פסק-דין בתיק א 19201/02

1.         התובעת הנה חברה מוגבלת במניות שעיסוקה ביצוע עבודות בנייה הנדסית. הנתבע 1, שהלך לבית עולמו במהלך הדיון בתובענה ועזבונו בא במקומו, והנתבע 2 היו בעבר בעלי מניות בחברה בשם אמטאנס איוב חברה לעבודות בניין ופיתוח בע"מ (להלן: חברת איוב). שניהם נתבעו אישית לשלם לתובעת חוב בסך 49,404 ש"ח נכון ליום הגשת כתב התביעה, שהם חבים לה, לטענתה, לאחר שלא שולמה לה מלוא התמורה בעד עבודה שביצעה לפי הזמנתם האישית במהלך שנת 1997. הנתבעים כופרים בחבות האישית וטוענים כי ההתקשרות נעשתה בין התובעת לבין חברת איוב ולא עמם אישית. לגופו של העניין טוענים כי שולמה מלוא התמורה המוסכמת כך שממילא דין התובענה להדחות.

2.         כתב התביעה בסדר דין מהיר הוגש בשיהוי ניכר, כעבור חמש שנים ממועד ביצוע העבודות. לאחר פטירת הנתבע 1 הותר צירוף העזבון במקומו וניתנה לתובעת רשות להגיש כתב תביעה מתוקן. התובעת ניצלה זכות זו ואגב כך הוסיפה פירוט עובדתי לכתב התביעה המתוקן. הנתבעים הגישו כתב הגנה מתוקן.

3.         במהלך הדיון ניתן צו גילוי מסמכים ספציפיים. התובעת, אשר סברה כי הצו לא קוים על ידי הנתבעים, הגישה מספר בקשות למחיקת ההגנה בהתאם להוראות תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בקשות אלו כמו גם בקשת הנתבעים ביום הדיון, למחיקת כתב התביעה המתוקן בשל השינויים שנעשו בו ללא רשות בית המשפט, הושארו להכרעה במסגרת פסק הדין.

4.         דין בקשות אלו להדחות.

הבקשה למחיקת כתב התביעה המתוקן - אכן, התובעת הגישה כתב התביעה שונה ממה שהותר לה ברם הנתבעים ויתרו למעשה על טענה אפשרית שעה שהגישו כתב הגנה מתוקן ללא מחאה ותוך התייחסות לשינויים. לאחר מכן השתהו בהעלאת טענתם והמתינו עד לישיבת ההוכחות (לאחר דחיות של ישיבות קודמות מטעמים שונים). בכך נרפא הפגם שדבק בהליך, ושוב אין מקום להעלות טענה בעניין זה בשלב מאוחר של הדיון.

הבקשה למחיקת ההגנה - הנתבעים השיבו כי אין בידם מסמכים נוספים. בכך יצאו ידי חובה וקיימו את הצו. העובדה שבמהלך הדיון הסתבר כי קיימים מסמכים נוספים (המצויים לטענתם בידי שלטונות המס) אינה משנה את התוצאה אם כי לאי-גילוי זה יכול שתהא נפקות לעניין המהימנות.

5.         לגופו של העניין - שלוש פלוגתאות טעונות הכרעה. האחת, האם ההתקשרות של התובעת נעשתה עם חברת איוב, כטענת הנתבעים, או עם הנתבעים באופן אישי כטענת התובעת. השניה, היקף העבודה שהוזמנה והשלישית, האם שולמה לתובעת מלוא התמורה המוסכמת.

6.         התקשרות אישית או עם חברת איוב - מערכת היחסים בין בעלי הדין לא הוסדרה בחוזה בכתב, והעובדה שכתב התביעה הוגש בשיהוי ניכר (חמש שנים לאחר כריתת החוזה וביצועו) אינה תורמת לבירור העובדות לאשורן.

בין הצדדים נכרת חוזה בעל פה. לגרסת מנהל התובעת קודם להתקשרות לא ידע כלל כי הנתבעים מנהלים את עסקיהם באמצעות חברת איוב. לתובעת שולם באמצעות שיק של חברת איוב וגם חשבונית המס הונפקה על ידה.  התברר כי בין בעלי הדין קיימת היכרות רבת שנים הנובעת מהיותם בני אותו כפר.

