פסק-דין בתיק א 191036/02

1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת ילידת 13.3.54, בתאונה שארעה לה מיום 14.5.98, כאשר שהתה בקניון הזהב ברח' סחרוב 12 בראשון לציון (להלן: "הקניון") וכפי שיתואר בהמשך.

2. נתבעת 1 הייתה המחזיקה והמנהלת של הקניון בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו אשר הייתה מבוטחת על ידי נתבעת 4. נתבע 2 היה מנהל התחזוקה מטעמה של נתבע 1, נתבע 3 שימש כעובדו של נתבע 2.

3. בהתאם לנטען בסעיפים 1-2 בכתב התביעה תוארה התאונה כך:

"...בעת ששהתה בקניון הזהב...יחד עם בתה וחברתה של בתה, ליד דוכן שהיה מוצב ליד "הסופר סנטר"  שבקניון, ספגה לפתע התובעת חבטה עזה בראשה מקרש שנשא הנתבע 3 בעת שהיה עובד תחזוקה של הקניון. יצוין כי אותו יום היה ל"ג בעומר שהיה יום חופש לילדים והקניון המה מאדם. בעת האירוע הנתבע 2...עמד ליד הנתבע 3 ולאחר הפגיעה לקח את התובעת ומלוויה למשרדי הנתבעת 1" (להלן: "התאונה").

עיקר טענות בתמצית:

4. התובעת טוענת בסיכומיה כי באשר לנתבע מס' 3 היא זכאית לפסק דין כנגדו, שכן כתבי הטענות נמסרו לו כדין אולם האחרון בחר במודע שלא להתגונן ויש לראות בו כמודה בעובדות כתב התביעה. לעניין רשלנותו טוענת התובעת כי התרשל כלפיה ולא נהג כעובד סביר עת הוביל קרש מסוכן בטבורו של קניון סואן.

5. באשר לחבותה של נתבעת 1 טוענת התובעת כי התרשלה על פי פקודת הנזיקין בהיותה המנהלת והמחזיקה בקניון, כמו כן טוענת לאחריותה בעילות הבאות: הפרת חובה חקוקה , "הדבר מעיד על עצמו" , מכוח אחריותה השילוחית כמעבידתו של נתבע 3 ומטרד לציבור.

6. התובעת טוענת כי יש לחייב את נתבע 2 בגין התרשלותו כממונה ישיר של נתבע 3 , שכן הלה לא הדריך את נתבע 3 באשר לאופן ביצוע עבודתו, לא פיקח על עבודתו, לא מנע עבודות תחזוקה של הנתבע 3 בזמן האירוע, לא דאג שיוצבו שלטי אזהרה, בחר להישאר ספון במשרדו ללא פיקוח.

7. נתבע 3 כאמור בחר שלא להתגונן. 

8. בסיכומיהן טוענות נתבעות 1-2 ו-4 כי אין לייחס להן כל אחריות. הנתבעות מכחישות את גרסתה של התובעת וטוענות כי באותו היום באותה השעה בהן טוענת התובעת כי נפגעה  כלל לא בוצעו עבודות בקניון בעת ששהו מבקרים בו אלא רק בשעות בהן הופסקה הפעילות בקניון.

9. הנתבעות טוענות כי אם נפגעה התובעת כטענתה אין מקום לייחס אחריות לפתחן שכן הפעולה נעשתה בניגוד להנחיותיה ועל פי החלטתו של נתבע 3 באופן עצמאי, ובכל מקרה לא הוכחה טענתה של התובעת לפגיעה על ידי ראיות ועל כן דין התביעה להידחות.

10. הנתבעות טוענות כי לא חל הכלל המצוין בסעיף 41 לפקודת הנזיקין שכן התובעת ידעה את העובדות לטענתה ולפיכך לא מתקיים היפוך נטל ההוכחה. כך גם אין להחיל את סעיף 42 לחוק שכן אין המדובר במטרד לציבור.  

העידו בפניי העדים הבאים :

א.      ד"ר מארק וויזר- מומחה מטעם התובעת בתחום הפסיכיאטרי.

ב.      ד"ר מריאן קלמנוביץ- מומחה מטעם התובעת בתחום הא.א.ג. .

ג.        מר משה חברון- בעלה של התובעת.

ד.      התובעת בעצמה.

ה.      ד"ר יחזקאל לוי- מומחה מטעמה של התובעת בתחום העיניים.

ו.        פרופ' מנחם שדה- מומחה מטעם התובעת בתחום הנוירולוגיה.