פסק-דין בתיק א 19065/04

ביום 08/12/99 נגנבה מכונית מזדה לנטיס שלטענת התובעת הינה בבעלותה, מתחנת שטיפת כלי רכב בתחנת הדלק פז מנחם. הגניבה אירעה שעה שהגנב ניגש לעובד של מכון השטיפה שגמר לייבש את הרכב לאחר שטיפתו במנהרת הרחיצה, שאל אותו אם סיים את ניקוי הרכב, ומשהשיב בחיוב נכנס לרכב ללא מחאה של עובד מכון השטיפה ונסע לדרכו. בעת אירוע הגניבה היה שוכר הרכב, מר מאיר רז, עת/2 (להלן: " הנהג") במסעדה שבשטח תחנת הדלק. דבר הגניבה נודע לו כרבע שעה לאחר מכן כאשר הגיע לקחת את הרכב לאחר השטיפה.

טענות הצדדים.

לטענת התובעת הנתבע 1 היא חברה לשטיפת מכוניות, נתבע 2 הוא בעל השליטה בה או מנהלה, נתבעת 3 הינה המבטחת של הנתבעת 1 ונתבעת 4 הינה שותפה בחברה לשטיפת מכוניות. בנוסף הוגשה התביעה (בכתב תביעה מתוקן) נגד עיסאם אל עיסווי, נתבע מס' 5, בטענה שהוא בעל מניות או מנהל בנתבעות 1 ו-4.

לנתבע 5 לא נעשתה מסירה של כתב התביעה, הוא לא נכח ולא העיד בהליכים שהתנהלו, ודין התביעה נגדו להימחק.

לטענת התובעת מסר הנהג את הרכב לידי הנתבעים על מנת שישטפו אותו ובזמן ההמתנה ועד לסוף השטיפה המתין במסעדה שנמצאת במתחם התחנה. לאחר זמן סביר שב לאסוף את המזדה אך היא כאמור נגנבה. לטענת התובעת התרשלו הנתבעים בשמירתה של המזדה ומפתחותיה ועליהם לפצות אותה בגין הגניבה. בנוסף טענו כי הנטל הוא על הנתבעים להוכיח שלא התרשלו וזאת משום שהנתבעת 1 היתה שומר שכר מכח חוק השומרים וחוק חוזה קבלנות, וחבה בגין כל נזק אלא אם הוכיחה שהאירוע היה בלתי נמנע.

לטענת הנתבעים הנתבעת 1 היא שותפות לא רשומה ששותפיה הם הנתבעת 4 והנתבע 5. לפיכך אין לתובעת יריבות עם הנתבע 2 באופן אישי.

בנוסף טוענים הנתבעים כי נזקי התובעת נובעים מרשלנות הנהג בלבד אשר עזב את הרכב בכניסה למנהרת השטיפה כאשר המפתחות ברכב ומנועו פועל, ובמקום לבוא לקחתו לייבוש לאחר המנהרה, עזב את המקום. הרכב חסם את היציאה מהמנהרה ולכן לקח עובד של מכון השטיפה את הרכב והסיעו למקום בו נעשה הייבוש.  בתום הייבוש פנה לעובד אדם שהיה בסככה כל העת וביקש את הרכב. לעובד לא היתה סיבה לחשוד שמדובר בגנב ולפיכך הוא מסר לו את הרכב.

לפיכך הגישו הנתבעים 1, 2 ו- 4 (להלן: " המודיעים") הודעת צד ג' נגד הנהג.

בנוסף הגישו המודיעים הודעת צד ג' נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הראל") בטענה כי פוליסת ביטוח בית עסק ע"ש "קוברה מנהרת הזמן 2000" שהם רכשו אצלה ואשר היתה בתוקף בעת האירוע מכסה אותו.

לטענת הראל אין כיסוי ביטוחי לאירוע עפ"י הפוליסה.

כמו כן טענה הראל כי האירוע נגרם ברשלנותו של הנהג.

לטענת הנהג לא היתה כל התרשלות מצידו.

האחריות לאירוע.

על עצם האירוע העידו מטעם התובעת הנהג, וכן חברו, ד"ר אמיר מנדל, עת/1, אשר היה עימו עת נמסר הרכב לטענתו על מפתחותיו לעובד הנתבעים, בפתח מנהרת השטיפה, וכאשר הנהג אמר לעובד, עפ"י עדותם, כי הוא הולך למסעדה, ונענה ע"י העובד כי 'אין בעייה' וכי הוא ידאג לשטיפת הרכב. לפיכך פנו שניהם למסעדה שבשטח תחנת הדלק, אך במיקום בו אין קשר עין עם הרכב, מה גם שזה עבר תחילה במנהרת השטיפה ולאחר מכן הועבר לשטח הייבוש.

עדותם היתה עקבית, עשתה עלי רושם מהימן, ומסתברת בנסיבות. ב"כ הנתבעים 1,2 ו-4 מציין בסיכומים סתירות שנפלו בעדויותיהם אולם מדובר בסתירות קלות ו"מעין סתירות" שאין בהם כדי לפגוע במהימנותם.

מנגד העיד הנתבע 2 עה/1 (הרשום בעמ' 8 לפרוטוקול בטעות כ"אלי אבישי") כי הוא עמד בכניסה למכונת השטיפה כשהוא גובה את התשלום עבור שטיפת הרכב ומכוון את הנהגים להיכנס לתוך מנהרת מכונת השטיפה. הנהגים יכולים להיכנס עם הרכב למנהרת השטיפה או לצאת ממנו בתחילתה, כאשר המנוע פועל, וממילא כאשר המפתח בסוויץ', ולקחת אותו בסוף מנהרת השטיפה לסככת הייבוש. במקרה זה, עפ"י עדותו, עזב הנהג את הרכב כשמנועו פועל בפתח מנהרת השטיפה אך במקום ללכת לסופה כדי לאסוף אותה בסיום השטיפה, עזב את המקום. כשהגיע הרכב לצד השני של מנהרת השטיפה הוא נותר לעמוד במקומו. לכן העביר אותו אחד העובדים לסככת הייבוש, ובסיום הייבוש נלקח כאמור הרכב על ידי הגנב.

עפ"י עדותו של הנתבע 2 בחקירתו הנגדית הוא זוכר היטב שבאותו יום היה בקופה משום שזהו מקרה הגניבה היחיד שאירע. מנגד, עפ"י עדותם של עדי התביעה לא הנתבע 2 היה בקופה בעת שהשאירו את הרכב אלא אדם אחר, צעיר יותר.

הנתבע 2 העיד כי לא אפשר לעובדיו לקבל כסף מהלקוחות, אולם מעדותו עולה כי גם לשותפו, הנתבע 5 שהיה, עפ"י עדותו של הנתבע 2, כבן 35, היתה סמכות לעשות זאת.

הנתבעים לא זימנו לעדות מי מהעובדים שעבדו באותו יום, לרבות את העובד שייבש את הרכב ומסר אותו לגנב.