פסק-דין בתיק א 19070/06

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בכתב אשר הוגשו לאחר דיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים, מנהל התובעת והנתבע 1 בעצמו, במסגרת תביעה שטרית שהגישה התובעת נגד הנתבעים בגין שטר חוב מספר 512445 על סך 144,000 ש"ח שמועד פירעונו ביום 16/11/03, אשר הועמד ביום הגשת התביעה על סך של 61,838 ש"ח.

הנתבע 1 הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות אשר משמש ככתב הגנה בתיק, בו הצהיר כי חתם על שטר החוב יחד עם הנתבעת 2 כערבה, במסגרת הסכם מיום 16/11/03 שנערך בינו לבין "גל חתמים", שהוגדרה בהסכם כ"גלקום סוכנות לביטוח (2003) בע"מ" (להלן: " גל חתמים"
ו- " ההסכם" בהתאמה). עוד הוצהר כי על-פי ההסכם, התחייבה גל חתמים להעמיד רכב לרשות הנתבע 1 באמצעות התקשרותה בעסקת ליסינג עם חברת אלבר ציי-רכב (ר.צ.) בע"מ (להלן: " אלבר"), ומנגד התחייב הנתבע 1 להשבת הוצאות המימון שתשלם גל חתמים לאלבר. לטענת הנתבע 1, סוכם כי שם הנפרע בשטר ימולא בשמה של גל חתמים בלבד, והעברת השטר לידי התובעת נעשתה ללא כל הרשאה. כן הוצהר כי השטר, להבדיל מביטחונות אחרים שנמסרו לגל חתמים על-פי תנאי העסקה, נועד להבטיח אך ורק את החזרתו של הרכב לאלבר, אם וכאשר יתקיימו התנאים המחייבים זאת. בהמשך נטען כי בשנת 2003 הפסיקה "גל חתמים" את פעילותה, וחדלה מלכבד את הוראת הקבע אשר מסרה לאלבר בקשר עם מימון עסקת הליסינג, וכעבור מספר חודשים נלקח הרכב מידי הנתבע 1 והושב לאלבר. לטענת הנתבעים, היות שהשטר נמסר כבטוחה להשבת הרכב, ומשזה הושב לאלבר אין עוד חובה על הנתבעים לפרוע את השטר.

בהחלטה שניתנה במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בגין מלוא הסכום שנתבע בתיק דנן. יצוין שבהחלטה הנ"ל ישנה התייחסות גם להתנגדות לתביעה שטרית נוספת שהוגשה על-ידי התובעת כנגד הנתבעים במסגרת תיק אזרחי 019069/06, אשר בגינה ניתנה לנתבעים רשות חלקית להתגונן, אולם תביעה זו נמחקה בשלב קדם המשפט.

הנתבע 1 הגיש תצהיר עדות ראשית בשמו ובשם הנתבעת 2 בו חזר על טענותיו בכתב ההגנה וכן טען, בין היתר, כי פרע ביום 17/11/03 שיק שנמסר לגל חתמים על סך 10,388 ש"ח עבור 3 חודשי תשלום והוצאות פתיחת העסקה. לטענת הנתבע 1, היות שסמוך לאחר פירעון השיק הנ"ל חדלה גל חתמים לכבד את הוראת הקבע של תשלומי הליסינג והרכב נלקח על-ידי אלבר - לא התקיימו התנאים לפירעון השיק, והיה על גל חתמים להשיבו לידי הנתבע 1, אולם היא לא עשתה כן. עוד נטען כי מר עזרא יעקובי מגל חתמים הבטיח להשיב לנתבע 1 את יתרת השיקים ואת שטר הביטחון שנמסרו במסגרת העסקה, אך לא קיים את הבטחתו והותיר בידיו את השטר וכן שיק אחד שמספרו 5000309.

