פסק-דין בתיק א 18976/05

מבוא

1.         מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שעל פי הנטען, נגרמו לתובעת, אלינור טנצר (להלן: "התובעת"), ילידת שנת 1984, כתוצאה מתאונה שארעה לה ביום 26.06.1998, בהיותה כבת 14. התובעת נפלה ונחבלה בעינה מגדר בעלת מוטות ברזל בולטים שהיתה לצד שביל הכניסה לבית המשותף בו התגוררה (להלן: "התאונה").

2.         הנתבעת 1 הינה נציגות הבית המשותף ברח' ביאליק 7 בחולון, אשר בחצריו, ארעה התאונה (להלן:"הנתבעת" או "נציגות הבית המשותף").

הנתבעת 2 ביטחה את אחריותה  של נציגות הבית המשותף, בביטוח אחריות כלפי צד ג'.

3.         הצדדים חלוקים הן  בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

נסיבות ארוע  התאונה - העובדות

4.         התובעת תמכה עדותה בעדות אחיה, מר ברק טנצר (להלן: "ברק"). כן הוגשה מטעם התובעת חוות דעתו  של ד"ר איל-ביקלס, מומחה בתחום הבטיחות.

מטעם הנתבעות העיד מהנדס דוד אופיר אשר ערך חוו"ד נגדית, בתחום הבטיחות.

5.         התובעת תארה את נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן: "צעדתי בשביל המוביל לכניסה לבניין לכיוון תאי הדואר. בסמוך לסוף השביל מעדתי לפתע ונפלתי עם ראשי על הגדר שהיתה ממוקמת מצדו הימני של השביל. לגדר היו פינים בולטים בחלקה העליון כאשר על אחד מהם מעדתי והוא פגע בעוצמה רבה בארובת העין הימנית שלי..." (ס' 3 לתצהיר, ת/2). התובעת הוסיפה וציינה כי אינה יודעת את סיבת הנפילה וכדבריה: "אינני יודעת ואיני זוכרת מה גרם לי למעוד יתכן והחלקתי על מרצפות הטרצו החלקות ויתכן ונתקלתי בבליטות בריצוף שאיננו ריצוף ישר. זכור לי  כי צעדתי בשביל במהירות הליכה רגילה ונעלתי  נעלים נוחות" (ס' 5 ל ת/2).

בחקירתה הנגדית, העידה התובעת: "לא רצתי. הלכתי לאט, בזהירות. אני לא משתוללת" (עמ' 13 לפרוטוקול), ובהמשך: "אני לא זוכרת בדיוק מה גרם לי ליפול. זו היתה טראומה בשבילי" (עמ' 14 לפרוטוקול). התובעת ציינה בעדותה כי מלבד אחיה, ברק, היתה עימם בת דודה שעמדה מאחור ולא ראתה את הנפילה  (עמ' 12 לפרוטוקול) וכי אביה, ירד לחצר, לאחר התאונה (עמ' 14 לפרוטוקול).

התובעת צרפה לתצהירה תמונות של הגדר, בעלת מוטות הברזל הבולטים, ממנה נפגעה (נספחים א' ו-ב' לתצהיר). התובעת ציינה בחקירתה הנגדית כי התמונות צולמו, בתחילת שנת 2001, בנוכחותה (עמ' 14 לפרוטוקול),  וכי בשלב מאוחר יותר, דאגה  הנתבעת, לנסר את מוטות הברזל הבולטים, כך שכיום, חלקה העליון של הגדר חלק, כפי שנראה בתמונות שצורפו כנספחים ב' ו- ג' לתצהיר.

6.         ברק ציין בתצהירו כי הלך מספר מטרים אחרי התובעת ולפתע ראה אותה מועדת ונופלת, כשראשה פוגע בגדר שמימין לשביל (סעיפים  3 ו- 5 לתצהיר, ת/1). בחקירתו הנגדית, שלל ברק את הטענה כי התובעת רצה או השתוללה וציין: "...חזרנו מהסופר, הלכנו לכיוון הבית, נכנסנו לשביל. היא היתה לפני ואני מאחוריה ופתאום היא החליקה" (עמ' 10 לפרוטוקול).

7.         עדויותיהם של התובעת וברק, בדבר נסיבות ארוע התאונה, לא נסתרו והן אמינות עלי.

