פתח דבר
1. התובעים, יצחק כהן ואברהם כהן (להלן:
"יצחק" ו
"אברהם"), הם בניה של התובעת המקורית בתיק זה, גב' מזל כהן ז"ל (להלן:
"מזל") ויורשיה על פי צו ירושה מיום 19/1/06. יצחק החזיק בייפוי כוח נוטריוני לפעול בשם מזל בכל ענייניה (יצחק, אברהם ומזל יכונו להלן ביחד:
"כהן" או
"התובעים"; יפוי הכוח צורף כמוצג א' לתיק מוצגי התובעים). מזל הייתה בעלת זכויות החכירה במקרקעין הידועים כחלקה 40 בגוש 3658 ברחובות, שהינם בבעלות הקרן הקיימת לישראל (להלן:
"המקרקעין"). מזל הלכה לעולמה ביום 26/9/05, ובהחלטתי מיום 27/11/05 התרתי ליצחק ולאברהם להיכנס בנעליה לעניין התביעה.
הנתבע מס' 1, אליאב בועז (להלן:
"אליאב") התקשר עם מזל בחוזה לרכישת זכויות החכירה במקרקעין, ובאחת משתי גרסאותיו של החוזה חתמו עליו גם הנתבעים מס' 2 ו-3, הם אביו של אליאב, יחיאל בועז, וגיסתו, רינה בועז (להלן:
"יחיאל" ו
"רינה" בהתאמה; אליאב, יחיאל ורינה יחד יכונו להלן:
"בועז"). הנתבעת מס' 4, המגן חברה לביטוח בע"מ (להלן:
"המגן" או
"חברת המגן") העמידה לטובת אליאב הלוואה מובטחת במשכנתא לשם רכישת הזכויות במקרקעין. הנתבעים 5 - 9 הם נושיו של אליאב, אשר הטילו עיקולים שונים על זכויותיו במקרקעין, ואילו הנתבע מס' 11, עו"ד יורם צומן (להלן:
"עו"ד צומן") ייצג את מזל בביצוע עסקת המכר האמורה.
התביעה שלפניי היא למתן פסק דין הצהרתי שלפיו העסקה למכירתן של זכויות החכירה של מזל במקרקעין בטלה, ועמה בטלים גם התחייבותה כלפי חברת המגן לרישום משכנתא וכל המסמכים הנלווים לכך. כן עותרים התובעים לחייב את עו"ד צומן לשלם לידיהם סך של 245,000 דולר שנותרו לתשלום על חשבון תמורת מכר הזכויות במקרקעין.
רקע עובדתי
2. על העובדות היסודיות של המקרה אין מחלוקת של ממש בין הצדדים.
ביום 19/10/95 נכרת חוזה למכירת הזכויות במקרקעין. לחוזה זה נערכו שתי גרסאות. האחת היא חוזה שנערך בין מזל לבין בועז (מוצג ג' לתיק מוצגי התובעים, להלן:
"חוזה 1'") והאחר חוזה שנערך בין מזל לבין אליאב, מיחידי בועז, לבדו (מוצג ד' לתיק מוצגי התובעים, להלן:
"חוזה 2", ביחד יכונו שני החוזים
"חוזי המכר", וכל אחד מהם לחוד:
"החוזה", למעט כאשר תהיה התייחסות לחוזה 1 או לחוזה 2 באופן ספציפי). ביום 22/10/95 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 לטובת אליאב בלבד.
סך התמורה על פי חוזי המכר נקבע בסכום של 490,000 דולר (להלן:
"התמורה"), כאשר במעמד החתימה היה אמור הרוכש (בועז לפי חוזה 1 ואליאב בלבד לפי חוזה 2) לשלם למזל סך השווה ל-20,000 דולר, סך של 280,000 דולר ביום 20/11/95 וסך של 190,000 דולר ביום 20/3/96 כנגד העברת החזקה במקרקעין (ראו: סעיף 4 לחוזי המכר).
בסעיף 5 לחוזי המכר נאמר כי:
"המוכר [מזל - ע.ב.]
מצהיר כי ידוע לו כי לשם תשלום אחד או יותר מן הסכומים הנזכרים בסע' 4 לעיל או לכל צורך אחר הקשור לחוזה זה, פנה או יפנה הקונה לבנק למשכנתאות ו/או לכל בנק אחר בבקשה לקבלת הלוואה ו/או משכנתא..."
