החומר שבתיק, תוך הגשת סיכומים בכתב.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים המלומדים נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

מן החומר שבפני עולה כי אכן, הועמדה בחשבון הנתבעים הלוואה בסך 1,150,000 ש"ח, וכי התובע לא אפשר את מימושה נוכח אי רישום הערת אזהרה לטובתו. השאלה היא האם אי יכולת מימוש ההלוואה נעוץ במחדל התובע, או מבוסס על הסכמות כלשהן שלא קוימו מצד הנתבעים, או מקורה בדרישה לגיטימית של התובע.

התובע טוען בסיכומיו כי היות ומדובר בעסקה לרכישת נכס, דרישתו לרישום אזהרה כתנאי למימוש ההלוואה הינה סבירה ומקובלת, בהתאם לנהלי העבודה, עפ"י המוסכם בין הצדדים, ולנוכח מסמכי כתב הודעה לממשכן במשכנתא/מישכון זכויות חוזיות לא מוגבל בסכום, ושטר משכון והמחאת זכויות חוזיות על דרך שעבוד, שחתמו הנתבעים. הנתבע, לעומתו, טוען כי עיקר טענת התובע הינה שיצא ידי חובתו בהעמדת סכום ההלוואה בחשבון, ומכחיש הטענה לפיה הובהר לנתבעים עובר להעמדת ההלוואה ופתיחת החשבון לרשום אזהרה לטובת התובע כתנאי למימוש ההלוואה, מה גם שלא נדרש כל מסמך ו/או מידע מהותי בעניין, ואין לתובע כל אסמכתא לדרישתו זו.

אין בידי לקבל את טענות הנתבעים בעניין זה, בניגוד לשלב הבר"ל, בתצהיר עדות התובע, יש התייחסות מפורשת לשאלת הביטחונות, סעיף 4 לתצהיר הגב' יוגב, וכאשר בסעיף 23 לתצהירה, צורפו הודעות לממשכן במשכנתא, מישכון זכויות חוזיות, חתומות על ידי הנתבעים, וכן שטר מישכון והמחאת זכויות חוזיות. מנספחים אלו ניתן ללמוד, ללא ספק, שהייתה כוונה מוסכמת על שני הצדדים להבטיח את החזר ההלוואה שאמורים לקבל הנתבעים בקשר לרכישת הנכס, במשכנתא על הנכס, וכן בשטר משכון והמחאת זכויות חוזיות על דרך שעבוד, איני מקבל טענה שהנתבעים לא הבינו על מה חותמים, או מה נדרשים לעשות בהקשר זה, המסמכים ברורים, והדרישה לבטוחות מסוג זה הינה דבר מקובל, כאשר מתבקשת פתיחת חשבון ללקוח חדש, וקבלת אשראי לצורך רכישת נכס מקרקעין, בשיעור העולה על 1,000,000 ש"ח. בהמשך לאמור, עניין מקובל וסביר הינו רישום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, בקשר להלוואה, או אשראי שניתן, כבטוחת ביניים, ועד לרישום הסופי של המשכנתא, טענות המצהירה בעניין מטעם התובע, נראות לי כמשקפות את מצב הדברים, עובר לסיכום בקשר למתן ההלוואה, ובמיוחד כאשר הנתבעים חתמו על מסמכי בטוחות סופיים כאמור, שהערת אזהרה הינה שלב ביניים מקובל וידוע בהקשר זה.

איני רואה מקום לקבל טענת הנתבעים, שהדרישה לרישום הערת אזהרה, וסילוק משכנתא של הבעלים הרשום, היו דרישות חדשות ומפתיעות, נראה לי מן החומר שבפני, שגם אם מסיבה כלשהי העניין לא עלה במפורש בשיחות הראשוניות, עדיין דובר על בטוחות, ולתובע, הייתה זכות בשלב של, בטרם העברת כספי ההלוואה, לדרוש את מה שדרש, ולעניין יישומן, וככל שהעניין לא עלה, עניין שאני מסופק, באופן מפורש, קודם לכן.

למעשה, הנתבע בתצהירו טוען בסעיף 3, כי נזקק למימון חלקי של עסקת רכישת נכס מקרקעין, וכי התובע נאות להעמיד את סכום ההלוואה הנדרש, הא ותו לא. ובהמשך, בסעיף 3.4, מגיע לרגע המשבר, כאשר הכסף בחשבון, אך אין אישור להוציאו, כיוון שנדרשת הערת אזהרה וסילוק משכנתא קודמת, איני מקבל טענת הנתבע, כי נזקק לכסף והתובע נאות להעמיד את סכום ההלוואה הנדרש, כך סתם, מדובר בהלוואה בסכום נכבד ביותר, ברור מן המסמכים שצירף התובע, שדובר על בטוחות והנתבעים הוחתמו על מסמכים בהקשר זה, ואף לא סביר, בנסיבות מתן אשראי כמו כאן, שתאושר הלוואה כך סתם, וללא כל דרישות ספציפיות לבטוחות.

לא נסתרה טענת התובע, לעניין אופן העמדת כספי ההלוואה בחשבון הנתבעים ורכישת פיקדון כספי באותו סכום, וכן לא נסתרו שאר הפעולות שבחשבון ושהביאו ליתרה הנתבעת כאן.

למעשה, השאלה שהועמדה במחלוקת בבר"ל, וכפי שצוינה לעיל, הוכרעה על פי החומר המלא שבפני, לטובת התובע, ומשכך, יש לקבל את התביעה.