פסק-דין בתיק א 19136/04

בפני תביעה כספית בסך של 14,000 ש"ח, אשר הוגשה במקור נגד שלושה נתבעים.

נתבע מס 1 עו"ד צבי הרניב, נמחק מהתביעה.

טענות התובע

התובע, ביחד עם עו"ד הרניב, היו כונסי נכסים של דירה שהיתה שייכת לבלה ניאזוב ז"ל (להלן "המנוחה"), ולנתבע 2. האחרונים היו נשואים והתנהלו ביניהם תביעות בבית המשפט למשפחה.

בתביעה שהוגשה נגד נתבע 2, בת.א. 1290/96 בבית המשפט השלום באשדוד, (להלן "התיק באשדוד"), חוייב נתבע 2, לשלם שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ש"ח בצירוף מע"מ. משלא שילם זאת, נפתח נגדו תיק הוצל"פ מס' 17-10636-96-3.

התובע הטיל עיקולים שונים אך לא התקבל כל סכום על חשבון חובו.

התובע, ביחד עם עו"ד הרניב, ככונסי נכסים, פעלו למכירת דירת בני הזוג. כספי המכירה הופקדו בחשבון בבנק לאומי, וממנו שולמו הוצאות הכינוס, והוצאות נוספות של בני הזוג.

התובע והמנוחה, לא ערכו ביניהם הסכמי שכ"ט, כיוון שהיו ביניהם יחסי אמון. הוסכם ביניהם, כי שכ"ט המגיע עבור טיפול בתיק באשדוד יסולק על ידי גביית שכ"ט עו"ד שנפסק על ידי בית המשפט. המנוחה לא שילמה לתובע עבור ניהול תיק זה ותיק ההוצל"פ ולכן התובע זכאי לקבל את כל שכה"ט שנפסק באותו תיק לעצמו.

עם מותה של המנוחה, הוכרז בנה הקטין, נתבע 3, כיורשה היחידי והיה רשאי לקבל את כל הכספים שבקופת הכינוס.

על דעת נתבע 2, ובתיאום עם עו"ד הרניב, אשר הודה בשם מרשו נתבע 2, כי יתרת חובה של המנוחה, תשולם על ידי נתבע 2, התובע קיבל את הכספים על ידי משיכתם מחשבון הפיקדון המשותף של בני הזוג.

נתבע 2 פעל בחוסר תום לב כאשר הסכים למשיכת הכספים, והטעה את התובע, כיוון שלאחר מכן פנה לבית המשפט בתביעה להחזרת סכום זה, תוך שהוא מכחיש את הסכמתו הקודמת. על פי החלטת בית המשפט, נאלץ התובע להחזיר את הסכמים שמשך מהחשבון המשותף של בני הזוג.

לטענתו, נתבע 2 חייב סכום זה לתובע, כיוון שהיה עליו לשלמם למנוחה, ואלה היו אמורים לעבור לתובע, על פי ההסכמות שהיו לו עם המנוחה.

טענות נתבעים 2-3

התביעה התיישנה ולו מן הטעם הזה דינה להידחות.

התובע לא טוען שהמנוחה המחתה לו את זכותה, לקבלת כספים המגיעים לה בהתאם לפסק הדין בתיק באשדוד ולכן תיק ההוצל"פ נפתח על שם המנוחה ולא על שם התובע. לאור זאת, העילה לגביית הכסף, קמה עם מתן פסק בדין, ביום 25.10.96, אשר התיישנה בתום 7 שנים, דהיינו ביום 25.10.03, כאשר התביעה דנן הוגשה ביום 1.2.04.

לתובע אין כל זכות אישית לפעול כנגד נתבע 2.

לטענת נתבע 2, התובע שכנע את המנוחה, להגיש תביעה פינוי מדירה שהייתה רשומה על שם בני הזוג, נגד נתבע 2 ושניים נוספים, כולם עולים חדשים. התובע נטל פסק דין בהעדר הגנה נגד שלושת הנתבעים. הוא פתח תיק הוצל"פ בשם המנוחה, וגבה ממנה את מלוא שכר הטרחה שהגיע לו.

ביום 9.9.99 הודיע התובע למי שהיה באותו זמן ב"כ נתבע 2, כי בחשבון הנאמנות קיים הסך של 16,000 ש"ח ומחציתם מגיעים לו, וביום 23.11.99 כתב לב"כ הנוכחי של נתבע 2, כי בחשבון הנאמנות קיים הסך של 30,000 ש"ח, וכי נתבע 2 זכאי למחציתו. בהמשך, בפגישה עם נתבע 2, קיבל נתבע 2 מהתובע, סך של 17,000 ש"ח. לאחר מכן נפגש עם ב"כ הנוכחי של נתבע 2, במשרדו, בעניינים הקשורים לנתבע 2, ולא הזכיר כל חוב שהוא שנתבע 2 חייב לו.

בשלב מאוחר יותר, ולאחר רישום דו"ח הכינוס, גילה התובע חשבון נאמנות עודף, והמציא את סיפור חובו של הנתבע 2.