אשר למצב הגדר, אין בידי לקבל טענת הנתבעות כי אין ליתן לתמונות שצורפו לתצהיר התובעת משקל כלשהו. התובעת הודתה אמנם  כי לא היא זו שצילמה פיזית את התמונות אך העידה כי התמונות צולמו בנוכחותה. בנסיבות אלה כשהתמונות צולמו בנוכחות התובעת, ראיתי ליתן להן משקל מלא להוכחת מצב הגדר, בעת ארוע התאונה וכיום. יצויין כי עדותה של התובעת כי התמונות מתארות את מצב הגדר, במועד ארוע התאונה ואת מצבה כיום, לאחר הסרת מוטות הברזל הבולטים מחלקה העליון של הגדר, לא נסתרה. התמונות צורפו לתצהיר התובעת ולא הובאו תצהיר נגדי או עדות כלשהי, מטעם נציגות הבית המשותף, הסותרת את עדות התובעת, ויוזכר כי הלכה היא שבעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614, ובענייננו, משלא הובאה כל עדות סותרת, מטעם הנתבעות, ראיתי לקבל עדות התובעת כי התמונות מתארות מצב הגדר, בעת ארוע התאונה ומצבה לאחר הסרת מוטות הברזל הבולטים, כשלוש שנים לאחר התאונה.

שאלת האחריות

8.         התובעת טוענת כי נציגות הבית המשותף, התרשלה והפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת, עליה כאחראית לאחזקת הרכוש המשותף, בכך שלא צפתה את הסיכון הטמון בקיומה של גדר בעלת מוטות ברזל בולטים ולא פעלה להסרת המפגע הבטיחותי, טרם ארוע התאונה.

התובעת, תמכה טענתה בחוות דעתו של ד"ר איל-ביקלס, ת/3.

ד"ר איל-ביקלס, ציין בחוות דעתו כי החלקה או נפילה, מהוות סיכון רגיל המתרחש לעיתים, לפיכך יש לתכנן את הגדרות המצויות בחצרי הבית המשותף, כך שלא יגרמו נזק לנופל. המומחה הפנה בחוות דעתו, לתקן הישראלי ת"י 4273: גדרות פלדה: עקרונות כלליים" ( נ/2, להלן: "התקן"). בתקן נקבע לעניין "גדר - מעקה" כי: "קצוות המסעד וקצוות חופשיים של בית האחיזה יהיו מכופפים, או שיהיו עשויים כך שלא יהיו בהם קצוות בולטים של אזניים".המומחה מציין כי לאורך האזן העליון, אסור להתקין בליטות המונעות גריפה רצופה ומכאן, ניתן לדעתו להסיק כי "... ברור לכל אדם סביר, שאם נאסרו בליטות למניעת התקלות היד, בעת גריפה, הרי על אחת כמה וכמה לענין היפגעות בעת נפילה". בחקירתו הנגדית, הודה ד"ר איל-ביקלס כי התקן האמור, הותקן לאחר הקמת הבית המשותף וכי הגדר הרלבנטית, אינה "גדר - מעקה", שנועדה, על פי הגדרתה בתקן, למנוע נפילה בין מפלסים (עמ' 17 לפרוטוקול), אלא שלדעתו: "...התקנות הן הוראות מינימום והן לא עוסקות בכל תחומי החיים ובשביל זה, קיימים מומחים לעשות אנלוגיות. בדר"כ עושים אנלוגיות כאשר מתייחסים לדרישות דומות בתקנים ובתקנות" (עמ' 20 לפרוטוקול).

ד"ר ביקלס, הוסיף והפנה, לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, משנת 1993, בו נקבעו הוראות לעניין גדרות במוסדות חינוך ובין היתר, נקבע כי: "הקצה העליון לא יהיה חופשי כי אם יחוזק בפרופיל ברזל אופקי". ד"ר ביקלס ציין כי החוזר האמור, מחייב אמנם, רק לגבי גדרות במוסדות חינוך אלא שלדעתו, ניתן לראות בו אמת מידה לדרישות בטיחות ביחס לגדרות ומעקות בבתי מגורים, בהם מצויים ילדים.

9.         הנתבעות טוענות כי לא הוכח שהגדר בכניסת הבית המשותף, לא היתה בטיחותית וכי לא הוכחה כל התרשלות מצד הנתבעת. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי עצם העובדה שעוקצי המתכת, בחלקה העליון של הגדר, הוסרו כשלוש שנים לאחר התאונה, אין בה כדי להצביע על אי תקינות הגדר, במועד ארוע התאונה או על אחריות הנתבעת להתרחשותה.

הנתבעות מסתמכות על חוות דעתו של מהנדס דוד אופיר. מהנדס אופיר, ציין בחוות דעתו כי מדובר בגדר המשמשת חיץ התוחם בין שביל הגישה לבית המשותף לבין שטחי הגינון וכי בהעדר הפרשי גבהים בין המפלסים, אין מדובר ב"גדר - מעקה" כהגדרתה בתקן.

מהנדס אופיר ציין כי על פי התקן המתייחס לגדר, ניתן להתקין מחסום עילי - רכיב שמטרתו לחסום מעבר מעל לגדר וכי המחסום העילי, יכול להיות עשוי  מתיל דוקרני, מוטות מחודדים וכו'. לדעת מהנדס אופיר, למרות שהתקן אינו חל על הגדר, הרי שהגדר עומדת בדרישות התקן.