מר עזרא יעקובי הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, ואישר כי התובעת שנשאה בתחילה את השם "יעקובי רוזנטל סוכנות לביטוח (2000) בע"מ", החליפה את שמה ל"גלקום - סוכנות לביטוח (2000) בע"מ". מר יעקובי טען כי ביום 16/11/03 העבירה התובעת מחשבונה סך של
10,388 ש"ח לאלבר, ולאחר מכן המשיכה לקיים את ההסכם ושילמה את תשלומי הליסינג באמצעות הוראת הקבע עד לחודש אוגוסט 2004, וזאת על אף שהחל מחודש פברואר 2004 החלו השיקים של הנתבע 1 לחזור מהבנק ללא כיסוי. בהמשך טען מר יעקובי כי באפריל 2004 פנה אליו הנתבע 1 בבקשה שלא להפקיד בבנק את השיקים שנתן לתובעת, מחשש שהחזרת השיקים תהפוך אותו ל- "מוגבל חמור", וזאת תוך הבטחה מפורשת לפרוע את השיקים במזומן או בשיקים חלופיים. לטענתו של מר יעקובי, הנתבע 1 לא עמד בהבטחותיו ולא שילם את חובו לתובעת למרות פניותיה הרבות אליו, ומשום כך ביטלה התובעת בחודש אוגוסט 2004 את הוראת הקבע  לאלבר, אשר נטלה את הרכב מהנתבע 1 כדין. בתצהיר קיים פירוט של התשלומים ששולמו לאלבר עבור הנתבע 1, ונטען כי בסך הכל שולמו 41,123.48 ש"ח, כאשר סכום זה אינו כולל הפרשי הצמדה וריבית והוצאות שנגרמו לתובעת עקב הפרת ההסכם. לבסוף הוצהר שהטענה כי התובעת נטלה את השיקים של הנתבע 1 כדי לקבל אשראי בבנק עקב עמידתה בפני קריסה כלכלית הינה שקרית וחסרת כל בסיס.

במהלך הדיון נחקרו הצדדים על תצהיריהם, ולאחר מכן הוחלט על הגשת סיכומים בכתב, לבקשתו של ב"כ הנתבעים. בהחלטה שהתקבלה בסוף הדיון נקבע כי בית המשפט ישקול "יתרת זכות" במאזן ההוצאות לטובת ב"כ התובעת בעקבות עמידת הנתבעים על הגשת סיכומים בכתב.  

דיון

טענתם של הנתבעים לפיה שטר החוב אמור היה להירשם לפקודת גל חתמים בלבד והועבר לידי התובעת ללא הרשאה נזנחה בשלב הדיון והסיכומים. מכל מקום, נראה שאין ממש בטענה זו לאור הצהרתו של מר יעקובי, אשר נתמכה במסמכים מתאימים ולא נסתרה, כי מדובר למעשה באותה חברה אשר שמה שונה.

לפיכך, נותרו שתי שאלות מרכזיות השנויות במחלוקת בין הצדדים: (1) האם שטר הביטחון נשוא התובענה נמסר לתובעת אך ורק כבטוחה להחזרת הרכב או שמא להבטחת כל התחייבויותיו של הנתבע 1 לתובעת על-פי ההסכם? (2) האם הנתבע 1 הפר את ההסכם, ואם כן, מהו הסכום שעליו לשלם לתובעת בגין ההפרה?

סעיף 7 להסכם קובע כי בנוסף לסדרת השיקים שעל הנתבע 1 (המכונה בהסכם בשם "מיקי") למסור לתובעת:

"... ימסור מיקי לגל חתמים בטרם ביצוע העסקה שטר חוב על סך כל שווי עסקת הליסינג בחתימתו ובחתימת ערב וללא ציון פרטי בנק".

הסעיף איננו קובע כי שטר החוב נמסר כבטוחה להשבת הרכב, ואין בהסכם או בשטר כל תניה או הוראה אחרת המלמדת על כך. יתר על כן, נוסח הסעיף לפיו השטר יינתן "על סך כל שווי עסקת הליסינג" להבדיל משווי הרכב, מרמזת שהשטר נועד להבטיח את כלל התחייבויותיו של הנתבע 1 במסגרת העסקה. בנוסף, העובדה ששטר החוב נמסר לתובעת ולא ישירות לאלבר, שהיא בעלת הרכב, עשויה אף היא להעיד שהשטר לא נועד להבטיח את החזרת הרכב, אלא את קיום חובותיו של הנתבע 1 לתובעת על-פי ההסכם.