ההיכרות הקודמת כמו גם דרך ההתקשרות (בעל פה) תומכים במסקנה שהחוזה נכרת בין הצדדים באופן אישי, שהרי סביר להניח כי פעילות עסקית בין שתי חברות תעשה בכתב. עם זאת מגרסת התובע עולה, כי כל הקשר היה בינו לבין הנתבע 2, וגם האחרון העיד, כי אביו המנוח פרש מכל עבודה בשנת 1995, שנתיים לפני החוזה נשוא התובענה דנן. מכאן, שאין ראיה שהמנוח נטל חלק בעסקה. ביצוע התשלום באמצעות שיק של חברת איוב אינה משנה את התוצאה, שכן  התשלום בוצע לאחר ההתקשרות החוזית ולאחר ביצוע העבודה. משלא הובהר כדבעי כי ההתקשרות היא עם חברה מוגבלת במניות, חלה חובת התשלום ישירות על הנתבע.

אני קובעת אפוא כי החוזה נערך בין התובעת לבין הנתבע 2 אישית.

7.         היקף העבודה - אין חולק כי בחודש אפריל 1997 או בסמוך לכך הוזמנה מהתובעת עבודת פיזור מצעים והידוקם בתוך שטח מפעל וולקן בגוש תפן. לטענת התובעת סוכם כי ישולם בעדה סך של 24,000 ש"ח  כולל מס ערך מוסף. מתוך סכום זה שולם סך 18,000 ש"ח בלבד. לגרסתו, עם סיום עבודה זו הוזמנה עבודה נוספת של הריסת מבנה ופינוי פסולת בעבורה סוכם מחיר פאושלי בסך 25,000 ש"ח,  שלא שולם.

גרסת הנתבע הנה כי הסך של 18,000 ש"ח ששולם היווה את מלוא התמורה המוסכמת בעד כלל העבודות שהוזמנו מהתובעת. בכתב ההגנה לעומת זאת הכחישו הנתבעים ביצוע שתי עבודות. לטענתם,  בוצעה עבודה אחת בלבד.

8.         הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. לעניין היקף העבודות מעדיפה אני את גרסת מנהל התובעת על פני גרסת הנתבע. כאמור, הכחיש האחרון תחילה כי הוזמנה יותר מעבודה אחת ורק במהלך עדותו הודה כי הוזמנה בשטח אתר העבודה עבודה נוספת. גרסה מאוחרת זו מתיישבת עם גרסת מנהל התובעת ולכן אני קובעת כי הוזמנו מהתובעת שתי עבודות כפי שנטען על ידו.

8.         גובה התמורה המוסכמת - כאמור, לטענת הנתבע סוכם על תשלום בסך 18,000 ש"ח בעד העבודה בשלמותה וסכום זה שולם במלואו.

            לעניין גובה התשלום המוסכם בעבור העבודה הראשונה מקובלת עליי עמדת הנתבע כי סוכם על תשלום בסך 18,000 ש"ח. מסקנה זו מתיישבת עם מועד התשלום וכן עם התמורה שקיבלה חברת איוב ממזמין העבודה, הגבוהה במעט מהסכום המוסכם לטענת מנהל התובעת. פער הסכומים הקטן אינו מותיר רווח קבלני לנתבע עובדה שאינה סבירה בנסיבות העניין. לפיכך, אני קובעת כי בעד העבודה הראשונה שולמה התמורה במלואה.

            עם זאת, גרסת התובעת לפיה סוכם על תשלום תמורה נוספת בעד העבודה הנוספת שהוזמנה עדיפה עליי על פני גרסת הנתבע. גרסתו נתמכת ברישום בספח השיק על סך 18,000 ש"ח שנמסר לתובעת והן בקבלה שהופקה על ידה. בשניהם נרשם " ע"ח" שמשמעותו, " על חשבון", ומכאן, שנותר סכום לתשלום. ודוק, שני הצדדים רשמו רישום דומה.

מאחר שתשלום זה שולם לאחר השלמת העבודה הראשונה יש יסוד למסקנה כי התשלום הבלתי מסולק מתייחס לעבודה השנייה שבוצעה.

            למותר לציין כי לולא הוסכם על גובה התמורה בגין העבודה השניה היתה התובעת זכאית לתשלום מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לטענת התובעת סוכם על תשלום בסך 25,000 ש"ח כולל מס ערך מוסף בגין ביצוע עבודה זו.  הכחשתו הראשונית של הנתבע כי בוצעה עבודה נוספת כמו גם העדר ראיה אחרת זולת ראיות התובעת תומכים בגרסת האחרונה.