אליאב פנה באמצעות מתווך הלוואות ושמו רמי ובעזרת סוכן הביטוח הרצל קליר בבקשה לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא מאת המגן. הלוואה כזו אמנם אושרה לו, וביום 7/11/95 נחתם הסכם הלוואה בין המגן לבין בועז בסכום של 1,141,000 ש"ח (ראו מוצג א' לתיק מוצגי המגן, להלן:
"ההלוואה" ו
"הסכם ההלוואה" לפי העניין). סכום ההלוואה לאחר ניכוי הוצאות ניתן על ידי המגן בשתי המחאות: האחת, על סך של 543,600 ש"ח, שנמשכה לפקודת מזל; והאחרת, בסך 443,154 ש"ח, בהמחאה שנמשכה לפקודת אליאב עצמו ביום 8/11/95 (מוצג ת/4), לבקשתו.
בסופו של דבר קיבלה מזל סכום של 245,000 דולר בלבד מתוך התמורה, כאשר כ-180,000 דולר מסכום זה שולמו מכספי ההלוואה מחברת המגן ויתרת הסכום שולמה ממקורותיו העצמיים של אליאב. ביום 3/11/95 חתם עו"ד צומן בשם מזל על כתב התחייבות ללא הגבלת סכום לטובת המגן (מוצג ז' לתיק מוצגי התובעים, להלן:
"כתב ההתחייבות"), שבו התחייבה מזל להסכים למשכון זכויותיו החוזיות של אליאב, לגרום לרישומה של הערת אזהרה לטובת המגן בגין ההתחייבות לרשום משכנתא וכן כי במקרה של ביטול החוזה או הפרת התחייבות כלשהי שמזל התחייבה בה בכתב ההתחייבות, תחזיר מזל לחברת המגן את כל הסכומים שיגיעו לה מאת הלווה כהגדרתו בכתב ההתחייבות, קרי: אליאב. הערת אזהרה לטובת המגן על זכויות כל החוכרים במקרקעין נרשמה ביום 2/1/96 (ראו: נסח מקרקעין, מוצג ב' לתיק מוצגי התובעים).
בועז לא שילמו את הסכום האחרון על חשבון התמורה בסך 190,000 דולר שנועד לתשלום ביום 20/3/96, וכן נותרו חייבים סך של 55,000 דולר על חשבון התשלום שמועדו היה ביום 20/11/95. משנתברר כי אין ביכולתו של אליאב לעמוד בתשלום הסכום בכסף מזומן, הסכימה מזל, באמצעות בנה ומיופה כוחה יצחק, לשנות את תנאי החוזה באמצעות חתימה על נספח לחוזה שנחתם ביום 1/7/96 (מוצג ט"ז לתיק מוצגי התובעים, להלן:
"הנספח"), ובו הוסכם כי תמורת יתרת החוב הבלתי משולמת בסך 245,000 דולר, תקבל מזל קוטג' אחד מבין הקוטג'ים שתכננו בועז לבנות במקרקעין, כאשר את כל התשלומים הנלווים - מסים, היטלים ותשלומים שונים - ישלמו בועז. בועז לא עמדו גם בהתחייבות זו.
אליאב שקע בחובות ועקב כך נפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל החל משנת 1997 ונרשמו עיקולים על זכויותיו במקרקעין המוגנות בהערת האזהרה שנרשמה לטובתו. בין המעקלים נמצאים גם נתבעים 5 - 9 בתביעה שלפניי. ביום 8/6/98, במסגרת הליכי פשיטת רגל שננקטו נגד אליאב, ניתן צו לכינוס נכסיו (מוצג י"ז לתיק מוצגי התובעים), והערה על צו הכינוס נרשמה על המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין ביום 21/7/98.
משנתברר למזל כי אין ביכולתם של בועז לשלם את יתרת התמורה, וכי אין ביכולתם אף למלא אחר התחייבותם לבנות על המקרקעין, הגישה ביום 30/3/99 תובענה בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ 10405/99) נגד אליאב והנתבעים האחרים בתיק דנן. בהיות אליאב פושט רגל, נדרש אישור בית המשפט של פשיטת הרגל להגשת התביעה נגדו, ואישור זה ניתן בהחלטה מיום 23/6/99 בתיק פש"ר 147/98.
יוער עוד כי אליאב לא פרע את ההלוואה לחברת המגן, וחובו הנטען כלפי המגן עומד על סך 2,715,429 ש"ח, נכון למועד התביעה שכנגד שהגישה המגן ביום 2/7/00.
בישיבת קדם משפט שהתקיימה לפני כב' סגן הנשיא ד"ר ג' קלינג ביום 4/5/00 הסכימו הצדדים להעביר את הדיון לסדר דין רגיל.
טענות הצדדים
3. כהן טוענים, כי משלא שילמו בועז את יתרת תמורת המקרקעין, ומשלא עמדו אף בהסדר החלופי שבנספח, הפרו את חוזי המכר הפרה יסודית, המקנה למזל זכות לבטלם.