פסק-דין בתיק א 1908/01

תוך כדי נסיעה סטה הרכב לצד הדרך, התהפך והתובע נפגע באופן אנוש.

לרכב לא היה ביטוח חובה תקף ליום התאונה. לכן, הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת" או "קרנית").

בכתב ההגנה כפרה הנתבעת בעצם התאונה וטענה לחלופין כי יש לדחות את עמדת התביעה, שכן אין יריבות בינה לבין התובע ואין לו עילת תביעה נגדה, בין היתר לאור העובדה כי התובע עצמו היה הנהג, אשר נהג ברכב כשאין בידו רישיון נהיגה. לחלופין, נטען כי התובע נהג ברכב גנוב כאשר ידע שנוהגים בו ללא רשות, או שהיה עליו לדעת זאת, או שידע כי לנהג הרכב אין רשיון נהיגה.

קרנית הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבע 1, עזבון המנוח חמזה בראנסי. 

טענת ההגנה העיקרית של הנתבע 1 היא, כי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר יריבות, שכן המנוח היה נוסע ברכב ולא נהג בו.

מכאן עולה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים היא שאלת זהותו של הנהג בעת התאונה, והשאלה החלופית בדבר הנהיגה ברכב גנוב.

הדיון פוצל, כך שבשלב ראשון נדונה שאלת החבות.

יש לכן לבחון להלן את גרסת התביעה ואת הטענות החלופיות של הנתבעת.

2 .   זהות הנהג ברכב בעת התאונה:

על מנת להכריע בשאלת זהות הנהג בעת התאונה יש לבחון את גרסת התביעה, הן באשר לאירועים אשר קדמו לתאונה והן באשר לתאונה עצמה ולזמן הסמוך שלאחריה.

א.   האירועים לפני התאונה:

התובע טען בתצהירו כי הוא ושניים מחבריו יוסרי עוואדה (להלן: "יוסרי") ושיח יוסף (להלן: "יוסף") הלכו ביום התאונה לבקר באזור התעשייה בטייבה קרוב משפחה של התובע.

הביקור התקיים בחדר השמירה של מפעל בשר של בן דודה שלו, ששמו שאדי.

התובע טען כי לא מצאו את שאדי במפעל.

בסביבות השעה 20:20 עשו את דרכם חזרה לטייבה מאזור התעשיה לכיוון הכביש הראשי.

התובע טען כי באותו מועד עצר להם רכב, בו נהג המנוח שהתובע הכיר אותו והציע להם "טרמפ" לכיוון טייבה.

התובע טען כי הוא ושני חבריו עלו לרכב, כאשר יוסף ישב ליד המנוח אשר נהג ברכב, התובע ישב במושב האחורי בצד הנהג ויוסרי ישב לידו בצד ימין של הרכב.

שני ק"מ לאחר שנסעו ונכנסו בכניסה הראשונה לטייבה מכיוון צפון, נכנסו לכביש 24 והתובע ביקש מהמנוח שנהג שיוריד אותם ליד המסגד. לפני המסגד ישנו סיבוב, התחיל מעט גשם והמנוח החליק בסיבוב והרכב נפגע עוד לפני שהגיעו למסגד.

בתמיכה לגרסתו צרף התובע את תצהיריהם של יוסרי ויוסף, אשר האמור בהם היה זהה למעשה לגרסתו של התובע.