פסק-דין בתיק א 19231/04

1.         התובע ואשתו היו מלקוחותיו של סניף קרית מוצקין של הנתבע 1 (להלן: "הבנק" או "הנתבע 1"). הנתבע 2 (להלן: "המנהל" או "בונפיל" או "הנתבע 2") שימש כמנהל סניף קרית מוצקין של הבנק.

2.         התובע ניהל את חשבונו בבנק מעל ל-15 שנים עוד לפני הארועים נשוא התביעה. התובע ואישתו נחשבו ללקוחות טובים ואמינים, אשר לא התעוררה לגביהם כל בעיה ביחסים עם הבנק.

3.         התובע החזיק מטעם הבנק "בכרטיס אשראי" ששימש גם למשיכת כסף במזומן ממכשירי בנק אוטומטיים. בין התאריכים 22.12.02 ל- 27.12.02 נעשו מספר משיכות במזומן מחשבונו של התובע, באמצעות מכשירי בנק אוטומטיים, בסכום מצטבר של 7,000 ש"ח (שיקרא להלן: "ארוע המשיכה הראשון").

4.         התובע פנה אל הנתבעים בטענה שמשיכת הכסף לא נעשתה על ידו, או על ידי אדם בידיעתו, או בהרשאתו וכי למעשה מדובר בשימוש לרעה שנעשה בחשבונו בכדי למשוך ממנו כספים שלא כדין. התובע דרש מהנתבעים שחשבונו יזוכה בסכום המשיכה שנעשה. הנתבעים תחילה סירבו לדרישתו של התובע, בטענה שהאפשרות שנעשה שימוש לרעה בחשבונו הינה קלושה. הנתבעים טענו שסביר הוא, שגם אם המשיכות לא נעשו ע"י התובע, הן נעשו על ידי אדם אחר בידיעתו או בהרשאתו, לאחר שמסר לאותו אדם הן את כרטיס האשראי והן את הקוד הסודי, שבלעדיו לא ניתן לבצע משיכה באמצעות מכשיר בנק אוטומטי. התובע לא קיבל את עמדת הבנק, עמד על דרישתו ואף ערב במשא ומתן קרובי משפחה המחזיקים כספים בבנק דיסקונט, שאיימו לעזוב את הבנק היה ודרישת התובע לא תענה. בסופו של דבר הבנק, משיקולים עסקיים, קיבל את דרישת התובע וזיכה את חשבונו בסכום ארוע המשיכה הראשון. כרטיס האשראי הרלוונטי הושמד והבנק הנפיק לתובע כרטיס חדש.

5.         ביום 3.5.04 בסביבות השעה 08:00, פקיד הבנק פנה אל התובע טלפונית (הפניה היתה תחילה אל אשת התובע, אשר הפנתה אותה אל התובע), לברר האם ביצע משיכת מזומן (ממכשיר בנק אוטומטי) בסך 2,500 ש"ח בערבו של היום הקודם. התובע מיד הכחיש את ביצוע המשיכה, הן על ידו והן על ידי אדם בידיעתו ו/או בהרשאתו. התובע שהיה למוד ניסיון רע מאירוע המשיכה הראשון, מיהר באותו בוקר אל הבנק, לברר את פשר העניין, כאשר הוא נוטל עימו את ארנקו בו החזיק את כרטיס האשראי.

6.         בברור שנערך באותו בוקר בבנק הסתבר שמאז שיחת הטלפון עם התובע בוצעה משיכה נוספת של עוד 2,500 ש"ח מחשבונו, בשעות הבוקר (סה"כ 5,000 ש"ח) (שיקרא להלן: "ארוע המשיכה השני"). כמו לאחר ארוע המשיכה הראשון גם הפעם התובע טען כלפי הבנק, שלא הוא או אדם בידיעתו ו/או בהרשאתו ביצע את המשיכה ועל כן דרש ממנו לזכות את חשבונו. כמו לאחר ארוע המשיכה הראשון, גם הפעם הבנק טען שסביר שהתובע או אדם בהרשאתו ביצע את המשיכה, מאותם נימוקים, ועל כן סרב לזכות את התובע. הפעם, בניגוד לארוע המשיכה הראשון, הבנק סרב לזכות את התובע.