אין לקבל את טענת הנתבע 1 לפיה היה על התובעת לזמן לעדות את מנסח ההסכם, מר אלכס קפלון, על-מנת להוכיח את גרסתה בעניין מהותו של שטר החוב. הואיל ומדובר בתביעה שטרית, כאשר כאמור אין על גבי השטר או בהסכם כל הגבלה מפורשת בנוגע להתחייבויות שנועד השטר להבטיח - הנטל על הנתבעים להוכיח שהשטר ניתן כבטוחה להחזרת הרכב בלבד. מכאן שיש לזקוף את אי זימונו של מר קפלון לדיון לחובתם של הנתבעים.

בהיעדר ראיות כלשהן לתמיכה בטענתם של הנתבעים בעניין שטר החוב, מדובר בטענה לא מבוססת בעל-פה כנגד מסמך בכתב, ודינה להידחות.

באשר להפרת ההסכם, לא נסתר כי הרכב היה ברשותו של הנתבע 1 עד לסוף חודש אוגוסט 2004, בעוד הנתבע 1 שילם עבור הליסינג רק עד לחודש פברואר 2004. הנתבע 1 העיד בעמוד 2 פסקה 4 לפרוטוקול: " נכון שמחודש פברואר החלו לחזור לי שיקים בחשבון בבנק לאומי", ובהמשך העיד, כאמור בעמוד 3 פסקה 5 לפרוטוקול: " אתה שואל האם לא שילמתי מחודש פברואר לגל חתמים ואני משיב בחיוב".  

כמו-כן הודה הנתבע 1 כי שילם לתובעת סך של כ- 17,000 ש"ח בלבד: 10,388 ש"ח בעת קבלת הרכב ושני תשלומים נוספים למועדים דצמבר 2003 ינואר 2004 (ראה עמוד 3 פסקה 5 לפרוטוקול), וכך אף עולה מתצהיר התובעת (סעיפים 23 ו- 27 לתצהיר). הוצגו ראיות לכך שהתובעת שילמה לאלבר את הסך הנ"ל ששולם על-ידי הנתבע 1, והדבר לא הוכחש ולא נסתר על-ידי הנתבעים. עוד נטען כי התובעת שילמה לאלבר סכום נוסף של 24,324.93 ש"ח בגין תשלומי הליסינג מחודש פברואר ועד חודש אוגוסט 2004, וכן סך של 16,798.55 ש"ח במסגרת הסדר פשרה עם אלבר. מהחשבוניות שצורפו כנספח יח' לתצהיר מטעם התובעת עולה לכאורה כי אכן שולם הסכום הנטען במסגרת הסכם הפשרה וכן 22,705 ש"ח בגין חודשים פברואר עד אוגוסט 2004. לעומת זאת, אין תימוכין לטענת התובעת בדבר תשלום נוסף לאלבר בסך 1,456 ש"ח עבור חודש ינואר 2004 שלא שולם על-ידי הנתבע 1. בנוסף, לא קיים בתצהיר פירוט המבאר על סמך מה הועמד סכום התביעה על סך של 61,838 ש"ח כאשר החוב נכון לחודש אוגוסט 2004 מסתכם בכ- 40,000 ש"ח בלבד.

הנתבעים לא הציגו ראיות לסתור ואף לא הכחישו באופן מפורש את הטענה שהתובעת שילמה לאלבר תשלומי ליסינג עבור השימוש ברכב מחודש פברואר ועד אוגוסט 2004. אשר על כן, אין ספק כי על הנתבעים להשיב לתובעת את הסך של 22,705 ש"ח ששילמה לאלבר בגין אותם חודשים שבהם עשה הנתבע 1 שימוש ברכב מבלי לשלם עבורו.

כמו-כן הנני קובע כי על הנתבעים להשיב לתובעת את הסכום הנוסף של 16,798.55 ש"ח ששולם לאלבר במסגרת הסדר הפשרה. על-פי הממצאים שבפני, התובעת ביטלה את הוראת הקבע לאלבר עקב אי פירעון השיקים של הנתבע 1, ועל-כן מחדלו של הנתבע 1 הוא שגרר למעשה את חיובה של התובעת בתשלום הסכום הנ"ל, עקב הפרת תנאי העסקה עם אלבר. עוד יצוין כי עיון בהסכם מעלה שהנתבע 1 התחייב להשיב לתובעת כל סכום שתשלם לאלבר במסגרת עסקת הליסינג.