טענות התובע

7.         ארוע המשיכה השני (כמו גם הראשון) מהווה "שימוש לרעה" בכרטיס חיוב שנעשה בחשבונו. לא הוא ולא אדם מטעמו ו/או בידיעתו ו/או בהרשאתו ביצע את משיכת הכסף. בהתאם לחוק כרטיסי חיוב התשמ"ו-1986 אחריותו מוגבלת וכי על הבנק לשהותו בגין הסכום שנמשך, למעט סכום של 75 ש"ח. לחילופין הבנק התרשל כלפיו ו/או הפר חובת האמון כלפיו, בכך שלא מנע משיכת מזומן מחשבונו באמצעות מכשירי בנק אוטומטים, ע"י אדם אחר שלא כדין ולפיכך חייב לפצותו בגין הסכומים שנמשכו כאמור. מאחר והבנק זיכה איתו בגין ארוע המשיכה הראשון, טענה זו מתיחסת רק לארוע המשיכה שני.

8.         הנתבעים פרסמו עליו לשון הרע, בכך שיחסו לו ניסיונות לקבל כספים במרמה בגין המשיכות שבוצעו מחשבונו, שנעשו או על ידו או על ידי אדם בהרשאתו. התובע טוען שפרסום זה נעשה ע"י הנתבעים פעמיים, פעם לאחר ארוע המשיכה הראשון ופעם נוספת לאחר  ארוע  המשיכה  השני.  התובע  העמיד  את  גובה  תביעתו בעילה זו על 100,000 ש"ח (50,000 ש"ח בגין כל ארוע).

טענות הנתבעים

9.         שני ארועי המשיכה נעשו ע"י התובע או ע"י אדם בהרשאתו. לא נעשה כל "שימוש לרעה" בחשבונו של התובע ואין כל עילה לחייב את הבנק להשיב לו את סכומי המשיכה. בקשר לכך, שהבנק זיכה את התובע בגין ארוע המשיכה הראשון, הדבר נעשה למרות שהבנק היה משוכנע שאין הצדקה להחזיר לו כספים, משיקול עסקי, נוכח איום של קרובי משפחת התובע (שניהלו חשבונות בסכומים גדולים) לעזוב את הבנק.

10.        כל הקשר עם התובע, באשר לשני ארועי המשיכה, נעשה באופן דיסקרטי וענייני, מבלי שפורסם עליו לשון הרע.

דיון

פירסום לשון הרע

11.        לא הוכח בפני בית המשפט כי הנתבעים פירסמו על התובע דברים המהווים לשון הרע, לא ביחס לאף אחד משני ארועי המשיכה. כל השיחות שנערכו עם התובע נעשו מטעם הנתבעים באופן ענייני, מקצועי, דיסקרטי ומכובד. השיחות עם התובע נעשו בחדרו של הנתבע 2, מנהל הבנק, במקום מבודד משאר חלקי הבנק ובאופן שהדברים לא הגיעו לידי לקוחות אחרים.

12.        התובע הוא זה שיזם את השיחות עם המנהל והוא זה שהביא לשיחות, פעם את אישתו ובפעם השניה את חברו והוא הסכים שהדברים הנאמרים לו ישמעו ע"י אנשים נוספים אלה.

13.        לא הוכח שפקיד אחר של הבנק, מעבר למנהל, ביצע פרסום כלשהו שמהווה לשון הרע על התובע.

14.        התובע לא הביא לעדות אף אדם שיכול להעיד שהנתבעים פרסמו עליו לשון הרע. יש בכך להחליש את גירסתו, שכן התובע עצמו טען שפרסומי הנתבעים הגיעו לידי מכריו ו/או חבריו. המנעות מלזמן אדם כזה לעדות, פועלת לרעת התובע.

15.        לאחר ארוע המשיכה הראשון התובע המשיך לנהל את חשבונו הפרטי בבנק. יש בכך להחליש את גירסתו, שכן אם הנתבעים באמת היו מפרסמים עליו לשון הרע כפי שטען, סביר שהוא היה עוזב את הבנק.